כמה נפלא הוא הסגר השלישי עבור הפועל רעננה. אם רק היה אפשר להאריך אותו לכדי חיי נצח… מה יכול לבקש לעצמו כדורגלן מקצועני בליגה הלאומית יותר מאשר יקיצה טבעית, קפה ומאפה, אימון קליל בקרני והופ הוא שוב עם הפלייסטיישן נגד הילדים על הספה בבית.
לפחות אם אתה מפסיד, אפשר לנתק את הכבל מהחשמל ולהעלים עדויות. כך או כך הצ'ק בבנק כל 10 לחודש.
מי צריך את המציאות שם מחוץ לדלת עם שני משחקים בשבוע, לחץ, תוצאות כושלות, מפחי נפש וסכנת ירידה בעונה שכולה דיבורי עליה?
הנה, כך בחסות הסגר השלישי, הקבוצה תיכף סוגרת חודש שלם בלי הפסד ליגה, פברואר כבר כאן והפועל רעננה עדיין חזק במאבקי הגביע (אפילו עברנו בשבועיים האחרונים ללא מאמץ שני סיבובי דחייה במפעל) ודדליין חלון העברות בלתי נגמר עם כל הארכת סגר רק בכדי שנמשיך לפנטז על החתמה מפוארת של אחד שיודע לתת גול, או לפחות בויקיפדיה רשום שפעם ידע.
ומה איתנו האוהדים? סגר הוא חגיגה גם עבורנו. כל יום נטול כדורגל מקרב אותנו בצעדי ענק אל השיבה למגרשים. הרי רק בשביל לחזור ולראות מקרוב את זוועות הפועל רעננה הזרקנו לעצמנו שתי מנות פייזר לכתף שנשארו על רצפת חדר קופת החולים בסוף יום (או שמא היה זה מזרק ריבה שנשאר ברולאדין מחנוכה), וברגע הראשון ששוב נהיה מסוגלים להרים את היד, נשמח לאסוף את הדרכון הירוק אשר הובטח לנו מבעוד מועד כדי לחזור ולפרכס במגרשים. רק תזכירו לי בבקשה, זה כנראה בגלל הטשטוש מהמנה השניה:
אנחנו בליגת העל או בלאומית?
מארחים במושבה או ברמת גן?
ואיך זה מרגיש כשמנצחים משחק?
טוב, האמת שזה כבר לא קשור לסגר ולחיסונים.
אבל חוסר ההיגיון השולט בנו לאורך השנים יצמיד אותנו בכל זאת גם הפעם אל מסכי הטלוויזיה עד שעת לילה מאוחרת כאחוזי דיבוק רק כדי לגלות האם ביום שישי נוחרג בחזרה אל המגרשים או ששוב נסווג כמסוכנים לציבור. תשמעו להדיוט אפדימיולוגי שכמותי, גם אם תחפשו בנרות, לא תמצאו על פני כדור הארץ אוכלוסיה מחוסנת יותר מאשר קפסולת אולטראס אחוזה.
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
