האישה של חיי: פרויקט מיוחד ליום האישה הבינלאומי

הפוליטיקאית שנתנה השראה, הרקדנית שהיתה מודל לחיקוי, החוקרת שהפכה לאקטיביסטית, הילדה שנאבקה בטאליבן. לציון יום האישה הבינלאומי, שבע נשים מהרצליה והסביבה בוחרות את האישה שהשפיעה על חייהן

פורסם בתאריך: 8.3.19 09:21

“בזכותה אני יודעת שהכל אפשרי”

רומי חיוט על הילדה מפקיסטן שיצאה למאבק בארגון הטאליבן

רומי חיוט, מלאלה יוספזאי צילום AP

רומי חיוט, מלאלה יוספזאי
צילום AP

מי: רומי חיוט, תלמידת כיתה ז’ בחטיבת סמדר בהרצליה, היא מזכ”לית מועצת התלמידים והנוער העירונית של הרצליה.

האישה שלי: “ישנן שתי נשים שהשפיעו עלי ועל נקודת המבט שלי, ואני מאחלת לכל נערה להילחם על העקרונות שלה ולעמוד בכוח הרצון שלה, בדיוק כמו הנשים החשובות והחזקות עליהן אספר. בבחירות האחרונות שנערכו לנשיאות ארצות הברית כולנו ראינו על מסכי הטלוויזיה את הילרי קלינטון שאמנם לא זכתה בבחירות, אבל הדרך שעברה בשביל להגיע למקום זה, העשייה הרבה והקשיים שחוותה מסבירים הכל. יש לי חלום. אמנם חלום מופרז, אבל הצבתי בפני מטרה. מטרה שאעשה הכל כדי לעמוד בה. אני רוצה להגיע לראשות הממשלה. אם יש מישהי שניתן ללמוד מהעבר שלה, מהנקודה שממנה התחילה את הדרך כדי להגיע למטרה, זו גברת קלינטון שכבר בבית הספר התיכון הייתה תלמידה מצטיינת, נשיאת המחזור, חברה במועצת התלמידים ופעילה בתנועת הצופים. בזכותה אני יודעת שהכל אפשרי, אם יש לי מקום להגיע אליו אצליח בזכות העשייה והרצון.

“עוד אישה משמעותית בעיני היא מלאלה יוספזאי, לוחמת למען זכויות נערות מהעיר מינגורה שבפקיסטן בו אנשי ארגון הטאליבן (ארגון פוליטי, צבאי מוסלמי) אסרו על נשים את הזכות ללמוד, מה שהפריע למלאלה בת ה-11 שהחליטה לכתוב בלוג בנושא. לאחר מכן הפכה להיות מוכרת באמצעות סרטון תיעודי שערכו על חייה. משם המשיכה להתראיין בסדרות טלוויזיה כתבי עת ועוד. המאבק של מלאלה כנגד כל הסיכויים מעורר השראה ונותן את הכוח לנערות נוספות להילחם על הדברים שחשובים להן. בהמשך, זכתה מלאלה בפרס נובל לשלום וזאת לאחר שנורתה בראשה על ידי איש טאליבן חמוש. הקשיים שעברה בדרך לא היו קלים אך בזכות הדביקות במטרה נשארה מלאלה חזקה ולא הרימה ידיים ברגעים הקשים. מהילרי ומלאלה ניתן ללמוד שבזכות עשייה, רצון ומטרה יכולות נשים ונערות לעשות הכל”.

