ערב שבת
פרשת "במדבר"
כניסת השבת: 19:12
צאת השבת: 20:15
צחי וייס צילום פרטי
צחי וייס מספר על פרשת השבוע:
הרבי מלובביץ זצ"ל היה מקבל קהל כל יום ראשון במשך שעות תוך שהוא עומד על רגליו, כאשר אלפים חולפים על פניו, משוחחים עימו ומקבלים את ברכתו בצירוף שטר של דולר.
פעם אחת שאלו אותו כיצד אינו מתעייף מכך?
הרבי ענה: ראית פעם יהלומן סופר יהלומים?
– כשסופרים יהלומים לא מתעייפים!
הפרשה שלנו מתחילה במניין שלישי של בני ישראל תוך שנה.
רש"י כותב: "מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם כל שעה.."
הקב"ה לא מתעייף מלספור את בניו -יהלומיו.
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר א', א-ב).
התורה נוקטת במפקד בלשון מיוחדת לספירה: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ"
כאשר באים לערוך מפקד צריך להרים את ראש.
להתרומם למבט כללי, לאומי.
מצד שני, יש בספירה חשש שהיחיד יאבד את מקומו, את יחודו. שהפרט יבלע בהמון. כגרגיר חול 'אשר לא יספר מרוב'..
מממשיך הפסוק: "בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם"
– לכל איש יש שם..
יהלומן אמיתי יודע גם להבחין במיוחדות ובערך השונה של כל יהלום.
האומה לא מבטלת את היחידים. 'דבר שבמניין' אינו בטל.
בספר דברי אמונה (האדמו"ר מתולדות אהרן – אברהם יצחק קאהן זצ"ל) כתב: " ומבאר הכתוב ואמר 'במספר שמות כל זכר לגלגלותם', היינו שירוממו בפרטות את כל יחיד ויחיד מישראל, לפי שכל יחיד ויחיד מישראל יש לו חשיבות מיוחדת לפני הקב"ה..וגם זה שיש לכל אחד ואחד שם בפני עצמו מורה על חשיבות של כל אדם ואדם, כל נפש בפרטות חשובה לפניו יתברך עד למאד"
בזוהר (זוהר החדש שיר השירים צא ע"ב) מובא שלכל אחד מישראל יש אות בתורה שנשמתו קשורה אליה.
לכל אחד ואחת יש את האות המיוחדת שלו בתורה – את ההבנה והגוון המיוחד לו, שרק הוא יכול לחשוף במפגש האישי שלו עם התורה.
ממילא ללא שכל אחד מישראל יקבל את התורה, אין התורה יכולה לרדת לארץ.
קבלת התורה היא דווקא כאומה האומרת 'נעשה ונשמע', וכיחידים היוצרים יחד ומאפשרים את הופעת התורה בצורה מלאה ועשירה.
שבת שלום וחג מתן תורה שמח!
* דבר התורה מוקדש לע"נ
יוסף בן מרים סומך ז"ל
