שני אבידן:
"בכיתות א'-ב' המורים צריכים להקנות לתלמידים יכולות קריאה וכתיבה, ולכן רצוי שיהיו 20 תלמידים לכל היותר. שכן, בגילאי בית הספר היסודי, המטרה העיקרית היא לתת מענה ויחס אישי לכל תלמיד. תלמידי חטיבת הביניים נמצאים בגיל ההתבגרות שזה גיל רגיש מבחינה אישית וחברתית. לכן צריכה להיות מעורבות של המורים בבית הספר ורגישות מיוחדת שאותה אפשר לספק בכיתות של עד 25 תלמידים בכיתה. בבית הספר התיכון, ניתן להעלות את מספר התלמידים, עד לרף מקסימאלי של 28-30 תלמידים בכיתה. הפחתת מספר התלמידים בכיתה תחזק את הקשר בין המורה לתלמיד ותביא לשיפור בהישגים. המעבר לכיתות קטנות יותר, יצמצם את שחיקת המורים וההוראה שלהם תהיה מיטבית ויעילה יותר".
צורי ז'אן:
"25 תלמידים בכיתה כמות אידיאלית של תלמידים .מספקת בכדי ליצור דינמיקה של חשיבה משותפת ומאידך כמות סבירה של תלמידים ליחס אישי מחקרים מוכיחים זאת".
לימור קריספין:
"כולנו שמענו את הבטחת שר החינוך, נפתלי בנט ש"הסרדינים יוצאים מהקופסא" – תהליך של מתווה לכיתות לימוד שלא יעלו על 34 תלמידים בכיתה. האם אתם מבינים את האבסורד שהיום בכיתות הנמוכות (יסודי), שם נדרשים ילדינו לרכוש את הקריאה והכתיבה – הבסיס לשפה תקינה ונכונה, הם למעשה יושבים בכיתות דחוסות של עד כ -40 ילדים. עכשיו מתחילים להוריד (ביסודי) לעד 34 תלמידים, למה כבר לא להכשיר ולכוון לעד 25 ילד בכיתה? הרי כמות מצומצמת של ילדים בכיתה נותנת השתלבות מהירה ונכונה יותר ומלווה במעקב צמוד של המורה על כל תלמידי הכיתה ובראייה ממוקדת על חזקותיו וחולשותיו של כל תלמיד. ידוע כי הצפיפות בכיתה מהווה מכשול ליעדים חשובים כמו אינטראקציה בין־אישית, מרחב פיזי ללמידה אישית שקטה, אפשרויות פיזיות ללמידה קבוצתית ועוד. חשוב כי תוכנית בנט להפחתת מספר התלמידים בכיתות מיועדת לבתי־הספר היסודיים בלבד. יש לזכור שבחטיבות הביניים/תיכונים התלמידים נמצאים בגיל ההתבגרות שהוא גיל רגיש, ששם גם נדרשת תשומת לב של מבוגר. השארת המצב כפי שהוא בעיקר בחטיבות הביניים/תיכונים מנציחה מצב שבו מצופה ממורים למלא תפקיד של קוסמים אבל נטולי שרביט קסמים".
