"איזה כיף שאתם ההורים שלי, איזה כיף שאתם בסדר". אלו היו מילותיו הראשונות של עומר שם טוב, בן 22 מהרצליה, בשניות לאחר המפגש המרגש עם הוריו שלי ומלכי, אתמול לאחר 505 ימים בשבי החמאס.
כבר משעות הבוקר מילאו עשרות בני משפחה וחברים את בית משפחת שם טוב בשכונת נווה עמל בהרצליה, שם שהו גם שתי הסבתות שלו ושני אחיו, דנה ועמית. מאות תושבים מילאו את אולם אשכול פיס בחטיבת הביניים "זאב", בה למד עומר בנעוריו. כאשר התמונות הגיעו ועומר נצפה ביחד עם עומר ונקרט ואליה כהן, בשני המוקדים פרצו זעקות שמחה וההתרגשות הייתה בשיאה.
הטקס החולני שערך ארגון הטרור חמאס לכבוד שחרורם של השלושה כלל גם אקט שעד כה לא ראינו, כאשר עומר התבקש לנשק את ראשם של שניים משומריו שהיו לצידו על הבמה. אבל גם זה לא הוריד את החיוך מעל פניו של עומר, שהוכיח מאיזה חומר הוא קורץ. כעבור מספר דקות עברו השלושה לידי הצלב האדום ועשו את דרכם לישראל. במחנה רעים חיכו לו הוריו שלי ומלכי, שמהיום הראשון היו מראשי מטה החטופים וממובילי המאבק לשחרור החטופים. דבריה של שלי הדהדו לא אחת וגרמו לאנשים רבים להתרגש ממאבקם הבלתי מתפשר.
עומר שם טוב בבילינסון במפגש עם אחיו ואחותו, דנה ועמית, צילום אבי אוחיון לעמ
תוך כדי חיבוק ראשון מההורים אמר להם עומר: "איזה כיף, איזה כיף. איך אני שמח לראות אתכם. אתם גיבורים. אתם כל כך טובים. איזה כיף שאתם ההורים שלי. כמה חלמתי עליכם. אין לכם מושג. איזה כיף שאתם בסדר". שלי צחקה והשיבה: "איזה כיף שאנחנו בסדר?", שמה את ראשו של עומר על עליה ואמרה: "אתה החיים של אמא". בדרך לבית החולים כתב עומר על הלוח המחיק במסוק: "עכשיו הכל בסדר. תודה לעם ישראל היקר ולכל החיילים והחיילות. בא לי המבורגר". לבקשת המשפחה המסוק עשה סיבוב בדרך לבית החולים בילינסון ועבר מעל כיכר הרוקדים בשכונת הרצליה הצעירה, בה נערכו מדי יום חמישי עצרות עם מאות משתתפים כל פעם. בבית החולים חיכו לעומר האחים דנה ועמית לעוד חיבוק חזק ומרגש שכלל המון דמעות. בערב התקיים בבית החולים טקס הבדלה עם בני משפחות שם טוב, כהן וונקרט.
המשפחה הוציאה הודעה לאחר השחרור ובה נכתב: "עומריקו שלנו בבית אחרי 505 ימים של סבל וסיוט. הילד שלנו, האח שלנו, שהפך לילד של מדינת ישראל מאז 7 באוקטובר, חזר הביתה למרות הקשיים הרפואיים. אנחנו עדיין לא יודעים הכל – את הסיפורים, את סיפורי האימה, נגלה רק עם הזמן. אבל עכשיו, אנחנו יכולים לחבק אותו שוב. תודה לבורא עולם, לעם ישראל על התפילות, החיזוק והאהבה. תודה לחיילים ולחיילות שהקריבו למען הרגע הזה, לכל מי שפעל במשא ומתן ובמאמצים הדיפלומטיים. תודה למשפחה ולחברים של עומר ושלנו, שלעולם לא ויתרו ולא איבדו תקווה. נמשיך להילחם יחד עם כל המשפחות ועם מטה משפחות החטופים – חבל ההצלה שלנו מהרגע הראשון – עד חזרתו של כל חטוף הביתה, לשיקום או לקבורה ראויה. לכן אנחנו אומרים "עוד קצת, עוד טיפה". אלו ימים של שכול ותקווה, חיינו שזורים יחד עד שכולם ישובו".