 

“הילדה, שגדלה בבית קשה יום, הפכה למדענית מובילה בעולם”

אורית רוזן על המדענית הישראלית שהיתה מחלוצות מחקר הסרטן והננוטכנולוגיה

אורית רוזן, מרסל מחלוף. צילום אמיל סלמן, שלומי כהן

אורית רוזן, מרסל מחלוף. צילום אמיל סלמן, שלומי כהן

מי: אורית רוזן היא מנהלת תיכון הנדסאים בהרצליה.
האישה שלי: “מודל החיקוי שלי היא דמות נשית שאינה מתפשרת, אינה מוותרת ואינה עושה הנחות לעצמה. נשים, לדעתי, צריכות ללמוד מקצוע אטרקטיבי, עדיף בתחום המדע והטכנולוגיה, מקצוע שמתאים לנטיית הלב שלהן, ורצוי מקצוע ששכר נאה בצדו. אני מאמינה, שאישה צריכה להיות עצמאית מבחינה כלכלית ובלתי תלויה באחר. כמנהלת בית ספר מדעי טכנולוגי וכמהנדסת אלקטרוניקה, אני מעודדת את הבנות הצעירות לבחור במגמות המובילות בתיכון הנדסאים בביוטכנולוגיה, סייבר ומדעית הנדסית. זאת היות ומקצועות אלה הן הקטר של המשק והכלכלה במדינת ישראל. מקצועות אלה יפתחו להן צוהר ללימודי מדעים מדויקים, הנדסה ולימודי רפואה באקדמיה ואשר יסייעו בידיהן להגיע לעמדות ניהול בכירות ולצמתי השפעה חשובים.

“דמות ציבורית כזו, שאותה אני מעריכה מאוד, היא פרופ’ מרסל מחלוף, שמכהנת כדיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה בטכניון ובמקביל מנהלת מעבדה להנדסת איברים בסינגפור. הילדה, שגדלה בבית קשה יום, הפכה למדענית מובילה בעולם ומגדירה מחדש את רפואת העתיד. היא פיתחה טכנולוגיה חדשנית ליצירת רקמות לב מהונדסות להשתלה בלב פגוע וכיום היא מהמדעניות הישראליות החלוצות בעולם בתחום חקר הסרטן והננוטכנולוגיה. המחקר פורץ הדרך שלה בתחום הנדסת רקמות הלב הוביל לבחירתה כאשת השנה של “ליידי גלובס” 2018. היא אישה מובילה, משפיעה, פורצת דרך. כמנהלת העוסקת בחינוך דור המדענים והמדעניות הבא, הרשימה אותי מאד עשייתה פורצת הדרך של פרופ’ מחלוף בתחום מחקר מחלת הסרטן. היא מהווה בעיני מודל לחיקוי לתלמידות וסטודנטיות צעירות.

“דמות פרטית שאהבתי היא סבתי עליה השלום, שעלתה לארץ מיוון וגידלה חמישה ילדים. על אף שאיבדה את בנה בכורה בקרב על לטרון ב-1948, היא לא ויתרה על העצמת המשפחה ועמידה איתנה למרות האובדן הגדול”.

“היא גרמה לאנשים שהם לא רקדנים לדבר עליה”

שיינה היידי על הכוריאוגרפית מניו זילנד והמפגש איתה באיטליה

שיינה היידי, פריס גובל. צילום First Access Entertainment

שיינה היידי, פריס גובל. צילום First Access Entertainment

מי: שיינה היידי מרעננה היא רקדנית וכוריאוגרפית ישראלית. היא פרצה לתודעה לאחר שהשתתפה בגמר האירוויזיון האחרון כרקדנית.

