ערב שבת, פרשת 'בשלח'
כניסת השבת בהרצליה: 16:54
צאת השבת: 17:55
צחי וייס צילום פרטי
צחי וייס מספר על פרשת השבוע:
24/6
לאחר יציאת מצרים והמעבר בים סוף, המצרים כבר לא ברקע ובני ישראל מתחילים את מסעם הארוך במדבר.
עוברים כמה פסוקים ושלושה ימים והעם צמא למים ומתלונן למשה.
ממשיכים עוד קצת ומגיעים למדבר סין ורעבים לשבוע מלחם.
ה' פונה אל משה עם סטרטאפ: לחם מן השמיים.
לחם מיוחד –
יורד מן השמיים, אך נלקט מן הארץ.
משלוח מיוחד לכל אחד לפי המגיע לו.
ללחם מתווספת הוראה ברורה – יש ללקוט כל יום לאותו יום, ואין להותיר ליום אחר.
זהו לחם אמונה.
יש לך היום מה שאתה צריך, אל תעלה ספקות מה אוכל מחר.
וביום השישי בני ישראל מופתעים למצוא מנה כפולה – לחם משנה.
כאשר שואלים את משה לפשר הדבר, נענים שבשבת המן-כולים יהיו סגורים, ולכן ביום שישי מכינים לשבת מה שנדרש.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה', הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.
שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ" (שמות ט"ז , כ"ה).
להפוך להיות בני חורין זה קשה.
לא להיות משועבד לעבדות, לעבודה, וגם לנוחות.
לא להיות עבדי הזמן, אלא מקדשי הזמן.
לכן בני ישראל קיבלו מיד ביציאתם מעבדות לחרות את המצווה של קידוש החודש וקדושת הזמנים.
אני מסוגל לעבוד ששה ימים ולנוח ביום השביעי?
לא לדאוג כל יום מה יהיה מחר?
לאכול כמה שצריך, ולא להותיר כשלא צריך?
אני בן חורין או עדיין משועבד..?
"רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם… וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי"
– כותב הספורנו: התבוננו כי ה' נתן לכם השבת, ואין זו מצוה בלבד, אלא מתנה שלא ניתנה לזולתכם, כמאמר חכמים: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני חפץ ליתנה לישראל".
קיבלנו מתנה גדולה.
יהי רצון שנדע לשמור עליה כראוי.
שבת שלום!
