28 שנים בשתי הליגות המקצועניות בישראל הגיעו לסיומן ביום שישי שעבר עבור מכבי הרצליה, עם ההפסד הכואב 2:0 להפועל רמת גן, משני שערים שנכבשו בתוספת הזמן. הצהובים ינשרו לליגה א' מהמקום ה-15, ויתדרדרו אל תהומות שהרבה מועדונים לא הצליחו להתרומם מהן.
כשמדברים עם אנשים שעובדים ועבדו העונה במכבי הרצליה, כולם מנסים לשים את האצבע על הטעויות שנעשו בתחילת העונה, עם בניית הסגל על ידי אייל לחמן. המאמן, שהגיע במהלך העונה שעברה לקבוצה, לא השיג אפילו ניצחון אחד בשמונת המשחקים הראשונים של הקבוצה בכל המסגרות העונה, כשקבוצתו כבשה בהם שער זכות אחד בלבד. "אני יכול להסכים שעיקר הבעיה הייתה באיך שהקבוצה נבנתה", אמר לחמן השבוע בשיחה עם "ספורט צומת השרון". "לצערי אשר יגורתי בא לי. זה לא קשור לשחקנים בודדים, בוא נגיד שלא לנער הזה פיללנו. אני הבאתי את בכירי השחקנים בכדורגל הישראלי שרצו לשחק בשבילי במכבי הרצליה, והם לא באו בסוף, אף אחד מהם. אני לא רוצה בצערם של אנשים לבוא ולדבר, זה לא יהיה מכובד מבחינתי".
אייל לחמן. צילום: זאב שטרן
במקומו של לחמן הגיע משה סיני, שחטף 4:0 במשחקו הראשון ממי שנראתה אז כעולה הבטוחה, הפועל כפר סבא. למרות שהיה נראה שמגיעה התאוששות עם ארבע נקודות משני משחקים, הגיעו שני הפסדים נוספים שגרמו למאמן לבצע זעזוע בקבוצה. דני פרדה, איתי טואף, איציק כהן, אברהם צ'קול ובר מנקר קיבלו הודעה על שחרורם. גם הזעזוע הזה לא עזר, ובתחילת דצמבר הודיע סיני על התפטרותו. "בחירת הסגל הייתה גרועה", הודה השבוע הבעלים אריאל שיימן. "אני לא מצביע על שום בעל תפקיד, אני מצביע רק על עצמי. זה לא חשוב מי בנה את הסגל, בסוף אני אחראי. חלק גדול מהשחקנים שהבאנו בכלל לא שיחק, ראה לוקה סנדיץ', איציק כהן, דני פרדה ואברהם צ'קול".
נקודה נוספת שמסמלת את הכישלון של הרצליה היא בעמדת השוער. מייק חכים שפתח את העונה בין הקורות אכזב, ובמקומו הגיע הארגנטינאי מתיאס גארבאנארו, ששוחרר עוד לפני שקיבל דקת משחק אחת. קורן דביר הצעיר שקיבל הזדמנות גם כן לא סיפק את הסחורה, וגם לב גורליק, שהובא בחודש ינואר, יצא מהר מאוד מההרכב ולא חזר אליו. מי שלבסוף עמד בשער במחזורי הסיום הוא בר מנקר, שבכלל קיבל הודעת שחרור מסיני בחודש דצמבר. "בחירת השוערים שלנו לא הייתה טובה השנה", אומר שיימן. "חשבתי כבר בשנה שעברה שבר מנקר היה צריך לעמוד בשער, אבל המאמנים החליטו אחרת וחבל".
אחרי עזיבתו של סיני, כבר היה ברור לכולם שהרצליה חייבת לעבור שינוי משמעותי כדי לשרוד בליגה הלאומית. הבעלים ירד אל הקווים יחד עם העוזר עופר טלקר. למרות ביקורות מצד השחקנים על אופי האימונים עם הבעלים, התוצאות של הקבוצה השתפרו ונראה היה שהיא עולה על דרך המלך עם ארבעה ניצחונות בשישה משחקים. אלא שאז שוב באה נפילה, וגם שיימן כבר התייאש והשאיר את העגלה המקרטעת לטלקר.
"הירידה הזאת היא דבר כואב מאוד", אומר שיימן. "זה לא פשוט, זה משנה את כל הסטאטוס של המועדון. זה לא משהו שציפיתי לו. למכבי הרצליה היה העונה את תקציב השחקנים הגבוה ביותר שהיה במועדון ב-15 השנים האחרונות. לגבי ההחלטה של סיני להשעות את השחקנים, אני הלכתי איתו בכל מה שרצה. לא הצלחנו להשתחרר מהחוזים של השחקנים האלה וזה עשה נזק כספי גדול מאוד למועדון. בגלל זה גם הייתה לנו בעיה להביא עוד כמה שחקנים איכותיים בינואר".
חזית נוספת שללא ספקה היוותה חלק מהכישלון של הקבוצה העונה, היא מערכת היחסים הרעועה, בלשון המעטה, בין חלק מהאוהדים לבין הבעלים. בתחילת העונה החליט שיימן שלא למכור מנויים, דבר שעורר זעם גדול והוביל למכתב שהוציאו האוהדים לעירייה בדרישה לבחון את המשך ההקצבות הציבוריות שמועברות לקבוצה.
אריאל שיימן. צילום: עזרא לוי
"מוציאים מנויים למכירה כשיש ביקוש לפחות ל-50 או 100, אבל כשמוכרים 12 מנויים בשנה הקודמת אין צורך להוציא מנויים למכירה. אין לי שום טענות לאוהדים, אבל הם צריכים לקבל החלטות של ההנהלה, מה עוד שעמדנו בכל היעדים של האוהדים שלנו בנוגע לשחקני הבית. אנחנו מנסים לבנות דור חדש של אוהדים עם שחקני הבית שלנו ולא מנסים לעשות לאף אחד רע. יש מסביב לקבוצה כמה אוהדים ומקורבים שיוצרים אווירה רעה מאוד וזו אחת הסיבות שהקבוצה התדרדרה. אנחנו לא מתייאשים ונמשיך בדרך שלנו".
בכל הנוגע לעונה הבאה בליגה השלישית, הבעלים עוד לא קיבל שום החלטה. "נבנה קבוצה כדי לעלות ליגה בעונה הבאה. עוד לא החלטנו מי יאמן את הקבוצה וגם לא מה יהיה סגל השחקנים. המטרה הראשונית שלי, שאני עובד עליה קרוב לשנה, זה שהאצטדיון יעבור שיפוץ, בעיקר בכל הנוגע לחדרי ההלבשה. לגבי האיחוד, עדיין לא הייתה אף שיחה בנושא כך שאין מה לחדש כרגע".
