שתדעו לכם שאין כבר חדרים בפסח למקום שרציתם. גם אם תתפשרו על יום קודם, או יום אחר כך. אין אף חדר פנוי.
לא נשאר מקום גם בבית ההארחה ההוא, שהייתם פעם והיה נחמד. הכל נתפס. כן, לחול המועד. אם אתם רוצים שבוע אחרי פסח יש מקום. גם לפני. אבל לפסח הכל נחטף כבר. מזמן. איפה הייתם ב-68? אז היה עדיין חדר פנוי. עם נוף לגינה. מה פתאום לים, אל תגזימו.
אפילו בחווה ההיא, שאתם מוכנים לישון בה בתת תנאים רק כדי שהילדים יקבלו את החוויה של לישון לצלילי מה שזה לא יהיה שבעלי חיים משמיעים – גם שם נגמר כבר המקום ממש השבוע. יש רשימת המתנה של מאה איש, לרשום אתכם?
סליחה, אני מתקנת את עצמי. יש מקום. יש המממוווןןן מקום. רק תשכיבו K12 ויש לכם חדר של 25 מ"ר בבית מלון עם מקרר בגודל הלפ טופ שלכם ובריכה בגודל שלולית. עוד אלפיה ותקבלו גם ארוחת בוקר ארוזה לפי מגבלות התו הירוק או כל צבע מצבעי הקשת שייכנס לתוקף. יש גם חדר גדול יותר – 30 מ"ר, אבל הוא עולה כבר K14. זה חול המועד, מה חשבתם לעצמכם?
עם השנים המחירים עולים ועולים. והחופשות שלנו בהתאמה הולכות ומצטנעות. בתי מלון כבר מזמן מחוץ לתחום עבורי כשאני מחפשת יעדים לחופשות של הילדים. זה פשוט כל כך יקר ולא הגיוני להוציא עלות של שנה וחצי שכר לימוד אוניברסיטאי על חופשה בת שישה ימים באילת לארבע נפשות. לא הגיוני לי בשום צורה.
ליאת קמחי, צילום פרטי
אני יודעת שענף התיירות ספג מכה אנושה בעקבות הקורונה ובמילא הוא גם כך פגיע מכל מתיחות בטחונית שיש באזור. במלחמונת האחרונה ביטלתי חופשה בשדה בוקר כי לא ראיתי את עצמי נופשת כשיש כמה עשרות קילומטרים מאיתנו לחימה ואלפי משפחות שישנות בממ"דים בזמן שאני מנמנמת בצימר הצרפתי. אני לא מקנאה בעוסקים בתחום הזה בכלל. תחום קשה ורווי סיכונים.
ויחד עם זאת, אני לא מצליחה שלא לתהות איך אני אמורה לשרוף משכורת של כמה שבועות טובים רק כי רציתי להוציא את הילדים לנופש בזמן שאין לימודים. כי ברגע שהמלונות מעלים מחירים, גם בתי הארחה, הצימרים ואפילו מתחמי הקמפינג מיישרים איזה קו דמיוני. והופ הגעתי למצב שאני צריכה (לא צריכה, יכולה) לשלם מעל 700 שקל עבור הזכות לישון בין ארבע קירות תוך שאני מביאה איתי מצעים, שמיכות ומגבות. אתם קולטים?!? לשלם מעל 700 ש"ח ללילה תמורת הזכות ליסוע עם שמיכות הפוך מהבית שממלאות את המושב האחורי ומרפדות את הילדים מכל הכיוונים.
ומייד אני משווה לחו"ל, איך תמורת מאה דולר ללילה קיבלנו חדר ענקי עם מיטה קינג סייז, ג'קוזי במרפסת ובריכת אינפיניטי שנשפכת לאוקיאנוס הטורקיזי. וזה היה נחשב יקר. נכון. זו לא חוכמה להשוות את מחירי ארץ ישראל 2022 למחירי עולם שלישי של לפני עשור. אבל צריכה להיות כאן איזוהי מידתיות. איזשהו "ואליו פור מאני" שארגיש בנוח להוציא את הסכום הזה על חופשה בת ארבעה ימים.
אז אחרי כמה ימים של חיפושים שבהם גיליתי או שנגמרו המקומות, או שהכל יקר, או שזול אבל בתנאים לא משתלמים החלטנו שזהו. בפסח הזה אנחנו נשארים בבית. במילא הכי טוב בבית, אז למה בכלל ליסוע?
יאללה, אוגוסט ממש מעבר לפינה. כדאי להתחיל לחפש.
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
