במסגרת ועידת החינוך של צומת השרון ורשת שוקן בהרצליה שהתקיימה היום (שלישי) בבית חיל האוויר בעיר, התקיימו שני פאנלים בהשתתפות מנהלי בתי ספר, מורים ותלמידים. האחד עסק בשאלה "מעורבות או התערבות: איך משפיעה מעורבות ההורים על מערכת החינוך". השני בנושא "לווינים בחלל: האם החינוך למדעים בהרצליה הוא העתיד של העיר".
בפאנל שעסק בהשפעת מעורבות ההורים על מערכת החינוך נכחו מפקחת יישום חוק זכויות התלמיד טובה בן ארי, יו"ר ועד ההורים העירוני בהרצליה ד"ר ניסן משכיל, מנהל תיכון היובל עופר אילות ותלמיד כיתה י"א בתיכון הנדסאים בעיר, עילאי נפתלי. השיחה נפתחה עם נפתלי. המנחה, מירב בטיטו תהתה האם הוא עצמו מרבה לערב את הוריו במצבים משבריים בבתי הספר. "בדרך כלל אני מנסה לפתור בעצמי", אמר, "לדעתי נורא חשוב שההורים יעזרו לתלמידים לפתור בעצמם בעיות ולא מיד להתערב. האמת שקרה לי שבגלל ציון לא גבוה ההורים שלי עקפו אותי".
בטיטו שאלה האם הוא מבחין בילדים בכיתה שנוטים לערב את ההורים, כלומר רצים הביתה לספר. "אני חושב שזה קורה יותר מדי", ענה. "ההורים יותר מתערבים מהתלמידים. למשל אפילו אם יש משהו מעולה שעובד, אבל הוא לא טוב כמו שהם רוצים, הם נלחמים כדי שיהיה יותר טוב". כלומר שאולי ההורים לא בוחרים את המלחמות שלהם כמו שצריך? תהתה בטיטו. "כן", ענה נפתלי. "לעומת זאת, היה מורה אצלנו בבית הספר שלא היה מתאים. ניסינו לפתור זאת ולא הצלחנו, ובסוף גם ההורים נכנסו ועזרו לקדם את התהליך. בסוף החליפו את המורה".
בן ארי סיפרה כי היא מטפלת באירועי קצה. "לא תמיד ההורים או התלמידים צודקים", היא מסבירה, "למשל, הייתה ילדה חשה שהמורה לספרות מזלזלת בכבודה. כשאני מבררת, הבנתי שהילדה מגמגמת ולצערי הרב המורה הכריחה אותה לקרוא שיר שהיא לא רצתה לקרוא בכיתה. צריך להבין שאנחנו נכנסים למערכות אנושיות דקיקות שבהן צריך לכבד את כולם. זו דוגמת קיצון".
על הרגישות בעבודה שלה אמרה: "יש משפט שאומר 'הזכות שלי ללמוד אבל האחריות היא ללמוד מהטעויות'. כולם יכולים לשגות, אבל צריך לחשוב מה ניתן בסיטואציה לנסות ולתקן. במובן הזה, לפעמים צריך לקרוא לסדר אנשי חינוך, ואם יש סיטואציה כזו לא אבייש אף אחד ברבים ונערוך שיחות אישיות. למשל, היה מורה שלא היה מוכן להיכנס לכיתה ולהתנצל בפני תלמידים – בפני אותו פורום בו הוא העליב. גם ייעצו לו לא לעשות כן. אחרי שהתערבתי הוא חשב על זה ואמר 'אני שומע בקולך – זה נכון לעשות'. חשוב להבין שבאותה מידה שלהורה אסורה החוצפה – גם למורים אסור לעשות כן".
