אחת הסוגיות החמות בשנים האחרונות, מאז כבש לו הימין הלאומני והמשיחי לא רק את השטחים אלא גם את המרחב התודעתי-לאומי שנקרא ציונות, איננה שאלת "מיהו יהודי", אלא "מיהו ומי היא ציוני/ת". אליבא דאנשי ארץ ישראל השלמה וטהורת הגזע והדת מהפרת עד החידקל, כל מי שלא מוכנ/ה לחיות על חרבו/ה כדי לכבוש את המזרח התיכון ולערוך בו טיהור אתני מכל מה שאינו יהודי-דתי-לאומני, הוא או היא "אנטי ציוני/ת", במקרה הטוב, או "תומכ/ת BDS", במקרה שהדמגוגיה הימנית עולה כיתה. אין לי ספק, שזה עלול לבלבל. עובדה, לא מעט אנשי שמאל התבלבלו והסכימו להתמקם בזהות שנכפתה עליהם, כי החבר'ה האלה מדברים ופועלים בתועפות כאלו של בטחון ובריונות נחושה, שאפשר גם אפשר להתבלבל ולחשוב שהם צודקים.
ובכן, הם לא. הציונות היא תנועה לאומית, הומניסטית וחילונית, המושתתת על הפרידה מהדת ועל התפיסה, החדשנית ופורצת דרך בזמנו, של בניית נרטיב יהודי חדש, שאינו מנוהל על ידי פרדיגמות עתיקות של צו אלוקי, אלא על תפיסות מודרניות של זכות לאומית וזכות-אדם. מי שזכויות האדם עבורם/ן הן זכויות רלטיביות (יחסיות), המיוחסות רק לאדם נבחר/ת כלשהו/י, אינם ציונים וציוניות. הם לאומנים, משיחיים ופונדמנטליסטים. הציונות ההומניסטית והחילונית, היא גם ציונות פלורליסטית, שיודעת להכיל את כל האמונות השורות תחת כנפיה. כולל בעלי/ות האמונה הדתית.
כשהבהרנו את זה, בואו נדבר רגע על "אנטי ציונות" ועל ה-BDS. אני נתקלת לא מעט בבריוני/ות מקלדת, בריוני/ות תקשורת ובריונים/ות במרחב הציבורי, השייכים לימין ומתקיפים בשמו את כל מי שלא בא/ה להם/ן טוב בעיניים, כאנטי ציוני/ת ותומכ/ת BDS. עזבו שקצת מביך לראות איך הא/נשים הללו לא ממש מבינים את שני המושגים. בורות מבחירה היא תמיד מביכה. היא גורמת לי לנוע בחוסר נוחות בכסאי ולחוש חמלה לבעליה. אני לא חושבת שהבהרת המושגים תעזור לרפא את הנגע החברתי הזה. חשוב לי בעיקר לדבר אל מי שמתבלבלים/ות ממנו.
השמאל בארץ ישראל, איננו "אנטי ציוני". הוא ה-ציונות, שקרעה את כבלי המשיחיות והדוגמטיות הדתית והחליטה לקחת את גורל העם היהודי בידיה, לייצר מושגים שלא נשמעו בעם היהודי באלפיים שנות גלות (שנגרמה, אגב, על ידי אבותיהם האידיאולוגיים של הימין הלאומני של ימינו) כמו "ממלכתיות" ו"ריבונות", ולייצר כאן חברת מופת. חברת מופת, ששומרת על גבולותיה אולם לא מוציאה, למשל, מפגע גוסס להורג ללא משפט. כזו שחיה בשלום עם שכניה, שרואה בפלורליזם, סובלנות וערבות הדדית ערך, שמוקירה ומכבדת את הדמוקרטיה וזכויות האדם של כל אדם באשר הוא/היא אדם. חברת מופת שוויונית, ריבונית, ועומדת על זכויותיה, כולל באמצעים צבאיים, אולם בלי לרמוס את זכויות האחר/ת.
כשאני רואה דיונים בשמאל על המילה "ציונות", שמנוהלים בדרך כלל על ידי אנשים צעירים/ות יחסית, שנולדו לתוך עידן בו מנכסת לעצמה הציונות הדתית המתנחלת והמעגלים המקיפים אותה את המושג בבלעדיות, אני יכולה להבין למה הם/ן מתבלבלים/ות. אין להם/ן מודל לחיקוי, חוויה מכוננת והכרות אישית עם מיצגיה ההיסטוריים של הציונות האמיתית. הם נולדו לתוך מרחב שיח רדוד, שעוסק בתיוג טובים ורעים, ולמול העמדה הקטגורית של הלאומנות הדתית, הם חשים/ות צורך אינטואיטיבי להעמיד עמדה קטגורית מנוגדת. אם המתנחלים הם הציונות, אז להתנגד להתנחלות זה להתנגד לציונות. אם הלאומנות הפונדמנטליסטית הכובשת מדברת בעד צה"ל, הם/ן חשים דחף לצאת נגדו.
ובכן, יש לי מסר לכל אלו: אפשר להירגע. תרצו או לא, אתם/ן ציונים/ות. אתם/ן ואני – אנחנו הציונות האמיתית, ואם לא תקפידו להגדיר את עצמכם/ן ככאלו – הפסדנו כולנו את המערכה מראש. הציונות אינה גזענות, הוא הגדרה לאומית. מי שהופכים אותה לגזענות, הם אלו שעבורם ויתרתם/ן עליה. וכל מדינה ריבונית זקוקה וזכאית לצבא שיגן על גבולותיה. אם תעמדו על היותכם/ן הציונים האמיתיים והנכונים, תוכלו לייצר אלטרנטיבה שלטונית שתנהל את המדינה והצבא על פי הערכים שלכם/ן, של סובלנות, פלורליזם, כבוד האדם וזכויות האדם. לעומת זאת, ההישארות בשיח הזהויות הרדוד של "אני לא מה שהם/ן כן" – משאירה את כולנו בשוליים.
רוצים להישאר מעודכנים?
כמו כן, ברור שלמעט שולי-שוליים, צריך להיות אדיוט/ית מושלמ/ת כדי לייחס לשמאל ציוני חיבור ל-BDS, שהיא תנועה בעלת מקורות אנטישמיים, השוללת את זכות הקיום של העם היהודי בכל טריטוריה עצמאית ואחרת. באופן אירוני, חלק מארגוני הימין המנסים לתייג את השמאל כתומך BDS, ממומנים על ידי גורמים שאינם רחוקים מאותה אידיאולוגיה נפסדת. כל זה אינו קשור לחרם האישי, הלגיטימי, האידיאולוגי והערכי של חלק מאתנו על מוצרי ההתנחלויות. אני אישית אשמח לחזור לרכוש מהם, לכשיסתיים הכיבוש וייושם כאן פתרון שתי מדינות לשני עמים, המקובל, על פי הסקרים, על כשבעים אחוז מהציבור הישראלי.
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת
