האם המלחמה בעזה על סף סיום ובקרוב נראה את החטופים בבית בעקבות ההחלטה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וההנחיה שלו לנתניהו? השאלה הזאת העסיקה בסוף השבוע כל תושב במדינה אבל במיוחד את משפחות 48 החטופים שסובלים כבר שנתיים בשבי ארגון הטרור האכזרי.
על רקע הצהרותיו של הנשיא טראמפ, תשובת חמאס ויציאת המשלחת למו"מ הגיעו גם אמש עשרות אלפים לעצרה ענקית בכיכר החטופים וקראו לשים סוף למלחמה ולהשיב את החטופים באופן מיידי. ממטה משפחות החטופים נמסר: "מטה משפחות החטופים מחזק את נחישותו של הנשיא טראמפ להביא להשבתם של כל החטופים והחטופה ולסיום המלחמה, הדרישה של הנשיא לעצור כעת את המלחמה הכרחית. היא תמנע פגיעה חמורה ובלתי הפיכה בחטופים. אנו קוראים לרה"מ להורות מיידית על מו"מ יעיל ומהיר להשבת כל חטופינו".
הפעם הוצב במרכז הכיכר דגל ענק שעליו נכתב באנגלית: "זה עכשיו או לעולם לא" ונינט טייב ביצעה שיר מרגש בהשתתפות שורדי שבי.
עינב צנגאוקר ושורדת השבי אילנה גריצווסקי בעצרת בכיכר החטופים, צילום פאולינה פטימר
עינב צנגאוקר, אמו של מתן החטוף בשבי החמאס וממובילות המאבק לשחרור החטופים, אמרה בעצרת: "נתניהו, עם ישראל רוצה את ההסכם הזה, אל תיקח מאיתנו את האוויר, אל תפוצץ את התקווה להשיב הביתה את החטופים, עבורך הם אולי סתם חטופים אבל עבורי זה הילד שלי, החיים שלי. עבור כל עם ישראל החטופים הם הלב הפועם של החברה הישראלית. הפקרתם היא חורבן ישראל. מה שעומד בין מתן לביני, מה שעומד בין החטופים לבינכם, מה שעומד בין שגעון לשפיות – זהו ראש הממשלה בנימין נתניהו. חמאס הסכים למתווה, הסיוט שלנו בדרך להסתיים. הכל ייפול ויקום על החלטתו של איש אחד – נתניהו. תחזיר את כולם – עכשיו".
רוצים להישאר מעודכנים?
עינב הוסיפה: "גם למתן שלי מגיע לחזור לצחוק, גם לנו המשפחות מגיע לחזור לחיות את חיינו. לחבק את החיים ולהעניק קבורה ראויה לחללים. עם שלם רוצה לראות את החיבוק שלנו, אל תמנע זאת מאיתנו נתניהו. סיים את המלחמה, תשיב את כולם. זו הזדמנות שלא תחזור על עצמה. ולכם האנשים המדהימים שיוצאים איתנו לרחובות – אתם התקווה והאור שלא נכבה, אתם הקול והתמונות שטראמפ רואה, שגורמות לו לקדם את סיום המלחמה. בזכותכם, רק בזכותכם הם יחזרו הביתה".
לירן ברמן בעצרת בכיכר החטופים, צילום פאולינה פטימר
לירן ברמן, אחיהם של גלי וזיו ברמן, החטופים בשבי החמאס, אמר בעצרת: "החטא הגדול ביותר של המדינה הזאת הוא שעדיין יש חטופים בעזה. החטא הגדול ביותר הוא שאנחנו כאן בכיכר והם שם, בשבי. ועל החטא הזה אין כפרה. אין מחילה. אין סליחה. בשבוע האחרון חזרה התקווה לחיינו, אבל איתה חזרה גם הדאגה: האם שוב אנחנו מפתחים תקוות שווא? האם שוב יגידו לנו שהנה, אוטוטו כולם בבית וזה ייגמר במפח נפש? האם שוב תטורפד העיסקה שכל עם ישראל, כאן ובעולם כולו, משווע לה? האם שוב יביאו אותנו לגבהים של אופטימיות ואז נתרסק באחת אל עוד עיסקה שלא קורית? יש לנו תקווה, אבל גם יש לנו כח. ואת הכח הזה, את כולו, אנחנו משקיעים בהמשך המאבק. עד החטוף האחרון. ולממשלה אני אומר בבירור: לא תהיה לכם סליחה עד שאחרון החטופים יחזור הביתה. לא תהיה לכם מחילה אם חלילה יקרה משהו למישהו מהם. מסיבות עיתונאים חגיגיות בוושינגטון זה נחמד, אבל אני אאמין רק כשאחבק את גלי וזיוי במעבר רעים. ועד אז, עד שהרגע הזה שכולנו מחכים לו. אני לא מוריד את הרגל מהגז. ומבקש גם מכם – אל תעצרו, אל תוותרו עליהם. עד שכולם יחזרו הביתה. כי לוותר עליהם – זה לוותר עלינו״.
עומר שם טוב בעצרת בכיכר החטופים, צילום פאולינה פטימר
עומר שם טוב, שורד השבי מהרצליה, אמר בעצרת: "יומיים לפני ציון שנתיים, גם אם האשמה אינה בנו, חובה שנמשיך ולעשות את חשבון הנפש שלנו. לבקש סליחה מבלי לשנות ולהשתנות, לא עוזר כלל. אסור לנו לאבד עוד הזדמנויות כשהם עדיין שם. הם צריכים לחזור כדי שנוכל יחד להשתקם, יחד לחזור להיות העם שאנחנו, המדינה, הלאום שאנחנו יכולים להיות. השבוע כששמעתי את ההסכם שמציע הנשיא טראמפ חשבתי על היום שאחרי. אני לא זוכר איך זה מרגיש לא לחיות בתוך הסיוט המתמשך הזה, אני לא זוכר איך זה לחיות בשלום. אנחנו מדינה שחיה עם כאב כרוני, כאב מתיש שמפרק אותנו מבפנים ומבחוץ. זה חייב כבר להיגמר. שנה שעברה השבעה באוקטובר היה עבורי עוד יום בגיהנום שבו הושארתי מאחור. מחרתיים עבור החטופים זה עוד יום שמרגיש כנצח. הם אינם יום הזיכרון, הם אינם סיפור שנגמר, עבורם היום היחיד שעלינו לציין זה את יום חזרתם הביתה".
תגובות