אילות נשאל מה עושים כשמעורבות ההורים הופכת מישיבה בחדרים ממוזגים ודיבורים על תהליכים, לישיבה מול אם כועסת ובוכה ש"יוצאים לה דברים לא נכונים". "נתחיל עם זה שגם המורים וגם המנהלים ברובם המכריע הם הורים של ילדים במערכת", השיב. אילות, "חשוב גם לציין שגם לבית הספר, למורים ולתלמידים יש את אותו אינטרס לסיים בהצלחה את מערכת החינוך והגשמת החלומות של התלמידים. הבסיס לכל השיח הוא אמון". לאחר מכן אמר: "גם מנהל יודע לצעוק בחזרה וזה לא רע. לעיתים צריך. חשוב להגיד שכשמדברים על מערכת חינוך זו מילה גדולה מדי. בתי ספר כשלעצמם, המורה והאינטראקציה, זה מה שקובע. כל מורה אחראי לייצר את מערכת האמון. רוב האירועים שאת מדברת עליהם הם אישיים ולא אסטרטגיים, ועל כך קמה הצעקה. צריך לטפל נקודתית באירועים כאלה, בהגינות ובשקיפות ולהבהיר את הכללים. כל נושא בעייתי ייבדק בנוכחות ההורים והתלמיד וההכרעה בסופו של דבר היא של המנהל, גם אם זה לא מוצא חן בעיניי ההורים". אילות הוסיף: "אני מתחיל את שנתי ה-17 בניהול והתחושה האישית שלי, הסובייקטיבית, היא שיש לי מערכת יחסים טובה עם ההורים בזכות מערכת היחסים הטובה שלי עם התלמידים. יש אלפי אינטראקציות ביום – עד אין סוף. אם התלמיד מרגיש שמתייחסים אליו בכבוד ובהגינות, שרואים אותו ונענים לפניה שלו – ההורים הופכים למיותרים במובן הטוב של המילה".
כשנשאל על ידי בטיטו על עך שיש סוגים שונים של הורים, אמר כי זה נכון אבל "ישנם הורים שרואים את הילד כמן הגשמת חלום שלהם. כשלא התקבלתי לאוניברסיטה כי הייתי תלמיד גרוע, אני לא זוכר שההורים שלי התקשרו לדיקן. כשמורה לפיזיקה אומר להורים שהילד לא יכול ללמוד אצלו בגלל בעיות שונות, ראש העיר יקבל לפעמים את הטלפון. יש לכל ילד את הרצונות שלו, והרבה פעמים למרות שהילד מרוצה בבית הספר – מי שלא מרוצה הוא ההורה. כשתלמיד לא ממצה את הייעוד לשמו הוא נמצא בבית הספר. התפקיד שלנו לטפל בזה. אנחנו חתומים על התלמיד מהרגע שהוא נכנס לבית הספר עד שהוא מסיים. אני לא מדבר על זה שסופר נני ורולידר מתפרנסים יפה מזה שההורים שמטו את הסמכות שלהם. אבל קודם האינטראקציה בין ההורים לבין המורים ובית הספר צריכה להיות הוגנת יותר".
לבסוף סיכם: "יש בעיות, אבל זו העבודה שלנו. אם תלמיד בוגר כדי לנהוג, לשתות ולקיים יחסי מין לעיתים אני מצפה ממנו בתיכון שידע לנהל את הלוחות הזמנים שלו ואת הקשיים שלו. אם אנחנו לא נותנים לו אנחנו מועלים בתפקידנו, אבל אם אנחנו כן – ההורים מבינים את זה מהר מאוד. אני מדבר רק מהמקום שלי".
יו"ר ועד ההורים משכיל הסביר שלדעתו אין נהלים מסודרים ואין תהליכי קבלת החלטות מסודרים. "הייתי מורה – ואני מכיר את הזווית זאת ולכן לא נשארתי במערכת. המערכת לא מאפשרת למורה ולמנהל למצות את עצמם. הרבה דברים אינם מוגדרים. איפה שיש זמינות ואנשים טובים והכל על הכיפק אז מעולה. איפה שהבעיות צומחות אז המערכת נסגרת והופכת לא שקופה ואז ההורים הופכים להיות לעומתיים. מה עושים במקרים האלה? הבעיה נובעת כאן בגלל שאין תהליכי עבודה מסודרים. הקשיים שהמערכת מתמודדת איתם – היא נמצאת במקום שהיא צריכה למצוא את הרלוונטיות שלה. לצערי, ההורים הם הגוף היחיד שמצביע על הצורך לשינוי במערכת. כל השאר זה נוח. כשאתה נמצא בפנים קשה לשנות, זה נוח. יש צורך בחיזוק מעמד המורה והמנהל. אתה יכול לשפוט אותו רק אם אתה נותן לו את סביבת העבודה שלו".
