כבר למעלה מ-15 שנה דן לזר, צלם רחוב, מצלם אנשים. לזר, בן 43, תושב הרצליה, הוא בכלל כלכלן במקצועו. לפני כעשור הוא החל לצלם בקהילות החרדיות. משהו בשוני הבולט בין אורח החיים החילוני המוכר לו משך אותו להמשיך לצלם. עם הזמן והחוויות אשר צבר עם העולם החרדי, החל לראות את המכנים המשותפים ואת הדומה והחליט להפוך את פרויקט הצילום שלו לפרויקט של קירוב לבבות בחברה הישראלית. בימים אלה יצא לאור הספר שלו 'רב הדומה'. בספר צילומים אותם צילם לאורך השנים החל מאנשים מבני ברק ובמאה שערים, תמונות ממצעד הגאווה וממצעד השרמוטות, תמונות של נוצרים, בדואים, ועוד, או כמו שהוא אומר 'כל משהו שקרה בארץ נמצא שם".
"אני צלם חובב שלוקח מאוד ברצינות את התחביב הזה", הוא מספר השבוע. "מאז שהתחלתי לצלם, נמשכתי לצלם אנשים. המורה שלי לצילום דובי פיינר, תמיד צוחק עלי שגם כשאנחנו הולכים לצלם טבע, בפריים שלי יהיה בנאדם". אבל ההתחלה הייתה כאמור בקהילות החרדיות. "לפני כעשר שנים, במסגרת מועדון הצילום בו אני חבר, ביקרתי לראשונה בבני ברק ומהרגע הראשון הרגשתי משיכה לשם מבחינה צילומית", הוא מספר. "המשיכה הייתה בהתחלה בגלל השונה, אני חילוני מוחלט, חי בהרצליה והעולם הזה היה רחוק ממני. נמשכתי לשונות ובשנים הראשונות נמשכתי לכל מגבעת ולבוש שונה. אחר כך יצאתי מהקהילות החרדיות והתחלתי לצלם בקהילות נוספות, נוצרים, מוסלמים, בדואים, שומרונים, הגעתי לכל מקום בארץ. הפסקתי לראות את השונות והתחלתי לראות את האנשים. הסיטואציות הקטנות של החיים הפכו להיות המוקד של מה שאני מחפש".
חוף הים בתל אביב צילום דן לזר
אירוע פורים באחת החסידויות צילום דן לזר
למה בחרת דווקא בז'אנר הזה, של צילום אנשים?
"יש המון ז'אנרים בצילום. צילום טבע, מקרו של פרחים וחיות והצילום האנושי שהוא דינמי. בצילום האנושי יש סיפור אותו ניתן להעביר דרך התמונה וזה מה שמעניין אותי והופך את הפריימים שלי להרבה יותר מורכבים, לכאלה שיש בהם הרבה יותר ממה שנראה לעין. זה צילום קשה ולפעמים אני יכול להיות בשטח שעות ולא לחזור עם תמונה אחת או לחזור רק עם תמונה אחת טובה".
ואיך זה לצלם אנשים?
"מאוד קשה. הרבה מאוד אנשים לא אוהבים להצטלם, אבל דווקא אצל החרדים גיליתי שיש חיבה גדולה לצילום. לחרדים למשל יש עיתון צילום, זה עיתון שיוצא פעם בשבוע והמהות שלו זה צילומים מאותו שבוע".
אירוע סוכות של השומרונים בהר גריזים צילום דן לזר
הסטיגמה שלך על חרדים השתנתה?
"חד משמעית. אני כמו רוב האנשים סבלתי מסטיגמות ודעות קדומות. כשהגעתי למאה שערים בפעמים הראשונות זה הלחיץ אותי וזו גם התחושה שהסביבה שידרה לי. גם כשרציתי לנסוע לפגוש בדואים בפזורה או במזרח ירושלים, הייתה לי תחושה של חוסר בטחון. זה משהו שחולף אחרי מפגש ועוד מפגש".
מי הקהל הפוטנציאלי של הספר שלך?
"קהל רחב ואני מקווה שהוא יגיע לכמה שיותר חשיפה. זה לא ספר אומנות שמיועד רק לאנשי מקצוע ואני מאמין שגם אנשים שהם לא אומנים יכולים ליהנות מהספר. אמרה לי מישהי שהספר פתח לה צוהר למקומות שהיא לא הכירה וזה מאוד שימח אותי. מצד שני הדעות לגבי הספר לא פעם חלוקות, מצד אחד אנשים אומרים לי שהתמונות מדהימות ומצד שני שקשה להם לראות את החרדים וזה מציף את המתח שקיים כבר תקופה בחברה הישראלית".
לאתר הספר היכנסו כאן
דן לזר עם הספר
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
