שלמה שרף | הגעגועים ללאה עזים, בחגים הכאב חזק יותר
גדלתי בבית מאוד מסורתי, ליל הסדר זה היה כמו איחוד משפחות ותמיד אצל אמא שלי, שהייתה הבשלנית הכי טובה. הייתה אווירה נהדרת וטובה, אלו היו זמנים אחרים לגמרי. אשתי לאה ז"ל הייתה מזמינה עולים חדשים ועוד כאלה שקשה להם, והיינו מארחים אצלנו קרוב לשישים איש.
בשנתיים האחרונות לצד הקורונה, ליל הסדר היה במסגרת החוג המשפחתי המצומצם יותר, רק המשפחה האורגנית הקרובה.
הגעגועים לאשתי עזים, לא פעם ולא פעמיים הילדים ואני מזילים דמעה, כשבחגים הכאב חזק עוד יותר. צריך ללמוד לחיות, קשה להדחיק את זה. אין יום שלאה לא בזיכרונות שלי. זה הגורל. מאז שאשתי נפטרה, זה קשה, כי היא הייתה הרוח החיה ומחברת בין המשפחות. מאז שהלכה לעולמה אני משתדל לצאת החוצה ומזמין את הילדים לבתי מלון בארץ, לאילת, אפילו לחו״ל.
שלמה שרף
השנה לא נהיה בארץ. אני נוסע השנה לחו"ל עם הבנים אבי ואורי. ענת הבת נשארה בארץ, כי הבן שלה התגייס לצבא והיא לא רוצה להשאיר אותו.
ליל סדר בשבילי זה איחוד משפחות, ליכוד השורות. לרוב אני מבשל ומכין את הארוחה כמנהג המסורת היהודית המזרח אירופית, קניידלך מקמח מצות, מרק עוף, בשר, עם עזרה מהבנות, וכולם שבעי רצון מהאוכל שלי. חמץ לא נכנס אצלנו בפסח.
כשאני מבשל יש על השולחן גפילטע פיש, מרק קניידלך, כבד קצוץ חובה, אבל אני מתגעגע לאוכל של אמא שלי, שהייתה בשלנית ברמה גבוהה, הייתה לה את המסעדה כמובן בכפר סבא שהייתה שם דבר, כל הכפר סבאים הכירו אותה. אני מנסה לשמר את המאכלים האלה. הבת שלי כבר יודעת להכין חלק מהמאכלים, וזה עוזר לשמור על ההמשכיות.
#שלמה שרף, הוא שחקן ומאמן הפועל כפר סבא ונבחרת ישראל בכדורגל בעבר. כיום הוא פרשן טלוויזיה
אהובה אלפרון |
גדלתי בכפר סבא בשיכון יוספטל. בזיכרוני כל נשות השכונה מכל העדות מנקות, מבשלות ועוזרות אחת לשנייה. זכורים לי בעיקר ריחות התבשיל של כל משפחה. לא היה לנו הרבה, אבל כן הייתה שמחה והתרגשות לקראת הסנדלים והבגדים החדשים.
פסח עבורי זה חג החגים. הכל באוויר ובאווירה טובה. אמא, אבא וסבתא, כולם נרתמים להכנת החג, ואנחנו הילדים גונבים טעימות. אם לא נתפסת וחטפת איזה פליק – היה לך מזל. בערב החג סיפרנו את והיגדת לבנך בשתי שפות, כך שגם סבתא תבין.
גם בתקופת הקורונה בשנתיים האחרונות היה חג. לי באופן אישי היה חשוב להכין הכל מהכל. מצד אחד זו תעסוקה, ומצד שני יש חשיבות להרים את המורל המשפחתי. מה שכן, חגגנו בצמצום והשולחן לא נפתח. אחרי הכוסית השנייה כבר היה יותר קל ושרנו במרפסת 'מה נשתנה'. אמנם הכל היה נראה שונה, אבל נותר טעים. את החג פסח השנה נחגוג אצלי בבית עם הילדים והמשפחה. אני מארחת, מבשלת ואופה לעילא ולעילא. אארח 20 איש פלוס.
אהובה אלפרון
לגבי הייחודיות של החג, אני נוטה לחשוב שבסופו של דבר זה משהו מיוחד לכולם. אצלנו תהיינה מפות חדשות, מצעים בוהקים, בגדים חדשים, האוכל שעובר שנים במסורת המשפחתית, והשירים בצרחות של סוף ההגדה. יהיו בהמשך החג ההכנות למימונה.
אני מתגעגעת לבעלי המנוח. להורי סבתי ואחותי שנפטרו. מעבר לזה אני מייחלת לשלום, קודם כל בינינו לבין עצמנו, ואחר כך עם כולם.