האישה שלי: “יש לי שני מודלים לחיקוי. הראשון הוא פריס גובל, רקדנית וכוריאוגרפית מניו זילנד. התוודעתי אליה בגיל 19 בערך. יש תחרות מפורסמת שנקראת HHI, תחרות ההיפ הופ העולמית. היא והלהקה שלה זכו בה מספר פעמים ברציפות, וכך הכרתי אותה. בעקבות הזכייה, היא התחילה להתפרסם מאוד בעולם הריקוד, וממש פרצה דרך בעולם ההיפ הופ. התחלתי להראות אותה לחברים ואמרתי להם ‘תראו, יש מישהי שעושה דברים חדשים’. זה היה בדיוק בשלב שרציתי לדחוף את עצמי להיות רקדנית היפ הופ. ביררתי איפה היא עושה סדנאות ואיפה היא מלמדת וטסתי עד לאיטליה כדי לעשות אצלה סדנאות. הייתי היחידה שם מישראל. אף אחד לא עשה את הצעד הזה. נכנסתי לאולם שדיברו בו איטלקית כל הרקדנים, היו שם 600 רקדנים בסך הכול. הייתי בשוק. בסוף הסדנה, מתוך כל הרקדנים, היא בחרה בי כדי להדגים את צעדי הריקוד שלמדנו. זה היה ממש מרגש מבחינתי, שהיא שמה לב אלי וראתה אותי מעבר למאות הרקדנים. אחרי זה, המנהל האישי שלה ניגש אלי ומאז אנחנו בקשר מקצועי. בערך שנה אחרי הסדנה היא הפכה לכוריאוגרפית של ג’סטין ביבר, הפכה לנורא מפורסמת והתפוצצה רשמית. למרות הפרסום שלה, בזכות הקשר שנוצר, עדיין הצלחתי להשתתף באחד הקליפים שהיא צילמה כרקדנית. היא המודל לחיקוי שלי כי היא שינתה את המשחק. היא גרמה לאנשים שהם לא רקדנים לדבר עליה, היא הייתה אחת מהכוריאוגרפיות הצעירות ביותר שהצליחו. היא עובדת עם ניקי מינאז’, עם אריאנה גרנדה. היא גרמה לי לחשוב ולהאמין שאני גם מסוגלת. מלבדה, אמא שלי היא המודל לחיקוי השני. המודל לחיקוי שגדלתי איתו. היא שמה את הילדים שלה תמיד לפניה, ועזרה לנו בכל שלב בחיים. הלוואי ואני אהיה אמא כמוה”.

“היא לא מנסה לייפות את המציאות, ולא מבקשת את אהבת הקהל”

טל גלבוע על האקטיביסטית למען בעלי חיים שגרמה לשינוי גדול בחייה

טל גלבוע, אינגריד ניוקרק. צילום Francis Mascarenhas רויטרס, גיא כושי ויריב פיין

טל גלבוע, אינגריד ניוקרק. צילום Francis Mascarenhas רויטרס, גיא כושי ויריב פיין

מי: טל גלבוע, תושבת כפר סבא, היא אקטיביסטית למען טבעונות וזכויות בעלי חיים.

האישה שלי: “האישה ששינתה את פני המאבק לשחרור בעלי חיים היא אינגריד ניוקרק. היא לא רק האישה ששינתה את פני המאבק, היא האדם ששינה אותו כליל, ואותי. אין זה מפתיע שמדובר באישה. לנשים יש כוח ועוצמה, חוזקות אדירות. ניוקרק היא נשיאת ארגון PETA העולמי, ארגון זכויות בעלי החיים הגדול ביותר בעולם. הארגון קיים מזה כמעט 40 שנים וידוע בקמפיינים הכוללים סלבס, עירום ושלל פרובוקציות. יחד עם זאת, מדובר בארגון אשר הוציא תיעודים סמויים שהרעישו את העולם וגרמו לשינוי חוקים ומדיניות, בתי אופנה שפסקו מלנצל בעלי חיים, אנשים שהוציאו מתזונתם מזון אשר נוצר מאלימות כלפי בעלי חיים באופן חובק עולם.
לפני כמה שנים צפיתי בסרט דוקו שנעשה על אינגריד “I am an animal” והעיניים שלי נצצו מעוצמת ההשראה וההזדהות שחשתי כלפיה. אינגריד לא פסקה מעבודת השטח, למרות תפקידה כנשיאת ארגון בעל בניין בלב ארצות הברית שמגלגל מיליונים בשנה, שמחזיק בדף בעל חמישה וחצי מיליון לייקים ופעיל בצורה מפעימה. ולמרות שמדובר בגברת כבר לא כל כך צעירה, ילידת 1949.
“אני מודה, אני חשה הזדהות מלאה עם אינגריד מההימצאות בשטח יחד עם מאבק מגובה עיניי הקרבן. זו כמובן לא הדרך הקלה, שהיא להתחבב על המקרבן. אבל דרך קלה זו, לצערי הרב, אינה עושה היסטוריה. הרי הנאבקים לא רוצים להגיע לעימות, הם רוצים שינוי. אינגריד אינה חוששת מביקורת מחוץ לתנועה וגם מתוכה, היא עושה בדיוק מה שהיא חושבת לנכון שיקדם את מצבם של המנושלים מכל, חסרי הישע, בעלי החיים. אינגריד לא מרימה את קולה (בזה אנו מעט שונות). היא מדברת אמיתות חותכות ומספרת מציאות גיהנומית באותה נימת קול ישירה, ברורה ופשוטה. היא אינה מנסה לייפות את המציאות, היא אינה מבקשת את אהבת הקהל. אותו קו ישיר שהנחה אותה, ומנחה גם אותי, הוא ייצוג אמיץ וישיר, קול חד וברור עבור אוכלוסייה אחת והיא בעלי החיים.