רוצים להישאר מעודכנים?
הפאנל השני שהתקיים היום במסגרת ועידת החינוך עסק כאמור בשאלת החינוך למדעים בהרצליה. השתתפו בו מנהלת תיכון הנדסאים אורית רוזן, מנהלת תיכון ראשונים סיגל דוד, רכזת פרויקט הלווינים במרכז המדעים העירוני שרון משאל ותלמידת הפרויקט והמנכ"לית שלו הילה ריבלוב. "בתיכון הראשונים הוכפל בשנים האחרונות מספר התלמידים שלומדים מדעים", אמרה דוד, "משתי קבוצות של פיזיקה צמחנו לארבע קבוצות. משתי קבוצות בביולוגיה צמחנו לארבע. בכימיה צמחנו מקבוצה אחת לשתיים. מה שכן, כוח אדם די קשה לגייס, אפילו בעיר הרצליה. אנחנו לא מתפשרים על איכות ההוראה ויש אצלנו מורים שמגיעים מהתעשייה, גם אם הם לא מלמדים במשרה מלאה".
ועידת החינוך צילום עזרא לוי
דוד המשיכה: "אני במקור מורה לאזרחות. הכותרת של הפאנל היא האם מדעים זה העתיד של הרצליה. אני הייתי מסייגת ולא אומרת כן עם סימן קריאה. יש משמעות מאוד גדולה ללימודי מדעים כבר בגיל הרך, שכן באמצעות לימודי המדעים אנחנו מעודדים תלמידים לפתח אסטרטגיות חקר וחשיבה, יכולת ניתוח נתונים, יישום ידע חדש, העלאת השערות. אלה הכל דברים שמקצועות מדעיים מפתחים. עם זאת, אצלנו בבית הספר יש כיתות מב"ר ואתגר וכל ילד צריך ללמוד מה שעושה לו טוב. הנהגה אחראית של בית ספר צריכה להבטיח שחדר המורים שלה הוא כזה שלומד, שרואה כישלון כהזדמנות לצמוח".
דוד הסבירה שאסטרטגיות למידה מתחום המדעים אפשר להעביר גם לשדה העיוני."בהיסטוריה תלמידים אצלנו ניגשים לבחינה עם חומר פתוח. הרעיון הוא לאפשר לכל התלמידים לעשות חשיבה על חשיבה, כלומר ללמוד איך לחשוב, ללמוד איך ללמוד. לא רק לשנן ידע. הידע קיים. צריך ללמוד להשוות בין דברים, ללמוד להעביר ביקורת על המידע. את תלמידי המדעים אצלנו אנחנו מעודדים לאינטר-דיסיפלינריות – שבמקביל למדעים ילמדו גם אמנות, מדעי הרוח. כל אלה מאפשרים לשכלל את החשיבה".
בהמשך סיפרה הילה רבלוב, תלמידת פרויקט הלווינים דוכיפת של מרכז המדעים בהרצליה. "זה פרויקט של תלמידי תיכון ט' עד י"ב", הסבירה, "אנחנו בונים לווין קטן ומשגרים אותו לחלל. אנחנו אלה שמתכננים את הלווין, מתכנתים, בונים אותו וגם עושים את השליטה מרחוק כשהוא כבר בחלל. הפרויקט רץ כבר עשר שנים והתלמידים שלמדו בו שיגרו בתקופה הזאת כבר פעמיים לווינים לחלל. אנחנו מתחילים בקרוב בפרויקט דוכיפת 70, שמשלב גם בתי ספר אחרים מרחבי הארץ". רבלוב אמרה עוד כי הפרויקט הוא עבורה "מקום לפתח את החשיבה, העבודה נורא מעניינת. מהדברים שגורמים לך להשאר מרוכז להרבה זמן".
שרון משאל, שמרכזת את פרויקט הלווינים, סיפרה: "הפרויקט אכן התחיל לפני יותר מעשר שנים. דוכיפת 1 שוגר לפני ארבע שנים רק על ידי תלמידי מרכז המדעים בהרצליה. דוכיפת 2 שוגר על ידי תלמידים מחמישה מרכזים מדעיים ברחבי הארץ. אני נמצאת בפרויקט כבר ארבע שנים והצוות שלנו מורכב ממהנדסים בתעשיית החלל והלווינים. כל אחד מהם מביא את הניסיון שלו ואת הדיסיפלינה שלו. המטרה היא לייצר סביבה שמושכת תלמידים ללמוד מדעים, גם ככה חלל זה תחום שמושך בני נוער".
לשאלה של מנחת הפאנל בטיטו מאין מגיעים התלמידים אמרה משאל: "כשהתחיל הפרויקט היו רק 20 תלמידים. בשנים האחרונות יש לנו תלמידים שמגיעים מכל התיכונים בהרצליה. יש היום בפרויקט בערך 50 תלמידים מהעיר ועוד 50 תלמידים מיישובים אחרים בארץ כמו אופקים, ירוחם, ויישובים מהמגזר הבדואי. במשך שלוש שנים התלמידים בנו יחד את הלווין והאתגר היה משותף. הם היו צריכים לתקשר ביניהם באופן שוטף, ואחד האתגרים היה להתגבר על פערי המנטליות והשפה".
בהמשך הפאנל נסוב הדיון לשאלת לימודי המדעים בקרב בנות. מנהלת תיכון הנדסאים אורית רוזן אמרה: "אם מסתכלים על מבחן התוצאה, אז אחוז הבנות שבוחרות בלימודי טכנולוגיה ומדע נמוך מאחוז הבנים. שליש מהתלמידים בבית הספר שלי הן תלמידות, כך שמבחינה מגדרית אנחנו במיעוט לצערי. עם זאת, המערכת עושה הרבה פעילויות כדי לעודד בנות לבחור במקצועות המדע והטכונולגיה. זה מתחיל בבית, בגישה סטריאוטיפית של במה הבנות משחקות ובמה הבנים, וצריך לשבור את המוסכמות האלה ולעבוד על השינוי הזה. זה צריך להתחיל בגילאים צעירים, לדעתי מגיל הגן. אי אפשר לבוא פעם ראשונה לילדה בגיל 15 ולהגיד לה 'בואי תלמדי מדעים'".
רוזן הוסיפה: "בבית הספר עשינו יום שמיועד רק לבנות ושכלל ביקור בגוגל וחשיפת הבנות לנשים מהנדסות בחברות הייטק. ניסינו לעודד גאוות יחידה בתחומים האלה. בכל הקשור במדעים, צריך לתת דחיפה משמעותית לבנות. זה מתחיל בבית, ותלוי גם במורים וביועצות בתי הספר. בנות לא פחות טובות מבנים, ואפילו עולות עליהם במובנים מסויימים. אבל בלי דחיפה זה לא קורה".
סיגל דוד: "במקצועות לימוג כמו סייבר, מדעי המחשב, פיזיקה וטכונולוגיה מה שנקרא 'מדעים קשים', יש רק 30 אחוז בנות. במדעים רכים, כמו כימיה וביולוגיה יש 60 אחוז. גילינו שבמקצועות שנחשבים לקשים יותר בנות פורשות. הסיבה היא שהן מעדיפות לקבל ציון 100 במקצוע 'רך' מאשר 80 במקצוע 'קשה'. אצל בנים זה לא ככה. אנחנו משקיעים הרבה עבודה כדי בנות תבואנה ללימודי המדעים וגם תשארנה. רוב השיח שלנו עם התלמידות הוא על זה.
משאל סיכמה: "בפרויקט הלווינים הנוכחי של דוכיפת יש שליש תלמידות בנות. דווקא הבנות הן אלה שמובילות את הפרויקט ומשמשות כראשי הצוותים. הילה (רבלוב) היא המנכ"לית של הפרויקט וגם ראש צוות תקשורת ולפניה גם היתה תלמידה בתפקיד. הבנות בפרויקט מובילות גם בתחומים החברתיים וגם המקצועיים".
