משקרת לשמאל, תשקר גם לימין | הטור של חנה בית הלחמי

השדה הפוליטי הלאומי עמד השבוע בסימן נבואות שמגשימות את עצמן. בבחינת “היהפך נמר חברבורותיו”. הנמרים הללו הם נמרים מנייר אורז שקוף שניתן היה לדעת מראש מה יהיו המהלכים שלהם/ן. הכל צפוי, ואפילו לא סמכתי על כך שהרשות נתונה.

יועז הנדל וצבי האוזר בכחול לבן חשפו את הימניות הלאומנית, הפונדמנטליסטית הקיצונית שאפיינה אותם מלכתחילה. הנדל אף חשף בראיון נרחב את הגזענות שלו, המובנית בתוך תפיסת עולם כזו. לפחות הם לא שיקרו מעולם, ייאמר לזכותם. שלא כמו אלו בצד השני של הקשת הפוליטית, עמיר פרץ ואורלי לוי אבקסיס, שחשפו את מה שייחסתי להם/ן כבר באוגוסט אשתקד – אופורטוניזם אישי ציני על חשבון טובת הכלל.

לוי אבקסיס, שהצהירה ערב הבחירות את מה שבוחרי העבודה גשר מרצ רצו לשמוע: שאין לה בעיה לשבת בממשלה הנתמכת על ידי המשותפת. רק שהיא לא הצליחה לכבוש את ייצרה ולחכות שנייה וחצי מטאפוריות אחרי הבחירות כדי להודיע קבל עם ועולם שהיא אכן ימנית גזענית שלא מוכנה לשבת בממשלה הנתמכת על ידי ערבים.

זוג הפוליטיקאים, שטרפד בשני הסבבים הראשונים של הבחירות כל איחוד בשמאל, כשזה היה הסיכוי להעצמת השמאל, זחלו בסבב האחרון לחיק מרצ כשהבינו שלא יעברו את אחוז החסימה, קיבלו את ראשות הרשימה (באופן אירוני – גם היא משותפת) וכעת מתבכיינת לוי אבקסיס ש”אני ושותפי אולצנו לחבור למרצ”. מי אילץ אותך, חוץ מתאוות הכיסא?

מהירות הספינים של השניים הללו מתמודדת יפה בתחרות עם מהירות האור. בזמנו, זמן שנראה עתיק בשל תכיפות מערכות הבחירות, אולם התרחש אך ורק לפני כחצי שנה, טענו תומכי החיבור בין גשר למרצ שמתנגדיו פועלים/ות מתוך שנאת מזרחים. הטענה המגוחכת הזו הופנתה באופן שוויוני לאשכנזים ומזרחים כאחת. הראשונים הואשמו בגזענות, השניים ב”השתכנזות” וגזענות מופנמת. כעת הפיד ברשתות החברתיות מלא בבקשות סליחה ומחילה והכאה על חטא. כולל דמויות מפתח מוערכות בזירה הפוליטית, החברתית והתקשורתית כמו העיתונאי אמנון לוי (“מתנצל בפני כל מי שכיניתי גזען רק בגלל שהעז להטיל ספק ביושרה של אורלי לוי ולחשוד בה שתבגוד בבוחריה אחרי הבחירות ותערוק”), במאי הדוקו רון כחלילי (“אני באמת לא יכול לתאר את מידת הקבס שאני חש מול עמדתה האחרונה של לוי אבקסיס”), הסופר והמשורר ד”ר סמי שלום שטרית (“אורלי, כולם קוראים לך אופורטוניסטית. הוכיחי להם שאת לא. תראי להם שיש לך כבוד. שיש לך יושרה. קומי והתפטרי”), העיתונאי מירון רפפורט (“טעיתי טעות מרה ואני מתנצל בפני כל מי שהאשמתי אותם בגזענות”) ואחרים. העיתונאית הימנית מוריה קור, מרגיעה את חבריה בימין, ששמחים על הצעד של לוי: “פוליטיקאית שמשקרת היום לשמאל תשקר מחר לימין”. צודקת. מצטטת שוב את סבתי ז”ל, שנהגה לומר: “מי שעוזב את אשתו כדי להתחתן איתך, יעזוב אותך בשביל מישהי אחרת”.

מי שחטפה נוקאאוט רציני באירוע הזה היא הפוליטיקה של הזהויות. באופן אירוני, היא זו שטשטשה את הגבולות בין העוולות הממשיות שנגרמו בעבר למזרחים על ידי הממסד האשכנזי, שספיחיהן עדיין מוטמעים ובועטים בחברה הישראלית, הנגועה בגזענות תרבותית מובנית, לבין אלו המכחישים את העוולות הללו. שכן, כאשר כל התייחסות לפוליטיקאי/ת נצבעת אך ורק במוצא האתני שלו/ה, מאבדת הפוליטיקה ממשמעותה כמחוללת שינוי ומקבעת את הקיטוב הקיים. אין שיח מהותני, רק סיסמאות. אני מקווה שהיד תהיה מעתה פחות קלה על המקלדת, כשמתקיים דיון על פוליטיקאי/ת, ושהשיח יפורש בפריזמות נוספות לזו העדתית.
אולי, בעצם, כמו שאורלי לוי אבקסיס ופרץ משמשים כאלו שסוגרים את האור על מפלגת העבודה, הם ישמשו גם כאלו שסוגרים את האור על השיח המקטב, השטחי והבעייתי הזה. אם כך יהיה אז הנה, אני מלמדת עליהם זכות, כי מעז ייצא מתוק.

באופן אישי, אני מצטערת על הקול שהענקתי בלית ברירה לחיבור העבודה-גשר-מרצ. למה בלית ברירה? כי כחול לבן תפרו לעצמם כיסי ימין עמוקים מדי לטעמי, והמשותפת חזרה והתריעה שאולי לא תתמוך בממשלת גנץ, מה שעלול היה לטרפד את חילופי השלטון. אז הנה, גם אני מכה על חטא. תרמתי את קולי למי שאולי מטרפדים כעת את חילופי השלטון. בואו נקווה שזה לא יקרה, ושהשלטון יוחלף. ואם לא יוחלף אז קדימה, לבחירות מספר ארבע.

חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת, וממנהלות קבוצת חמ"ל הורים לחיילות וחיילים.

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה