סיגל כהן הייתה באמצע ההיריון החמישי שלה בשבעה באוקטובר, אז איבדה את אמה ברטה בטבח האכזרי בעיר שדרות. ביום חמישי האחרון היא ילדה במרכז רפואי מאיר מקבוצת כללית את בנה ואמרה: "ידעתי כל הזמן שההיריון יגמר אבל השכול ימשיך להיות חלק מחיי. אני רוצה להודות לכל השליחים הנאמנים שהקב"ה שלח לי ברגעים האלו – לצוות המדהים של בית חולים מאיר, לדולה שלי ולמשפחה שלי. אמא שלי אמנם לא הייתה איתי אבל זכיתי לאנשים שזיהו את המצוקה שלי בנחישות, ברגישות ובהכלה מדהימה. בזכות הצוות היקר במאיר זכיתי לחוויה עוצמתית וגם ברגעים הלא פשוטים הן היו כאן כדי לחבק אותי ולעזור לי להתרומם ולראות את האור הגדול שהגיע אלינו לעולם".
רוצים להישאר מעודכנים?
סיגל מתגוררת בשומרון, ביישוב פדואל. אמה של סיגל, ברטה שמיאייב הי"ד, יצאה לטיול מאורגן עם חברים ונקלעה למיגונית בשדרות עם תחילת האזעקות באותה השבת. "אולי זה נשמע קלישאתי לומר, אבל אמא שלי הייתה החברה הכי טובה שלי", אומרת סיגל. "אנחנו לא רחוקות בגילאים והיא ליוותה וחיזקה אותי בכל שלב בחיי והייתה מאוד משמעותית בכל לידה. הפעם ידעתי שהאובדן שלה יהיה קשה מנשוא בעבורי וחששתי מאוד. היה לי קשה מאוד לעצור את הבכי וחסרונה היה כל כך מורגש. באמצע הלידה פתאום הגיעה מיילדת שדיברה בחדר ברוסית לרגע ואני עניתי לה בטבעיות – כי זו שפת האם שלי והיא ממש הופתעה. זה היה רגע מיוחד שהרגשתי שאמא שלי מזכירה לי שלמרות הכל, ולמרות החושך היא איתי ויהיה טוב".
