לימור קריספין
לימור קריספין. צילום פרטי
מנהג החביב במיוחד על הילדים הוא להדליק מדורות. את המדורות מדליקים כזכר לאור שגילה רבי שמעון במשך חייו, ובמיוחד ביום פטירתו – ל"ג בעומר. נכון שהנזק של החג הזה גדול לאין שיעור, אך למי אין זיכרון ילדות של איסוף הקרשים? המדורה עם תפוח אדמה בטעם גחל? שיפודי מרשמלו? למה שנמחק מילדינו את החוויה המיוחדת הזאת? לכן, כדי לצמצם את מסכת העשן והזיהום, מתארגנים בשנים האחרונות בתי ספר יסודיים על מדורה אחת לכלל בית הספר וכך חוסכים מדורה מכל כיתה. יתרה מזאת, ישנה חווית השיתוף והביחד שגדולה ועצומה יותר. חשוב לא פחות לשים לב לכך כשהחוגגים – ילדים בעיקר – שורפים כל מיני עצי סנדוויץ וסיבית מרהיטים ישנים, הם נחשפים לא רק לעשן אלא גם לקוקטייל של רעלים מסרטנים. תפקידנו ההורים המשגיחים לשים לב לנושא ולא לאפשר זאת. אז קוראים יקרים, צאו וקיימו את אירועי ל"ג בעומר כנהוג, תוך שמירה על כללי הבטיחות, ובסופה דאגו לכבותה.
לימור קריספין היא מנהלת בתחום ההייטק
שני אבידן
שני אבידן
המסורת של הדלקת מדורות ל"ג בעומר צריכה להיעשות בצורה מאוזנת אל מול שיקולים סביבתיים. הדלקת המדורות, אשר לעתים כוללת גם הצתת חומרים מזהמים, גורמת לנזק סביבתי, לזיהום אוויר, ולפגיעה באוזון. העיר הרצליה חרטה על דגלה חינוך לסביבה ירוקה ומרבית בתי הספר בהרצליה הוכתרו כבתי-ספר ירוקים. על הרקע הזה, אני סבורה שיש לחנך לתרבות חדשה של ל"ג בעומר, שדוגלת במנהיגות ובקיימות, ומכירה בחגיגות ל"ג בעומר כאירוע חברתי, שיש בו משחקי חברה ליליים או שירה בציבור ולא בהכרח הצתת מדורות. מכל מקום, גם אם יש רצון בכל זאת להדליק מדורה, הרי שניתן לאחד מדורות לכל 2-3 כיתות בבית הספר, ובכך להפחית את הזיהום הסביבתי. הדברים מקבלים חשיבות יתרה נוכח העובדה כי אוכלוסיית העיר הולכת וגדלה כאשר במקביל השטחים הפתוחים שמותר להדליק בהם מדורות מצטמצמים בעקבות בנייה ענפה והתפתחות עירונית. לכן מרבית המדורות מתרכזות על שטחים קטנים שמצויים בסמוך לבנייני מגורים, ואין פיקוח עירוני שדואג ליישום כללי הבטיחות בשטח.
שני אבידן היא עורכת דין לענייני משפחה, המתמחה בגישור ובגירושין בשיתוף פעולה
רוצים להישאר מעודכנים?
תומר שילה
תומר שילה
מנהג הדלקת המדורות בל"ג בעומר יצא בשנים האחרונות מכלל שליטה. במקום לקיים מדורה אחת בל"ג בעומר, מתקיימות מדורות בשבוע שלפני ואחרי החג וריח העשן וזיהום האוויר מורגש אצל כל מי שיוצא מפתח ביתו בבוקר. כהורה, ברור לי שלילדים יש הנאה רבה מהמפגש החברתי עם ילדי הכיתה, הרבה יותר מאשר לנו ההורים, ולכן חשוב לשמר ולאפשר את החגיגה, אך לנסות ולשנות אותה כדי שתתאים לתקופה המודרנית בה אנו חיים (הן מבחינת היקף האוכלוסייה והן מבחינת החשיבות שבהגנה על איכות הסביבה, הבטיחות ומניעת זיהום האוויר). לדעתי, על העירייה לאסור לחלוטין קיום מדורות באופן פרטי ותחתן לקיים מדורות קהילתיות מרוכזות שתכלולנה גם הפעלות וגם מדורה אחת מרכזית בכל אירוע – מדורה בטוחה, סמלית ובפיקוח. הפעילות הזו גם תשמר את שמחת החג, גם תחסוך "כאב ראש" והוצאות מיותרות להורים ובעיקר, תעזור בשמירה על איכות הסביבה ואיכות האוויר בעיר ובכלל.
חג שמח ובטוח לכולכם וזכרו לשמור על הבטיחות וחלילה לא להתעלל בבעלי החיים שמאוד סובלים ומפחדים מהאש.
תומר שילה הוא עורך דין, מומחה בייצוג חייבים בהליכי פשיטת רגל ופעיל חברתי בהרצליה.
