ההרצליינית יובל עיני, בת 19, בעלת חגורה שחורה בקראטה ומי שזכתה במקום הרביעי באליפות העולם ב-2015, ויתרה על אליפות העולם השנה כדי להתגייס לצה"ל בתור מדריכת כושר. היא סיימה את הקורס של מדריכות הכושר בסוף יולי ובסוף החודש שעבר היא סיימה קורס קרב מגע בוינגייט יחד עם 34 חיילים, מתוכם חמש בנות בלבד. עכשיו היא כבר מחכה להתחיל להדריך את החיילים והחיילות.
"זה הקורס האחרון של מדריכות הכושר באותו מחזור גיוס", מסבירה עיני מדוע לא דחתה את הגיוס, "אם הייתי רוצה בכל זאת להשתתף באליפות העולם הייתי צריכה לחכות למחזור הגיוס הבא ושמעתי שזה גם כרוך בהרבה בלגן ושהיו בנות שביקשו לשנות את תאריך הגיוס שלהן ולא נתנו להן. החלטתי שהפעם אצטרך לוותר על האליפות, ואני יודעת שיהיו עוד הזדמנויות. הבנתי שזה המצב, השלמתי עם זה ופשוט המשכתי הלאה. אני יודעת שגם תמיד אוכל לחזור לקראטה ואם אני אתאמן ואשתפר אוכל לצאת לתחרויות. זה משהו שאני מאוד אוהבת ואני אעשה הכל בשביל להצליח בזה".
מתי ואיך התחלת ללמוד קראטה?
"כשהייתי צעירה יותר השתתפתי בחוגים של מחול וריקוד. יום אחד אחותי הקטנה, שהייתה אז בת 4 וצעירה ממני בשנתיים וחצי, הלכה עם חבר שלה מהגן לחוג קראטה. בערך שנה אחרי זה הגעתי לשיעור ניסיון והתאהבתי בקראטה. התחלתי ללמוד קראטה בגיל 7, לפני 12 שנה, במרכז של איציק אשכנזי בנווה עמל. כשמתחילים זה נהיה חלק ממך. זה כבר לא חוג אלא דרך חיים. אחותי היתה עכשיו באליפות העולם והגיעה לגמר אבל לצערי לא השיגה מדליה. אף פעם לא היתה תחרות בינינו ואנחנו מאוד מפרגנות אחת לשנייה. היא ממשיכה להתאמן בנבחרת ורוצה להמשיך להתחרות. אולי אחרי הצבא אני אמשיך להתחרות יחד איתה. מעכשיו אני ממליצה לה על הדרך שלי בצבא. יש לי עוד שני אחים – אחותי הגדולה אפרת עיני היא שחקנית כדורגל ופרשנית בטלוויזיה, אח שלי לא מתעסק בספורט".
יובל עיני והמאמן איציק אשכנזי. צילום דובר צה"ל
באילו תחרויות השתתפת?
"השתתפתי בתחרויות של בית הספר לקראטה שמתקיימות פעם בשנה וזכיתי בחלק מהן. השתתפתי כמה פעמים באליפות ישראל ובשנת 2011 זכיתי במקום השני באליפות. השתתפתי פעמיים באליפות אירופה, ב-2013 וב-2014. באליפות העולם שהיתה ב-2015 דורגתי במקום הרביעי. באיזשהו שלב הפסקתי להתחרות בקרבות והחלטתי להשקיע בטכניקה ובמעבר דרגות. חודשיים לפני שהתגייסתי עשיתי מבחן לחגורה שחורה, דן 1, ועברתי אותו".
לא חשבת לשרת בתור ספורטאית מצטיינת ולהמשיך להתחרות?
"האמת שבאותה תקופה של המיונים לצבא לא חשבתי על זה. אמרתי שאני אעשה הפסקה למשך שנתיים ואעשה שירות משמעותי ואז אחזור לעשות את מה שאני אוהבת כחלק מהחיים שלי מחוץ לצבא. לא יצא לי לחשוב על זה בכלל ואני לא מצטערת על זה. אני מצליחה לשלב בינתיים, אני מצליחה להגיע מדי פעם לאימונים וזה סוגר את כל הפינות. גם בגלל התעסוקה בתחום הזה של קרב מגע שהוא ממש דומה".