“אינגריד שינתה יחסה לבעלי חיים כשהחלה לעבוד במעבדת ניסויים וראתה את היחס העלוב והמבזה אותו קיבלו בעלי החיים, את תופת הכאב ללא רחם ודעתה השתנתה. לי זה קרה כשראיתי פרה מותחת את כל גופה, מרימה ראשה לשמיים וגועה את נשמתה כי צאצאה נלקח ממנה. שם השתנתה תודעתי, גם אצל אינגריד, גם אצלי וכמו אצל המוני אנשים בעולם, חוויה טראומתית שנכנסת פתאום לחיים וגורמת למחשבה שטרם היתה שם קודם.
“אינגריד בתוך המאבק כבר כמעט 40 שנים והיא תמיד הקפיצה אותו כמה מדרגות מעלה, לא פחדה ואינה פוחדת גם היום לפרוץ את גבולות הדיון ולגרום לכולנו לזוז בכסאות שלנו שלא בנוח. כשאהיה גדולה, חד משמעית, ארצה להיות אינגריד ניוקרק."

 

“היא לא התביישה להיות אישה בעולם שבו היא חיה”

שרן השכל על ראש הממשלה שפרצה דרך לנשים

שרן השכל, מרגרט תאצ’ר. צילום AP, איליה מלניקוב

שרן השכל, מרגרט תאצ’ר. צילום AP, איליה מלניקוב

מי: שרן השכל, תושבת כפר סבא, היא חברת כנסת מהליכוד.

האישה שלי: “אחת הנשים שקיבלתי מהן השראה היא ראש ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ’ר, שעמדה בראש מעצמה אדירה ועשתה שינויים מהפכניים בעולם שבו לנשים לא היו מספיק דלתות פתוחות בפניהן בלשון המעטה. למעשה, אם מדברים על נשים פורצות דרך בתחומים שונים כמו תעופה, מדע וצבא אני גם מרגישה כפורצת דרך כלוחמת הקרבית הראשונה ששירתה בכנסת ישראל. אני מאוד מקווה ומאמינה שנשים נוספות יצליחו בתחומים רבים שלא דרכה בהן כף רגל נשית, אבל חשוב לזכור שהעולם כיום והעולם בו פעלה תאצ’ר הם שונים בתכלית. אז הכינו את הקרקע עבורנו וזה לא היה קל. הנשים אז פעלו במערכות כמו פוליטיקה, כלכלה וצבא שכולם נחשבים כעולמות גבריים דומיננטיים והצליחו להשפיע. בזכות המהפכות שהיא ונשים נוספות עשו, היום יותר מקובל ונוח לפעול בעולמות הללו.
“מעבר לעובדה שתאצ’ר הייתה ראשת ממשלה, שזה הישג בפני עצמו, היא גם לא התביישה להיות אישה בעולם שבו היא חיה. גברים עשו הכל כדי שלא לתת את הבמה לנשים והללו פעמים רבות נאלצו להסתיר את עצמן ומדברות ומתלבשות והתנהגו בכוחניות כמו גברים רק כדי לקבל הערכה בעולם הזה. תאצ’ר ידעה לשמור על הנשיות שלה ולא להתבייש בה. אחת המשפטים מעוררי ההשראה הזכורים שלה הוא בתרגום חופשי ‘אם אתה רוצה שמשהו יאמר – תן את המשימה לגבר. אם אתה רוצה שמשהו יעשה – תן את המשימה לאישה’.