כזכור, עומר שם טוב נחטף ב- 7 באוקטובר ממסיבת הנובה ביחד עם שניים מחבריו, האחים מיה ואיתי רגב, שחזרו במסגרת העסקה הראשונה בחודש נובמבר 23. מיה ואיתי הצהירו מאז חזרתם כי המשימה לא הושלמה עד שחברם הטוב ישוב גם הוא הביתה לחיק משפחתו ולהוריו.
אימם מירית אמרה אמש ל"צומת השרון": "היום עם שובו של עומר שם טוב משבי החמאס, זכינו לרגע של שמחה ואושר עילאי זהו רגע של סגירת מעגל – חזרה הביתה, לחיבוק המשפחה, למקום שאליו הוא שייך. כולנו מאושרים ושמחים יחד עם משפחת שם טוב. מיה ואיתי שלי יכולים לחזור לנשום. ובין כל אלה לא שוכחים את אורי דנינו ז״ל שנרצח בשבי בחמאס. הוא המלאך השומר של מיה איתי ועומר ובליבנו הוא חי לעד נזכור אותו לנצח. לא נשכח שיש עדיין חטופים חיים בעזה, אנשים שמחכים לשוב הביתה, למשפחות שמתגעגעות, למעגלים שנותרו פתוחים ומייחלים לסגירה. הם מצפים לחוות גם הם רגעי שמחה כאלה, ואנו מצפים איתם, בתקווה ובתפילה. ובאותה נשימה להחזיר את כל החללים שגופותיהם מוחזקות בעזה לקבורה ראויה. המדינה הזאת זקוקה לשקט, לשלווה, להתחלה חדשה של ריפוי ואיחוד. זה הזמן להתכונן, לפעול במלוא הכוח זו החובה המוסרית של הממשלה. תודה לצה״ל ולעם ישראל.
יחד עם ההתרגשות והשמחה על שובו של עומר ושאר החטופים, מגיעות העדויות של התנאים הקשים שבהן הוא וחבריו שהו בשבי. בחדשות 12 פורסם כי עומר היה גם בדירות ובמנהרות ובעת המעברים המחבלים חיפשו אותו לאישה מוסלמית ואף הורד בדלי קטן למנהרה. חלק מהזמן הוא היה כפות בידיו ספג קללות ויריקות, חלק מהזמן באזיקים. הוא איבד 17 ק"ג ממשקל גופו. הוא חשש כששמע פעם אחת את ראש הממשלה מדבר על השמדת חמאס ללא אזכור החטופים. יחד עם זאת, הוא ניסה לשמור מסורת ולעשות קידוש עם מה שיכל.
עומר למד בצעירותו בבתי הספר גורדון, חט"ב זאב ותיכון הראשונים. בצבא שירת כמאבטח מתקנים והשתחרר כחצי שנה לפני אותה שבת נוראית. בתקופה שלפני חטיפתו עבד במסעדת "מיט בר" באזור התעשייה בהרצליה ביחד עם מיה רגב.
המאבק להשבתו של עומר היה נוכח מאוד בהרצליה עם פעילויות רבות למען שחרורו של עומר ושאר החטופים. בשכונת נווה עמל, שם מתגוררת המשפחה, הוצבה תמונתו בכיכר הכניסה לשכונה עם ציון מספר הימים שחלפו מאז אותה שבת וברחבי השכונה נתלו מאות שלטים עם תמונתו כדי להזכיר לכולנו שעומר עדיין לא שב הביתה.
עומר שם טוב, עומר ונקרט ואלי-ה כהן בטקס הבדלה בבילינסון, צילום אבי אוחיון לעמ
אחת הפעילויות הראויות לציון למען השבתו היא העצרת השבועית שהתקיימה מדי יום חמישי בערב, בהשתתפות מאות נוכחים, בכיכר הרוקדים בהרצליה הצעירה, לא הרחק מאשכול הפיס בחטיבת "זאב", שם התקבצו כאמור אתמול מאות תושבים כדי לצפות ביחד בשחרורו של עומר ושאר החטופים. לאחר תחילת המלחמה, ולאורך חודשים רבים, נתלו שלטים עם תמונתו של עומר בעשרות בתחנות אוטובוס בהרצליה. כמו כן, זכורה לנו המחווה של צייר גרפיטי שצייר את דמותו של עומר על קיר בצומת הרחובות רש"י ואלקלעי בהרצליה הירוקה המערבית.
תגובות