איך היה בקורסים?
"האמת שהם שני קורסים מאוד שונים. בקורס מדריכות כושר מאוד נהניתי, אבל היה גם את החלק של כל המשמעת והדיסטנס, שזה חלק מהטירונות והתחלת השירות, שפחות אהבתי. קצת פחדתי לצאת לקורס הקרב מגע כי חששתי שזה יהיה שוב פעם עם לו"זים וכל מיני דברים כאלה, אבל מאוד נהניתי בשניהם. האופי של קורס הקרב מגע היה מאוד שונה וחברי יותר. אמנם עם משמעת מאוד גבוהה אבל לא כמו בטירונות. בקורס מדריכות כושר השתתפו 111 חיילים וחיילות, מתוכם רק שמונה חיילים. קורס קרב מגע הוא הרבה יותר אגרסיבי, התעסקות במכות, וגם כל הזמן הייתי מוקפת בבנים. זה היה מאוד שונה ומיוחד ואני מאוד אהבתי את זה. אהבתי את זה שזה אגרסיבי".
יובל עיני בתחרות. צילום באדיבות דובר צה"ל
איך באמת היה להיות עם הרבה בנים בקורס?
"הסתכלתי על זה כאתגר. מאוד פחדתי שאני אהיה בין הבנות היחידות, אם לא הבת היחידה. כשראיתי במיונים שיש עוד בנות התחברתי אליהן וראיתי מי הן ומה הן. במהלך הקורס את לא מרגישה שאת שונה או חריגה כי את בת. יש יחס שווה בין בנים ובנות. זה היה נחמד שהיינו חבורה קטנה של בנות שמבינות אחת את השנייה ותומכות ומעלות אחת את השנייה כל פעם שיש משבר. זה היה משהו מאוד מאתגר ומשם צמחנו".
את מרוצה מהתפקיד שלך בצבא? זה מה שרצית?
"אני מאוד מרוצה. אני מדריכה גם בנים וגם בנות ביחד. מהרגע הראשון שהתחילו לדבר איתנו בבית הספר על הצבא, לקראת הצו הראשון, זה היה התפקיד הראשון שרציתי. יצא לי, בתור עוזרת מאמן, להדריך בקראטה את הקבוצות של הילדים. גם מאוד רציתי לוחמה. זה כל מה שאני אוהבת – גם ספורט וגם הדרכה. מצחיק שאמא שלי גם היתה מדריכת כושר בצבא וגיליתי את זה רק כשהתקבלתי לתפקיד וזה היה מטורף. מאוד שמחתי שפתאום יש לנו תחומי עניין משותפים ואני מספרת על הקורס שלי והיא מספרת לי על הקורס שלה. זה מאוד קירב בינינו".
מה המסר שלך?
"מאוד חשוב לי שאנשים יפתחו את הראש שלהם לדברים שונים. אני נראית עדינה ולא קשורה למכות או לקראטה. אם אני יכולה לעשות את זה, כל אחד יכול. אלה לא תחומים שקשורים למין מסוים או לתדמית מסוימת. כל אחד יכול לעשות כל דבר. חוץ מזה, קרב מגע חשוב לכל חייל כדי להגן על עצמו ולדעת לתפעל כל מצב לא משנה מה הוא עושה בצבא".
יובל עיני. צילום באדיבות דובר צה"ל
מה השאיפות הלאה בצבא?
"אני מאוד רוצה ושואפת לצאת לקורס קצינות. הייתי אמורה לצאת לקורס קצינות אבל בגלל הקורס של הקרב מגע אני צריכה לדחות את זה למועד הבא. הייתי רוצה, אחרי החגים, לחזור לבסיס ולהתחיל לאמן, להבין את השטח וליהנות מכל רגע כי שני התפקידים שלי מאוד חווייתיים".
מה את מתכננת לעשות אחרי שתשתחררי?
"חשבתי ללמוד רפואה ונראה בהמשך מה אני אחליט לעשות. אני מתכוונת להמשיך בקראטה זה בטוח. אני רוצה להתפתח עוד ועוד כל הזמן. אף פעם לא להפסיק ללמוד ולהגיע למיצוי הכי גבוה שלי".
