ערב שבת, פרשת נח
כניסת השבת בהרצליה: 17:33
יציאת השבת: 18:31
צחי וייס צילום פרטי
צחי וייס מספר על פרשת השבוע:
לא לטנף
מסופר על המגיד מדובנא שהגיע לכפר נידח, והיה חסר יהודי להשלמת מניין לעשרה כדי שיוכלו להתחיל בתפילה.
שאלוהו אם מותר לצרף את "יוסל'ה הגנב" למניין?
המגיד גער בהם: "אין לכנות יהודי בכינוי כזה!"
טוב, הלכו לקרוא ליוס'לה.
קיבל אותו המגיד בכבוד גדול: "שלום עליך, ר' יוסל'ה".
למחרת חיפש המגיד שליח שיעביר סכום כסף לעיר סמוכה.
הציעו לו את "ר' יוסל'ה"..
תמה עליהם המגיד:
איך אתם מציעים לי מישהו שחשוד בגניבה להעברת הכסף?!
הזכירו לו שהוא בעצמו כיבד אותו ואף קרא לו "ר' יוסל'ה" ולא יוסלה הגנב..
אמר להם המגיד:
יש חילוק גדול, כשמדברים סתם על יהודי – אסור לקרוא לו גנב,
אבל שהדבר נוגע למעשה, להפקיד בידו סכום כסף – אז צריך לדעת באופן ברור אם הוא גנב או לא..
בפרשת השבוע שלנו, מכניס נח לתיבה סוגי חיות שונים.
"מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה" (בראשית ז, ח)
לרוב לשון התורה (וגם לשון חכמים) היא קצרה.
לכאורה היה יותר קצר ויותר פשוט לכתוב "הבהמה הטמאה", ולא "הבהמה אשר איננה טהורה"?
אומר הרב צבי יהודה זצ"ל בשיחותיו:
…במסכת פסחים מופיעה הדרכה:
יתרגל אדם לדבר בלשון נקיה.
יש להתרחק מגסות הדיבור ולהתפלל לעדינות המידות.
הגמרא מסתמכת על הפסוק מפרשתנו שהובא למעלה.
"לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם (האריך) הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו. הביטוי "טמא" אינו כל כך נקי, ולכן הרחיבה התורה שמונה אותיות כדי לומר "אשר איננה טהורה" במקום "טמא".
מותר להאריך ובלהד שתהיה לשון נקיה.
על זה שאלו חכמים:
והרי בפרשת "שמיני" כתובה מספר פעמים המילה "טמא"?
וענו שבפרשת נח, לפני מתן תורה נקראו טמא וטהור על שם העתיד לבוא, אבל כשמדובר למעשה (בפרשת שמיני – סימני החיות הטהורות והטמאות), צריך לומר בפירוש שטרף זה טרף, וכשר זה כשר.
אי אפשר לדבר בלשון עדינה כאשר יש חשש שיכשלו בזה, ואז מכריע יותר לומר את הדברים בפירוש.
הוראות אלו חשובות מאוד לחיים בכלל, ולשבוע בו מתקיימות בחירות בפרט.
צריך לשמור על לשון נקיה,
ועם זאת לדעת לומר דברים ברורים כאשר צריך.
שבת שלום!
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
