אלי חיו-חמו (ג'מיל)
אלי חיו חמו. צילום עזרא לוי
חברת טבע היא החברה הגדולה בעולם בייצור תרופות גנריות ולאורך שנים קיבלה הטבות רחבות היקף מהמדינה ונתפסה כגאווה ישראלית ודוגמא למודל עסקי נכון ולהצלחה בינלאומית. באוגוסט האחרון הוצגו בדוחות הרבעוניים של החברה הפסדים גדולים של כ-6 מיליארד דולר שגררו גל פיטורים לאלפי עובדים, סגירת מפעלים, ירידה בשווי השוק של החברה ועזיבת בכירים בחברה, ביניהם המנכ״ל וחברי דירקטוריון. כמו בחברות גדולות אחרות, יש תקופות מוצלחות ופחות מוצלחות ושינויים בחברה שעלולים להשפיע על עתידה. נראה שאין אשם אחד במשבר אליו נקלעה החברה אלא שורה של צעדים וטעויות שהובילו להתדרדרות במעמדה כמו רכישות יקרות, שינויים ארגוניים, הפסדים משפטיים ואיבוד תוקף של פטנטים. כבר בימים האחרונים אנו רואים מאמצים לשיקום החברה שמתבטאים בעליות ערך המנות בבורסה.
אלי חיו חמו (ג'מיל) הוא בעלי קבוצת הכדורגל הפועל הרצליה ובעלי מסעדת מפגש השרון בעיר
תומר שילה
תומר שילה
אין ספק שהאשמים בקריסתה של טבע כפי שהיא נראית בגל הפיטורים הנוכחי, היא הנהלתה הכושלת לשעבר של החברה בראשות המנכ״ל ארז ויגודמן. מאז עזיבתו ופטירתו של מנכ״ל החברה המיתולוגי אלי הורביץ ז״ל, איבדה החברה שנחשבה לספינת הדגל של התעשייה הישראלית את דרכה ואת אמון ציבור המשקיעים בה. רכישת החטיבה הגנרית של חברת אלרגן שבוצעה לפני כשנתיים במחיר של כ-40 מיליארד דולר וקריסת המנייה שלה חודשים ספורים לאחר מכן, סימלו את קריסתה של טבע וגל הפיטורים הנוכחי מהווה רק יישור קו עם קריסת המנייה שחתכה מעל חצי משוויה של החברה. שוק התרופות העולמי משתנה ודורש מהחברות הפועלות בו גמישות ויצירתיות, שחברת ענק ככל הנראה אינה מסוגלת להשתנות במהירות הנדרשת ולכן סופגת ירידה באמון המשקיעים, הפסדים וקיצוצים. אני מקווה שגל הפיטורים הנוכחי בטבע יהווה את תחילת יציאתה של החברה מהמשבר ותקווה לעתיד טוב יותר לחברה, למשקיעים ולעובדים.
תומר שילה הוא עורך דין, מומחה בייצוג חייבים בהליכי פשיטת רגל ופעיל חברתי בהרצליה.
לימור קריספין
לימור קריספין. צילום פרטי
טבע, שהוקמה בתחילת המאה ה-20 ע"י יזמים ציוניים, נחשבה עד לפני מספר שנים לאחת מספינות הדגל של התעשייה הישראלית. החברה הוקמה בישראל, ואת הונה הגדול עשתה על בסיס תרופה שפותחה במכון ויצמן. טבע היא החברה שקיבלה את הטבות המס הגדולות ביותר ממדינת ישראל לאורך שנים רבות, וזאת כדי לשמור על פעולתה כאן, אבל עכשיו בעלי הדירקטוריון שלהם רוצים לסגור את פעולתה של בארץ, בעקבות לחץ של בעלי המניות הזרים שאין להם כל עניין מיוחד בישראל. מסמל ישראלי וציוני הופכת החברה לסמל קפיטליסטי: חברה על-לאומית שמזיזה בקלות את פעילותה בין מדינות בהתאם להטבות אותה תקבל כדי לשכנע אותה לא לסגור את מפעליה. על אף שאנחנו הישראלים מסבסדים את רווחי החברה במיליארדי שקלים מזה שנים. למעשה, הכי כואב לראות את היהלום הישראלי שנמצא מזה שנים במגמת יציאה ממדינתנו, כאשר חלק גדל והולך מכוח העובדים שלה ומפעליה ממוקמים באזורים שונים בעולם, והעובדים הישראלים שלנו מוצאים עצמם מפוטרים. מי אשם במגמה זו?! כולם!
לימור קריספין היא מנהלת בתחום ההייטק
רוצים להישאר מעודכנים?
טלי למדן
טלי למדן. צילום פרטי
טבע תמיד הייתה מניית העם. סמל להצלחה ישראלית וגאווה עבור כולנו. כשעמדות הניהול בטבע היו בידיים ישראליות, הייתה הצלחה רבה. אלי הורוביץ, המנכ"ל לאורך שלושה עשורים, עשה זאת בהצלחה רבה ואז זז לעמדת היו"ר ופינה את כיסא המנכ"ל לטובת מנהלים ישראלים מוכשרים כמו ישראל מקוב ושלמה ינאי. אך ב-2012, שנה לאחר מותו, גם זה השתנה ולראשונה שתי עמדות הניהול הבכירות נתפסו בידי מנהלים זרים. ואז התרבות הניהולית השתנתה. לאחר מאבקים וחוסר הסכמות בדירקטוריון, הודחו המנהלים הזרים ושוב ההגה חזר לידיים ישראליות. אלא שהמנכ"ל החדש ארז ויגודמן נכשל ברכישות והחוב שנוצר גורם למפולת איומה. לדעתי המדינה צריכה להתערב ולדאוג להמשך העסקתם של העובדים הרבים של טבע. טבע מצדה אינה מעוניינת במפעלים בירושלים משיקולים אסטרטגיים והמדינה צריכה להכריח את טבע להמשיך להפעילם. הממשלה תצטרך לגלות נדיבות רבה כלפי טבע אך יחד עם זאת לפקח על הניהול מקרוב ולשנות אסטרטגיה מדינית ולהתערב כדי שלא תקרה עוד מפולת. כל אלו ימנעו מחברת הענק ליפול, ומעובדים רבים לחזור הביתה.
טלי למדן היא יועצת נדל״ן ברימקס סטאר הרצליה ופעילה חברתית למען קשישי העיר
