ילדים אוהבים לצייר. המניע לכך מוטורי – ציור הוא אמצעי ההבעה הראשון של הילד עוד לפני שלמד להביע את עצמו בצורה מילולית, עוד לפני שהוא חוכך בדעתו מה לצייר. הוא פשוט מצייר. כך שאם תניחו צבעים בקרבתו של ילד רך בשנים, מגיל ינקות עד כיתה א' – רוב הסיכויים שהוא יתחיל לקשקש ולצייר. עם הזמן הקווים יתקצרו, הציור יקבל משמעות, אך ההתלהבות מעצם הפעולה הפיזית שבציור תיוותר ראשונית ובוערת.
השפעתה של פעולת הציור, והיצירה בכלל, חיובית מאוד לכל ילד, על אחת כמה וכמה לילדים עם "מתנת קשב" כפי שמכנה זאת ד"ר שרית טגנסקי, מאבחנת ומטפלת בוויסות חושי, מוטוריקה עדינה ותפקודי למידה. את מרכז פנקשיין בגבעתיים ייסדה לשם טיפול ולאימון ילדים עם ADHD באמצעות מודל אישי ייחודי שפיתחה בשם AAF, שיטה שמיושמת באמצעות 15 מפגשים המבוססים על הקשבה, הפעלה והנאה בדרך אישית אלטרנטיבית הוליסטית.
ד"ר טגנסקי מאמינה כי התייחסות ל-ADHD כאל מתנה מסייעת במינוף הכישורים האישיים הייחודיים לכל ילד. "כל הגדולים היו ילדים עם הפרעות קשב", היא אומרת. "מינוף נכון יוביל לכך שהילד או הילדה יממשו את הפוטנציאל שלהם תוך הוויה שמחה וביטחון בעצמם שביכולתם להתמודד עם אתגרי החיים בהצלחה".
אחת הדרכים למינוף יכולותיהם המופלאות של ילדים שזכו במתנת קשב, כמו יכולת תקשורת מדהימה שטמונה בהם לצד יצירתיות ויכולות נוספות, היא באמצעות ציור ויצירה – ראשית, הפעילות הזו מגדילה את רמות הסרוטונין במוח ובכך משפרת את מצב הרוח ומרגיעה פעילות מוחית.
בנוסף, הדבר תורם לחיזוק יתרונם היצירתי הטמון בעובדה שחושיהם מחודדים והם רואים ומריחים טוב יותר מאחרים ושמים לב לגירויים שחומקים מעיניהם של ילדים ללא מתנת הקשב.
שלישית, פיתוח המיומנות הזו חשובה במיוחד לילדים שרוב יומם עסוקים בהתמודדות עם קשיים תפקודיים, כך שיכולת החשיבה היצירתית מתמוססת.
ורביעית, במציאות שלנו, אנשים מרבים להקליד על חשבון כתיבה בכתב יד, לכן חשוב לבסס את היכולת המוטורית הבסיסית מינקות, מה שיתרום לזיהוי ולאימוץ יכולות חדשות, לחיזוק הביטחון העצמי ולחיזוק המיומנויות התפקודיות והלימודיות.
התוצאות מדברות בעד עצמן. תמונה באדיבות מרכז פאנקשיין
איך מניעים ילדים עם מתנת קשב לצייר וליצור?
משימות פשוטות וממוקדות: רצוי להתחיל בעבודה של שניים-שלושה שלבים כמו לצבוע, לגזור ולהדביק.
לערב את החושים: מומלץ לעודד את הילד להתנסות ביצירה שמשלבת שניים-שלושה חושים. דוגמאות: שימוש בבדים מסוגים שונים (חוש המישוש), שימוש בצמחים, בקליפות ובפרחים (חוש הריח), צבע (חוש הראייה), שימוש בחומרים שמשמיעים צליל וקצב כמו פצפצים, נייר צלופן וכן פעולות של קימוט, קריעה ביד וגזירה (שמיעה ומישוש), עבודה במטבח המשלבת פיסול (חוש הטעם).
מינון חומרים נכון: רצוי להכין מראש את חומרי העבודה, אך לא יותר מדי כדי לא ליצור הצפה.
מיחזור: כדאי שבבית ובגינה יהיו חומרי יצירה זמינים מדברים שניתן למחזר.
לעבוד עם הידיים לשיפור המוטוריקה העדינה: עבודה עם האצבעות משפרת את המוטוריקה העדינה ולכן מומלץ ליצור עם פלסטלינה, בצק וצבעי ידיים הנעימים למגע המאפשרים לילד למעוך, לשנות צורה, להצמיד חומרים נוספים, לפרק ולהרכיב מחדש.
ערבוב צבעים לשם המשחק: ילדים מוצאים בערבוב צבעי בסיס הנאה ושעשוע, בין אם בסופו של דבר מתקבל ציור או לא.
הפחתת מתח באמצעות פיסול: עבודת פיסול עם חימר מקטינה תחושות מתח ולחץ במהירות, יותר מאשר נניח למעוך כדור גומי טיפולי.
לגרות את הדמיון: אם הפעולה מעניינת – גם ילד עם ADHD יכול להתרכז לאורך זמן. לכן חשוב למשוך אותו ליצירה באמצעות גירוי הדמיון. למשל, לפני עבודת גזירה והדבקה ניתן לעשות "הכנה" ולהראות לילד ספר אמנות שממנו שואבים השראה.
פתרונות לעכבות: יש ילדים שמתקשים לעבוד עם צבעי גואש בשל ריחם, ואחד הפתרונות הוא ליצור צבעים מחומרים טבעיים כמו חומרי מאכל לצד מאכלים צבעוניים כדוגמת סלק, כורכום וקפה. אחרים מתקשים לעבוד עם דבק, "ובמקרים כאלה אני לוקחת כפפה חד פעמית, גוזרת מהכפפה רק את חמש האצבעות ומלבישה אותן על אצבעות הילד", מספרת ד"ר טגנסקי. "בדרך זו הוא לא מאבד את התחושה ואת התנועה בכף היד והדבר לא יידבק באופן מציק לציפורניים".
לחדש את מלאי האנרגיה: אם לילד נמאס לשבת ולצייר, עודדו אותו לקום ולהסתובב בחדר, הפסקה שעשויה לסייע לו לאגור אנרגיה מחודשת.
הערכה: מומלץ בחום להביע הערכה ליצירתו של הילד, או כפי שנוהגת ד"ר טגנסקי שמספרת כי "בסוף התהליך אני מכינה לכל ילד שאיתו עבדתי ביצירה תערוכה קטנה שמורכבת מציורים ומעבודות שלו, מזמינה את משפחתו, מגישה כיבוד וגורמת לו, יחד עם המערכת שעוטפת אותו, לחוש גאווה בעצמו על היצירות שברא במו ידיו".
מרכז פנקשיין:
טלפון: 052-5736767
כתובת: שדה בוקר 4, גבעתיים
מייל: [email protected]
רוצים להישאר מעודכנים?
כתבה שיווקית
