נפרדים מדינה דרעי ז”ל, האישה שחיוכה היה חלק מנוף ילדותנו בשכונת נווה עמל. דינה דרעי לבית זוארץ, אשתו של משה ז"ל, הלכה לעולמה – והלב כואב.
דינה הייתה דמות מוכרת ואהובה בשכונת נווה עמל בהרצליה. יחד עם בעלה משה, ניהלה במשך שנים את הקיוסק הקטן מול קולנוע דגניה – תחנה שכל ילד, נער ומבוגר בשכונה עבר בה לפחות פעם אחת. אבל זה לא היה רק קיוסק – זו הייתה תחנת חיים. מקום של חום, של שכנות טובה, של חיוכים וברכות, של פשטות אנושית שנחרטה בזיכרון הקולקטיבי של השכונה.
דינה הייתה אישה צנועה, חייכנית וחברותית, שתמיד היה לה מילה טובה לומר. היא נחשבה לאחת הדמויות הבולטות באווירה הקהילתית של השכונה, ורבים זוכרים אותה כחלק בלתי נפרד מנוף ילדותם.
שמחה גולן ז”ל, אמי – שניהלה מכולת לא רחוק משם יחד עם אבי יצחק – הייתה חברה טובה של דינה. וכבן לשכונה ההיא, שגדל בין הדמויות החמות והפשוטות של אותם ימים – אני זוכר את דינה היטב. החיים אז היו קהילה של ממש – הילדים וההורים היו מחוברים, כולם הכירו את כולם, ודינה הייתה שם. תמיד. אין כמעט מי שגדל בנווה עמל ואין לו זיכרון ממנה – מהקיוסק, מהחיוך, מהנוכחות השקטה והטובה שלה.
והכאב כפול ומכופל – רק לפני שלושה חודשים איבדה המשפחה את הבן דוד דרעי ז”ל, וכעת – גם דינה איננה. אובדן כה קשה בפרק זמן כה קצר.
היא הובאה למנוחות היום, יום רביעי, בשעה 11:30, בבית העלמין הישן ברחוב פינסקר 15, הרצליה. יושבים שבעה בבית המנוחה ברחוב צה”ל 3, הרצליה. יהי זכרה ברוך.
ותודה, דינה יקרה, על כל מה שנתת לשכונה שלנו – על המקום הקטן שעבורנו היה לב גדול. על האנושיות שהייתה כל כך טבעית אצלך, ועל כך שפיזרת חום בלי לבקש דבר.
יוסי גולן, יליד שכונת נווה עמל, מנהל פורום תושבים הרצליה.
אילן
הקיוסק של דינה ומשה היה אבן פינה בילדותנו,תמיד היה חיוך על פניהם ,איפה ישנם אנשים כאלו
גידליה
יהי זיכרה ברוך,ברוך דיין האמת,כח למישפחה בבקשה