מאכלים כאמור זה הצד החזק אצלי. נתחיל בסלטים בכל הגוונים והצבעים, מבושלים וטריים. ואז מנות ראשונות: מרק קניידלך ולמבוגרים, איך לא, פולים. במנות העיקריות שוק טלה בציפוי בשר טחון עם מח עצם מסביב, אוסובוקו עם סלסילות ארטישוק ממולאים בגרגרי אפונה, עוף ממולא רול בשר עם ביצים קשות שיוגש על קוסקוס תירס בליווי ביצי שליו. תהיה עוגת עלי גפן טבעונית. טנזניה פירות יבשים ממולאים. דלעות קטנות ממולאות בערמונים קינמון, עוגות בקינוחי כוסות, ומשם … להתגלגל למיטה. אני מאחלת חג שמח לכל עם ישראל. השנה לא נפסח על פסח, ובעזרת השם שלא יהיו פיגועים – אמן.
אני מתגעגעת לבעלי המנוח, להורי סבתי ואחותי שנפטרו. מעבר לזה מייחלת לשלום, קודם כל בינינו לבין עצמנו, ואחר כך עם כולם.
# אהובה אלפרון הופיעה בתוכנית ריאליטי הבישול 'משחקי השף' ובעלת עמוד פייסבוק פופולרי.
דני רופ | אמא שלי הכינה קובבס, זה היה נעלם מהר יותר מהאפיקומן
ליל הסדר בילדות היה אצל סבא וסבתא שלי במחנה יהודה בסגנון ספרדי. הם גרו באזור השוק, שם היו כל ההתרחשויות. אני זוכר את המנהגים והמאכלים, השירה במנעד המיוחד. כל המשפחה ביחד, קוראים את ההגדה בסגנון הספרדי.
למחרת, סבתא, אמא שלי ואחותה היו מכינות מאכל בשם 'קובבס', והייתה תחרות מי אוכל יותר. אמא שלי הייתה צריכה להחביא, כי זה היה נעלם מהר יותר מהאפיקומן. זה מאכל מטוגן עם קמח מצה כשבפנים בשר טחון עם צנוברים. אמא שלי הייתה גם מכינה עוגיות עם בוטנים. אני לא אשכח שהייתה מנסה להחביא את זה ממני, שמה אותן בקופסה, והייתי מחפש בכל הבית. הייתה תמונה של חתול על הקופסה, זוכר איך הוא היה מסתכל עליי לוקח את העוגיות. היה עוד מאכל בשם מאינז – מצות עם בשר באמצע.
ליל הסדר בקורונה לא היה אותו דבר, זה היה יותר מצומצם. היינו צריכים לעשות לבד, אז לא היה סדר פסח גדול ומשפחתי.
דני רופ צילום יעל צור
השנה, הסדר יהיה יחסית במסגרת מצומצמת לצערי, כי הילדים הגדולים עם אמא שלהם , והאחים עם המשפחות של נשותיהם. אנחנו מארחים בבית, אמא שלי גם תהיה. בעבר היא גרה לידי בהרצליה, עכשיו מגיעה מדיור מוגן בגני תקווה. יהיו גם ההורים של אשתי, אחיה ובני הקטן. אני אישית לא לוקח חלק ממשי בהכנות. השנה לראשונה שלא יהיה את הקובבס, אמא שלי כבר לא תוכל להכין. עדיין מקווה שאשתי תפתיע ותכין, גם אם לא בכמויות של פעם, ושיהיה קרוב למקור.
אני מתגעגע לאיך שעשינו את פסח פעם, כשהייתי ילד. מתגעגע לאבא שלי שנפטר. חסר לי הסדר בהרכב גדול לכולם ביחד. בשנים האחרונות אני נוהג לנסוע לחו״ל בחג ולהתרחק קצת, למעט השנה, כי לא רציתי להשאיר את אמא שלי לבד.
פסח בשבילי זה חג שמסמל את האביב יותר מהכל, אני מאוד אוהב את העונה הזו. זה מסמן לי את הסוף של החורף ואוטוטו קיץ. נוטע בי אופטימיות וטוב על הלב. בכלל, זה החג הכי משפחתי, הכי יהודי, של ביחד. חוץ מזה, שאני גם מאוד אוהב מצות. להרטיב עם גבינה, לאכול בבוקר, מודה שנהנה מזה".
#דני רופ, חזאי ומגיש טלוויזיה הרצליה. תושב הרצליה
רוצים להישאר מעודכנים?
ליאור פרחי | אין תימני במדינה שלא יגיד וואוו על הפתות מרק של פסח
גדלתי בבית מסורתי, אבא דאג לקיים את החגים על פי המסורת, בלי לפסוח על שום חג. אני זוכר את הריחות, האווירה, את האביב, את השמש יוצאת ואת תחילת ההכנות.
אצלנו יש הכנות מיוחדות, למשל אצל התימנים מכינים את ה-'דוקה', שהיא בעלת חשיבות. זה לא שולי, כל השכנים מגיעים לטעום ולחוות דעה – אם זה חריף, מתוק ועוד. כשאבא שלי היה מכין את הדוקה, זו כבר הייתה מסיבה. מתחיל יומיים לפני ליל הסדר, שקדים, תמרים, שומשום ויין. היה טוחן הכל במטחנת בשר. היו באים ראשי משפחות, כל אחד עם המרכיבים שלו. אבא שלי היה מכין לכולם, שמים שירים תימניים ברקע, הייתה שריפת חמץ שהייתי מחכה לה.
