שרה אורן, המנהלת לשעבר של בית הספר היסודי ויצמן, החלה את דרכה בתחום החינוך כמורה לחינוך מיוחד. היא עשתה תואר שני בייעוץ חינוכי ועסקה בייעוץ במספר בתי ספר. ב-13 השנים האחרונות היא ניהלה את בית הספר היסודי ויצמן, שזכה בשנת 2007 בפרס חינוך ארצי על שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך ועל שילוב תוכניות דמוקרטיה בתוך בית הספר. "יצאתי לפנסיה לפני כ- 11 שנים בין השאר כי הפכתי לסבתא והבטחתי לעצמי שאעזור לשתי בנותיי שהן רופאות", מספרת אורן. כיום היא מאמנת אישית ומנחת קבוצות של גננות וסייעות בתוך מערכת החינוך ולאחרונה גם של גימלאים וחברה פעילה בקרן אריה יהודה שמקדמת נשים בפריפריה ומרקע סוציואקונומי נמוך. "אהבתי מאוד את תפקיד הניהול", היא אומרת, "זה אחד התפקידים המאתגרים והמשמעותיים ביותר. להיות מנהל בית ספר זה לא דומה לשום תפקיד ניהול אחר".
היכן בכל זאת קיים קושי בתפקיד ולמה קשה כיום לאייש מנהלים?
"זה תפקיד מאוד מאוד קשה ואחת הסיבות לכך היא האחריות המאוד כבדה על חייהם של הרבה מאוד ילדים ואני לא מדברת מבחינה פדגוגית ומקצועית, אלא אחריות על חייהם הפיזיים והנפשיים. לדעתי, הנושא של חופש פעולה, של אותנטיות ושל להביא את האני מאמין שלך החינוכי והמקצועי, הוא המקום הכי כיפי בניהול וכשזה הולך ומצטמצם, בין השאר בגלל תכתיבי המערכת, אז זה נעשה יותר ויותר בעייתי ובסוף כהונתי חשתי שיש לדברים האלה פחות מקום. המערכת הזאת גם כל הזמן משתנה, התכתיבים משתנים וכל שר חינוך מביא איתו את האג'נדה שלו. קשה למנהל להיות אמיץ ונאמן לכוכב הצפון שלו והוא צריך יותר ויותר לרצות את המערכת ולעשות את מה שמבקשים ממנו בעוד שהוא לא תמיד חושב שזה נכון".
מהם הנושאים הבוערים שמערכת החינוך צריכה לטפל בהם?
"הנושא של בדלנות וגזענות נהיה יותר בעייתי ומערכת החינוך חייבת לספק פתרונות לזה. אם לא יינתן לו פתרון חינוכי בתוך המערכת ולא יקצו לזה משאבים, אנחנו נהיה עדים לקטסטרופה בעתיד".
מה היית משנה במערכת החינוך?
"שיהיה יותר חופש פעולה ומרחב תמרון ויותר תגמול למורים ולמנהלים, שיהיו נושאים ותוכניות בתוך המערכת שנלחמים בגזענות ובבדלנות ושתהיה השקעה בדבר הזה. בראש ובראשונה המנהל והמורים צריכים להוות דוגמא אישית. הייתי רוצה יותר שוויון בחינוך. תודה לאל הנכדים שלי לומדים בהרצליה והיא משקיעה המון בחינוך, גם בתקופת כהונתם של ראשי עיר קודמים וגם בתקופת הנוכחית של משה פדלון, אבל אני גם רואה את הילד בנתיבות, באופקים ובירוחם. זה קשה לא לראות את חוסר השוויון הזה. הנושא של השקעה במורים הוא קריטי כי בלעדיהם המערכת הזאת לא שווה שום דבר. צריכים להגיע למצב שמורה בחברה מקבל את המקום הראוי לו מבחינת הערכה, תגמול ומעמד".
ממה את מרוצה במערכת החינוך?
"יש השקעה בגיל הרך וזה נהדר שנעשה היפוך הפירמידה. נהדר שהכניסו את אופק חדש אבל אי אפשר לעצור וחייבים להשקיע בחינוך כל הזמן ברציפות. בסך הכל יש השקעה בחינוך, בעיקר בהרצליה. יש השקעה גם בתוכניות, בתקציב לבינוי, בשיתופי פעולה עם המרכז הבינתחומי ונעשים פה דברים מאוד יפים".
יש לך טיפ למנהלים ולתלמידים?
"בעידן שלנו של חופש מידע ונגישות למידע שבו אנחנו עדים גם לפייק ניוז – צריך להציב סימני שאלה, להיות ביקורתיים ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו. למנהלים קודם כל הייתי אומרת שיהיו נאמנים לעצמם. נכון שזה נהיה קשה כי מכתיבים תוכניות ואג'נדות אבל הם חייבים להיות במקום השפוי הזה שאומר רגע אני לא מוותר על הדברים הכי חשובים. דבר חשוב נוסף הוא לא לשכוח שמי שעומד בפרונט זה המורים והמנהל חייב לשאת על כפיים את המורים שלו, להיות אוזן קשבת ולהיות עירני לצרכים ולמצוקות שלהם. חשוב גם להיות עירניים מאוד לתהליכים שקורים בחברה ולנסות לתת את הדוגמא האישית הכי טובה כדי להיאבק בכל הרעות החולות של החברה שלנו ואם אפשר לגייס משאבים לתוכניות כדי שיהיה לנו בעתיד דור טוב יותר וראוי יותר וחברה הוגנת יותר וראויה יותר".
את מתגעגעת לתפקידך כמנהלת?
"כן ולא. אני מתגעגעת כי זה אחד התפקידים הכי נהדרים ומצד שני הוא הכי שוחק וכובד האחריות מכריע אותך. אני לא מתגעגעת לתכתיבים ולהתערבות הבוטה ברגל גסה של הורים. אני מאוד מתגעגעת לעמוד בפתח בית הספר ולהגיד בוקר טוב למורים ולתלמידים ולקבל מהם חיבוקים".
