מנהל תיכון אחיה בהרצליה אריאל בן ברוך

המנהל שהציל אותי: שנה אחרי שמורה בתיכון אחיה תרם כליה, עשה זאת גם המנהל

מנהל התיכון הדתי בהרצליה אריאל בן ברוך: "לא רציתי לפרסם את זה, אבל אם אדם אחד ינוע למעשה טוב אז הפרסום השתלם"

פורסם בתאריך: 1.7.18 14:46

מנהל התיכון הדתי בהרצליה אחיה, לחינוך ים וסביבה, אריאל בן ברוך, תרם בשבוע שעבר כליה דרך עמותת מתנת חיים. בן ברוך, בן 46, נשוי לד"ר אפרת בן ברוך ואב לשבעה, התחיל את תהליך התרומה של הכליה כבר לפני שנתיים. "תיכננתי לתרום כליה כבר לפני שנה בחופש הגדול, אבל בגלל שהייתה בקשת חירום להכניס ילד אלינו הביתה ולשמש לו כמשפחת אומנה דחיתי את התהליך", הוא מספר, "אי אפשר היה לעשות שתי פעולות כאלה במקביל".

למה החלטת לתרום?

"יש תופעה כזאת בשנים האחרונות של מודעות של אנשים שמחפשים תורמי כליות, וגם בעלוני סוף השבוע בבית הכנסת היו פרסומים. פניתי לארגון מתנת חיים בניהולו של הרב ישעיהו הבר, והם עשו את השידוך ביני לבין הבן אדם שנזקק לתרומה. התחלתי במילוי טפסים ועברתי סדרת בדיקות כחלק מהתהליך של הוועדה של המרכז להשתלות. בברוטו, מדובר בתהליך של בין חצי שנה לשנה רק כדי להיות כשיר לעניין. לפני שביקשתי את דחיית התרומה כמובן שווידאתי שלבן אדם ששידכו לי בהתחלה יש תורם אחר, כי האנשים האלה מחכים שנים לתרומה. המצפון השתתק כשהבנתי שהוא קיבל את שלו. ברגע שהתאפשר, שידכו לי את הבן אדם החדש. הוא בן 50, אב לשלושה, והיה שבע שנים בדיאליזה ועכשיו יש לו את הפוטנציאל לפתוח בחיים חדשים והוא יוכל להיות בחתונות של הילדים שלו, לזכות לראות נכדים, לנהל חיים נורמלים ולחיות בכלל. האמת, לא רציתי לפרסם את זה בתקשורת כי אני באמת לא רואה בזה סיפור, אבל חשוב לי שזה יעורר מודעות בקרב קהלים חדשים. אם אדם אחד ינוע למעשה טוב, לאו דווקא בתחום הכליות, או אז הפרסום השתלם. למיטב הבנתי רוב התורמים כרגע הם מהמגזר הדתי-חרדי. יש הרבה אנשים טובים שהם לא דתיים. אני מג"ד במילואים וכבר היום עשיתי שיחה לחייל שלי לשעבר וביקשתי ממנו לבדוק איך מרחיבים את המודעות לעניין".

מתברר שבן ברוך הוא לא היחיד בבית הספר שתרם כליה. לפני כשנה גם מחנך בבית הספר תרם. "לפני כשנה הייתה לי פגישת היכרות עם מורה שעכשיו מלמד אצלנו, וגילינו תוך כדי השיחה ששנינו בתהליך של לתרום כליה. זה היה מאוד מרגש. אחרי שסיכמנו דברים הוא אמר לי 'תשמע, יש משהו שאני חייב להגיד לך ויכול להיות שזה ישפיע ואני אבין את זה, בתחילת השנה אני אמור לתרום כליה והמשמעות היא חודש החלמה ואפילו יותר'. הוא שאל האם אני כמנהל יכול לקחת את הסיכון שמחנך פתאום הולך. אמרתי לו: 'זה סיכון? זו פעולה חינוכית שלדעתי משפיעה לפעמים יותר מחודש רצוף של עבודה'.

 

"כשאנחנו היינו תלמידים הספיק לנו שהמחנכים מדברים – זה עשה עלינו רושם. דמותו אישיותו הקרינה. היום זה אחרת. היום אנחנו צריכים יותר לעשות ופחות לדבר. אני מקבל אפילו הודעות חיזוק מבוגרים שלי בבית הספר. זה דבר גדול. זה באמת משפיע. התלמידים מאוד מעריכים את זה. יש לך הזדמנות להציל חיים בלי פגיעה משמעותית. הפגיעה היא כרגע שאני אהיה כמה ימים מושבת, זה ממש כמו ניתוח קיסרי. צריך להיזהר יותר כי עכשיו יש לי רק כליה אחת. התמורה היא להציל לבן אדם את החיים. קיבלתי אסאמאס מרגש של אמא ששולחת את הבן שלה לבית הספר בשנה הבאה שבו כתבה שתרמתי כליה לבן דוד שלה. ממה שאני יודע, יש 5,000 אנשים חולים שממתינים להשתלה וכ-800 אנשים שממתינים בתור לתרום, אז צריך עוד אנשים כדי להציל את החיים שלהם".

והוא מוסיף: "בוועדה שואלים אותך למי היית רוצה לתרום. אמרתי למי שצריך. הבחור הרומנטי שבי רצה שזה יגיע לילד חולה שיתחיל את החיים שלו בזכות התרומה, או לאישה צעירה שבזכות זה תקים משפחה, אבל מסוכן להיכנס לאיזורים האלה כי גם מבוגרים זקוקים להשתלות. כשהתעקשו איתי בוועדה עניתי שאם כבר אני מוגדר בסטיגמה כמתנחל (מחוות יאיר בשומרון) ודתי, הייתי רוצה שהכליה תגיע לאדם שהוא ההפך ממני, כדי להשלים את הפאזל של איחוד הקרעים בעם. אבל בסוף באמת זה להיכנס לאיזורים מסוכנים, שיגיע למי שיגיע".

תגובות

אין תגובות

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"צומת השרון הרצליה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר