טרגדיה קשה: בשבוע שעבר שם קץ לחייו גיל טווילי ז"ל, בן 49 במותו, בנם הבכור של גבי ורותי טווילי, תושבי כפר סבא, שאיבדו את בן הזקונים שלהם ניב (יליד 1977) בנסיבות דומות רק לפני תשעה חודשים. ביום שישי הובא גיל למנוחות בבית העלמין מנוחה נכונה. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה.
האב גבי (67), מוכר בעיר ושימש בתחילת שנות ה-2000 מנכ"ל בקבוצת הכדורגל הפועל כפר סבא, כשהקבוצה נרכשה על ידי אלי טביב. היום, במהלך השבעה בביתו, סיפר טווילי על הנסיבות שהביאו את בנו הבכור לשלוח יד בנפשו. "ב-27 בחודש, ביום שני שעבר, גיל ניסה להתאבד", הוא מספר בעצב, "הוא התקשר לחבר טוב שלו וביקש שיבוא אליו ושזה דחוף. הוא הגיע אחרי 45 דקות ולצערי זה כבר היה מאוחר מדי. החבר מצא אותו חנוק עם חגורה על הצוואר. היינו איתו בבית החולים, שלושה ימים ושלושה לילות, עד שביום חמישי הוציאו לו את ההנשמה".
גיל היה גרוש ויש לו בן, כבן 18, שחי עם אמו בארה"ב. "יש פה מצב כמעט לא נורמלי", אומר טווילי. "כמו שכתבתי בפייסבוק, איבדנו את שני הבנים שלנו. הם שניהם לקחו את חייהם באותו יום של החודש, באותה שיטה, באותו הבית. נותרה לנו בת אחת, שממנה יש לנו ארבעה נכדים, ויש את ג'ייקוב, הנכד שמתגורר באמריקה. אני חושב שהסיפור שלנו הוא סיפור עם המון מוסר השכל. הכאה על חטא. חשוב שהורים, וגם הורים לילדים בוגרים, ישמעו אותו כדי לא להגיע למצב שאני נמצא בו היום".
מה זאת אומרת?
"הלקח העיקרי הוא שהורים צריכים להשקיע המון בילדים שלהם ופחות בעצמם. לעזאזל הקריירה. אני הייתי קרייריסט והייתי עסוק המון בעצמי המון שנים. לא הייתי איתם במקומות הכי קריטיים בשנים בהם האופי של הילדים מעוצב והבשלות. גיל עבר משברים בחיים. הוא היה סופרוויזר ועבד בעסק אצל אלי טביב בארה"ב, הרוויח טוב, חזר לארץ ומצא את עצמו כאחד האדם. הוא נפל מגובה. הוא לא היה חזק מספיק לעבור משברים והיו לו כאלה בחיים, כמו הגירושים שלו והמרחק מהילד. הוא היה בודד בשנים האחרונות. הוא עבד עד לפני חודש וחצי כנהג מונית ואז עזב. לדעתי, דמות האב הייתה חסרה לו. אני מכה על חטא, כי הייתי עסוק בעצמי כמאמן וכמנכ"ל ובעבודה בבית החולים לאחר מכן. חשבתי שאני אבא טוב. כילדים, כשהם היו קמים בלילה הם היו קוראים לי. אני נחשב אדם מאוד רגיש, סבא מצוין, אבל אני מרגיש מאוד פגוע. זה כישלון אדיר. אני נכשלתי בבן הראשון ופצצת האטום נפלה עליי עכשיו בבן השני".
ג'ייקוב הגיע ללוויה?
"לא, אני הודעתי להם. מערכת היחסים שלהם לא הייתה פשוטה. הוא נתן לו את הנשמה אבל זה שהוא עזב את ארה"ב פגע בג'ייקוב. אני חוזר להתחלה, העמידה מול משברים לא הייתה מספקת. צריך לעזוב את האגו ולחבק את הילדים לא משנה מה. עכשיו פתחתי אלבומי תמונות של שניהם. זה גמר אותי. איזה ילדים חבל על הזמן. לא חינכתי אותם מספיק. ברגעים הכי קשים לא הייתי שם. כדאי לכל מי שמתעסק עם קריירה שישים לב".
רוצים להישאר מעודכנים?
ספר לי על ניב.
"ניב היה בן עשר כשחלה בסרטן. עברנו מסלול ייסורים עד בר המצווה שלו. בשניידר הצילו לו את החיים. זה ילד שלא פגע בנמלה בחיים שלו, המוות שלו ריסק אותי לחלוטין. הייתי הולך למדבר אילולא רותי גרושתי, שקיבלה אותי למרות המשברים שעברנו, למרות שלא בדיוק תפקדתי כבעל, הייתי המון בחו"ל ואיבדתי המון מהרכוש שלנו. היא אמא מדהימה, הקשר שלה עם הילדים היה פנטסטי וכנראה שזה לא הספיק. הלקח הגדול הוא שגם כשאתה חושב שהכל בסדר, בעיקר כשהם גדולים, שותקים, לא מבקשים כלום, פתאום אתה מגלה שהם בודדים ולא יוצאים מהבית, אין חברים. זה פרוז'קטור אדום וחייבים להסתייע באנשי מקצוע. אין דבר כזה יהיה בסדר. זה ילד שלך כל עוד אתה חי".
אני מבין שאתה מתגורר עם גרושתך רותי באותו הבית, ושהבתים של הילדים היו מאוד קרובים אליכם. מאז פטירתו של ניב, ניסית להתקרב לגיל?
"לא דיברנו ביוזמתי. אני כעסתי עליו מאוד. הרגשתי, ואמרתי את זה ליד הקבר, שאני והוא תרמנו למותו של ניב. היו לי תחושות בטן קשות שלא מספיק הקשבנו לו. אנחנו אכזבנו אותו מאוד. הוא לא השאיר מכתב. גיל השאיר מכתב לאמא שלו ועד היום לא ראיתי אותו".
איפה אתם יושבים שבעה?
"אנחנו יושבים שבעה אצלנו בבית. אחרי הפוסט בפייסבוק באו הרבה מאוד אנשים, באים מתפללים. העירייה הקימה אוהל וזה יפה מצידה. אני מודה לכולם שבאו. זה היה מאוד חשוב לי".