בכלל האווירה הייתה פעם שונה. אלו זיכרונות שאתה לוקח איתך, שמרגשים ומרתקים אותך כל החיים. אבא שלי היה עורך את הסדר עטוף בטלית, ואם צריך לבכות – אז בוכים, יש לזה עוצמות. הוא היה מקפיד שנקרא את כל ההגדה, ורק בסוף אוכלים.
פסח עבורי זה חג של משפחה, שמחבר אותך לילדות, לטעמים, לריחות. אבא שלי נפטר לפני 7 שנים, אנחנו סך הכל שישה אחים, כולם נשואים עם משפחות. כל שנה היינו עושים אצלו את ליל הסדר באווירה מיוחדת. הוא תמיד ביקש שנישאר מלוכדים ומאוחדים.
הזמר ליאור פרחי בהופעה, צילום שלומי פינטו
בשנתיים האחרונות, של ליל הסדר בקורונה, עשיתי את הסדר עם הילדים, אחי הגדול ואמא שלי. מצומצם, ועדיין עשינו את ליל הסדר כהלכתו, שרנו. זה היה כיף לא נורמלי. למרות ההרגשה הלא נעימה שהייתה בחוץ, בליל הסדר עצמו היה משהו מאחד וכיפי.
ליל הסדר השנה יהיה במתכונת רגילה עם כל האחים והילדים שלהם. אנחנו יומיים לפני כבר בהכנות של ה-דוקה. אני מחליף את אבא שלי בסלסולים, אבל יכול רק לחקות אותו.
כל העדה התימנית מחכה למאכל אחד עיקרי – פתות מרק, מכינים פתות מהמצות, חותכים דק עם היד, זה מתרכך במרק והופך לסוג של דייסה. אין תימני במדינה שלא יגיד וואו על זה. בנוסף, לפי ההלכה, אסור לאכול חמץ מהרגע שאתה שורף אותו ועד הקידוש של ליל הסדר. אז כל התימנים מכינים 'עסיד' – קמח מצה עם מים רותחים, זה הופך למין עיסה, גוש. לוקחים חתיכות, שמים במרק ואוכלים.
אין ספק שאני הכי מתגעגע לאבא, אני מתרגש ומזיל דמעה כשאני חושב עליו, זה לא קל. הוא תמיד חיבר בינינו, דאג שנשמח, שתמיד יהיה לנו רק טוב ושלא נריב. חוץ מזה, גם היה גדול בתורה. זה קשר מאוד עמוק עם כל הילדים.
# ליאור פרחי הוא זמר ויוצר.
יצחק שום | אנחנו משפחה מעורבת, אז יש לנו שולחן חג מכל הצדדים
כילד קטן תמיד היו שני חגים שההורים שלי הקפידו עליהם, אחד זה יום כיפור שדאגו שנצום, והשני זה פסח, שם לא אכלנו חמץ. אומנם לא היינו דתיים, אבל ההורים שלי הקפידו לשמור על המנהגים האלה. עד היום, הילדים והנכדים שומרים על כך. זו מסורת עבורנו, שאנחנו מקפידים להעביר את זה גם לילדים ולנכדים.
בליל הסדר כל המשפחה ביחד, בעבר נהגנו לחגוג את הפסח גם עם המשפחה של שלמה שרף. סדר הפסח שלנו די קבוע, אין חידושים יוצאי דופן. קוראים את ההגדה, מגיעים לאוכל ואז מברברים. מקפידים על החצי הראשון לקרוא הכל, אבל אחרי האוכל לא תמיד. אני לא אשכח שבתקופה שלי בנבחרת ישראל, אירחנו את המאמן ריצ'רד מולר נילסן וגם לא מעט שחקני כדורגל. בכלל, תמיד היו אצלנו אורחים רבים.
בזמן הקורונה לא הרגשתי הבדלים גדולים עם ליל הסדר. קצת יוצאת דופן היא הבת הקטנה יותר שרון, ששומרת שבת, אז היא דואגת שנקיים את המצוות. המשפחה הייתה עדיין ביחד, אבל לא הגיעו אנשים מחוץ למשפחה, כמו בעבר.
יצחק שום
בפסח השנה אנחנו מתפצלים, כי אני נוסע עם הבת הגדולה שלי יחד עם הילדים שלה לפאפוס בקפריסין. עידן הבן חוגג בארץ. בגילי אני כבר לא כל כך מתרגש, אבל תמיד כיף לחגוג את חג הפסח.
היות ואנחנו משפחה מעורבת, אז יש לנו על שולחן החג מכל הצדדים, יש את הגפילטע פיש ויש מנגד את הדג החריף. אני לא בוחר שום צד, יש מאכלים טעימים מאוד מזה ומזה, אני נהנה מכל העולמות.
חסרים לי מאוד בפסח ההורים שלי, אחי וההורים של אשתי. אני מתגעגע אליהם מאוד כל פסח ובכלל.
# יצחק שום הוא שחקן ועוזר מאמן נבחרת ישראל בכדורגל בעבר, אימן בהצלחה גם באירופה וגם בארץ, כיום הוא הבעלים של הפועל כפר סבא.
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