“תאצ’ר קרוב לוודאי הייתה מבטלת את הטענה שהיא מקור השראה פמיניסטי. היא שנאה פמיניזם והיו לה לא מעט הצהרות אנטי פמיניסטיות. היא רצתה להתבלט כאישה שהיא, כאשה מן המניין וחשבה שהפמיניזם הוא רעל ומסוכן. אני יכולה להבין אותה במידה מסוימת. הרחיקו לכת באופן הפטריארכלי שבו מגדירים לנו הנשים מה נכון ומה לא נכון. הרי כל העניין בפמיניזם הוא שאף אחד לא יבוא וילמד אותי מה אני רוצה או צריכה כאישה. כל הרעיון הוא שאני אוכל לעשות כל מה שאני רוצה. אין להפריז בחשיבותה כמנהיגה והדרך שלה להקנות אידאולוגיה כלכלית ברורה באופן שגם גברים לא הצליחו לעשות, הוא די מדהים ומעורר השראה”.
לסיום הייתי רוצה לומר מילה על המחנכת שלי בחטיבת שז”ר, בלה דובב, שהסבלנות שלה והיכולת לחשוב מחוץ לקופסא ולעזור לי ולאחרים בתקופות לא פשוטות, גרמה לי להאמין בעצמי ולבחור את הדרך שלי. בזכותה הבנתי שהכל בסדר ולאורה התעצבתי ובחרתי את דרכי בחיים”.

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

 

“אי אפשר שלא להתרשם מהאנושיות שלה, כלפי בני אדם או חיות”

גילי כהן על חוקרת הקופים שהפכה לאקטיביסטית

גילי כהן, ד"ר ג'ין גודול. צילום CHRISTIAN HARTMANN רויטרס, ניר קידר

גילי כהן, ד"ר ג'ין גודול. צילום CHRISTIAN HARTMANN רויטרס, ניר קידר

מי: גילי כהן מרעננה היא ג’ודוקא, אלופת ישראל בג'ודו שמונה פעמים.

האישה שלי: המודל לחיקוי שלי היא ד”ר ג’יין גודול, הפרימטולוגית הבריטית. ראשית, אני מעריכה אותה על העבודה המקצועית שלה בתור מדענית שפרצה דרך עבור נשים בתחום שלא היה מקובל בזמנו. גם היום נשים הן מיעוט במקצועות מדעיים, ולדעתי צריך לטפח בקרב בנות ונשים את הרעיון שאין שום דבר – לא מקצוע, ענף ספורט, צבע או כל דבר אחר שלא מתאים להן. לגודול היה חלום לעבוד עם בעלי חיים בטבע באפריקה, והיא לא נתנה לשום דבר לעמוד בפניה בדרך להגשמתו. אמנם תחומי הפעילות שלנו רחוקים זה מזה, אך אני לחלוטין יכולה להתחבר אל המחויבות והמסירות שלה במחקרה, ולספוג השראה מההשקעה הטוטאלית במפעל החיים אותו בנתה. אלו הן תכונות חשובות מאוד בעיני שבעזרתן ניתן לעשות דברים גדולים.

“מלבד פועלה המקצועי, ג’יין גודול היא מודל לחיקוי עבורי בזכות מי שהיא כאדם. אמנם היא החלה את דרכה בתור חוקרת, אך כיום היא אקטיבסטית שפועלת לשמירה על כדור הארץ, הטבע ובעלי החיים. אי אפשר שלא להתרשם מהאנושיות, החום ואהבת הזולת שלה, בין אם כלפי בני אדם או חיות. לצד ההצלחות המדעיות המרשימות אליהן הגיעה נדמה שהיא אישה שמאמינה בטוב שבעולם ובבני האדם ובכוח שיש בכל אחד מאיתנו להשפיע על הסובב אותנו. הציטוט שלה: Every indvudual matter. Every individual has a role to play. Every individual makes a difference מלווה אותי ונותן לי תקווה. עבודתה המקצועית המרשימה, יחד עם אישיותה המיוחדת הופכות את ד”ר ג’יין גודול למודל לחיקוי האולטימטיבי שלי”.

 

“מי שלא מכיר אותה צריך ללמוד עליה”

בלה צור על מייסדת עמותת איל”ן ועל אמא שלה, שלא ויתרה וגידלה אותה כילדה רגילה ומלאת בטחון

בלה צור, בטי דובינר. צילום מתוך ויקיפדיה, פרטי

בלה צור, בטי דובינר. צילום מתוך ויקיפדיה, פרטי

מי: בלה צור, היא שחיינית אולימפית לשעבר שזכתה במדליות זהב וארד באולימפיאדה בטורונטו בשנת 1976, וכיהנה כחברת מועצה במשך עשר שנים ברעננה.

האישה שלי: “שתי דמויות עיקריות השפיעו על חיי. הראשונה, היא אמא שלי. אמא שלי הייתה שורדת שואה. היא הגיעה לארץ עם אבא שלי ואחי, לאחר שהם עברו תופת. אני נולדתי ברעננה, ואחרי שנתיים חליתי בפוליו. הפכתי לילדה משותקת. אפשר להבין מה זה עושה לאישה כזו, שכל עולמה נחרב בשואה, ופתאום היא באה לארץ זבת חלב ודבש, והילדה שלה משתתקת? מה עושים כשכולם עוברים לצד השני של הרחוב כדי לא להידבק? איך מגדלים ילדה כזו? הרופאים אמרו לה שהיא צריכה להתנהג אלי כילדה רגילה, וכך היא עשתה. דוגמה אחת היא כשהיא החליטה שאני צריכה לשטוף את הרצפה בבית. בגיל ארבע היא שמה אותי בלי סדים על הרצפה ונתנה לי לשטוף אותה. בצורה הזו היא חיזקה את פלג הגוף העליון שלי. היא הלבישה אותי בשמלות וחצאיות שיראו את הרגליים שלי, כדי לגרום לי לא להתבייש ברגליים המשותקות ובסדים הארוכים שלבשתי. כל חיי גדלתי במחשבה שאני ילדה רגילה לגמרי. מעולם לא חוויתי חרם, או הצקות בשל נכותי. בזכות אמא שלי גדלתי להיות אדם מלא ביטחון. זה אני זוקפת רק לאמי.

“הדמות השנייה בחיי, היא בטי דובינר. מייסדת עמותת איל”ן – ארגון ישראלי לילדים נפגעים, שבזמנו היה ארגון שפעל למען ילדים נפגעי פוליו. היא הייתה אישה עם הרבה אומץ, הרבה כריזמה, היא עמדה ברחוב והתרימה אנשים, היא שכנעה את כל החברות שלה לתרום ולסייע ולהסיע לבתי חולים את הילדים הפגועים. היא הגיעה עד לנשיא המדינה ולראש הממשלה בפעילותה, היא הייתה אישה חזקה מאוד. אני הייתי מאוד קרובה אליה, ונשארתי איתה בקשר גם בימיה האחרונים וספדתי לה בלוויה שלה. זו דמות להערצה, ומי שלא מכיר אותה צריך ללמוד עליה”.

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"צומת השרון הרצליה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר