סקר של משרד החינוך מצא שרוב ההורים לילדים בגילאי בית ספר יסודי בעד לאסור הבאת טלפונים חכמים לבית הספר. כך אמרה תמי אומנסקי, מנהלת תחום חינוך במטה הלאומי להגנה על ילדים במשרד החינוך, בכנס "תנו לגדול על שקט" שהתקיים ביום חמישי שעבר בבית ספר סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה, ועסק בהשפעות הסמארטפונים על הילדים ובצורך למתן את השימוש במסכים החכמים.
"חוזר מנכ"ל מביע עמדה ברורה לגבי טלפונים: יש המלצה לא להביא טלפונים לבית הספר ולקיים שיח בבית הספר והקהילה לגבי ההתנהלות עם טלפונים", אמרה אומנסקי, "כשבית ספר מאפשר להביא טלפון הוא צריך להיות כבוי בתיק וסגור ולשימוש רק בהנחיות ברורות של צוות החינוך. אנחנו יודעים כמה זה קשה, למורים ולילדים, ולכן התחלנו בבחינה של הנושא. בתור צעד ראשון נעשה סקר של 60 אלף הורים, בבתי ספר יסודיים ועל יסודיים, במגזר הממלכתי, ממלכתי- דתי וערבי. שאלנו את ההורים אם הם תומכים באיסור על הבאת טלפונים לבית ספר; האם תומכים בהבאת טלפונים תחת מגבלות ומדיניות ברורה; או רוצים לאפשר טלפונים בבית ספר. רוב ההורים ביסודי, בין 50 ל-70 אחוזים מבקשים לאסור הבאת טלפונים לבית הספר. בין 20 ל-50 אחוזים תומכים בהבאת טלפונים, עם מדיניות שימוש ברורה. הדאגה העיקרית של ההורים שרוצים לאסור הבאת טלפונים היא פגיעה במיומנויות חברתיות. הדאגה השנייה שלהם היא שהילדים יהיו באינטראקציות חברתיות בהפסקות. הדאגה השלישית היא השפעת המסכים על המוח. כששאלנו למה כן להביא טלפונים ענו שחשוב להם שיהיו בקשר וגם כדי לאפשר חדשנות ויצירתיות".
אומנסקי סיפרה גם על המוקד לפניות הורים וילדים שפתח המשרד ושהחל לפעול לפני חודשיים: "רוב הפניות המתקבלות במוקד שלנו הן של הורים לילדים במצוקה ורוב הנפגעות הן בנות. האירועים השכיחים הם בריונות ברשת אבל נושא משמעותי נוסף הוא עולם הפגיעות המיניות. מהטרדה ועד פדופיליה וסחיטה מינית – הפצה של תמונות וסרטונים – זה עולם שלם. המטה הלאומי אינו רק מוקד. חרטנו על דגלינו להגן על ילדים ברשת וזה לא רק להגיב לעוד אירוע ועוד אירוע. אנחנו פועלים להסברה ולמניעה, בחקיקה שנדרשת בנושא ובפיתוח טכנולוגיות מסייעות".
פרופ' יאיר עמיחי המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט בבינתחומי, הציג בכנס מודל ל"התפתחות בריאה בעידן הדיגיטלי" שפיתח ושהציג לאחרונה בפני הפורום העולמי של ארגון ה-OECD. "כבר 20 שנה שאני חוקר את הקשר שבין הפסיכולוגיה לאינטרנט. אנחנו חיים בעולם שדוחף לנו אינדיבידואליות סינטטית והצורך שלנו לחנך את הילדים לאינדיבידואלית אמיתית הוא חובתנו. עלינו לחזור לקשר עין עימם, להשקיע באיים של אהבה, לקיים זמן איכות שבו אנחנו סוגרים את המכשירים ונמצאים עם הילדים שלנו. עלינו להתחבר בחזרה ל'אמא אדמה', להתמזג עם הטבע ולשכוח מהטלפון. היציאה מהמחשב היא חשובה וצריך לצאת החוצה ולשחק, לקיים פעילות פיזית. הילדים היום לא יוצאים מהכיתה אפילו בהפסקות, צריך לעודד אותם ליצור מעגל פיזי חיובי של משחקים ופעילות שמלמדת אותם שיתופיות והשתתפות.
"בעידן הנוכחי ילדים הופכים ליותר ממוקדים בעצמם, במה ש'מגיע להם', ויש לעודד אותם להיות מעורבים בקהילה ובעולם סביבם. אובדן השליטה של ההורים היא בעיה בכל העולם אבל בישראל היא מתחילה בגילאים יותר צעירים יותר ולנו ההורים קשה להגיד לא. עלינו להחזיר לעצמנו את השליטה. האינטרנט לימד אותנו שאנחנו חלק מרקמה אנושית גלובלית וילדים צריכים להבין את הנושאים הגלובליים הכלליים ולהתחיל במעגל ההשפעה שלנו, ההורים. גם לרכבים הראשונים לא היו תמרורים או רמזורים ואנשים אמרו שאי אפשר לעצור את הטכנולוגיה. אנחנו צריכים ליצור את הרמזור והתמרור שיעזרו לנו לנווט בעולם הטכנולוגי בצורה טובה יותר. מדובר ביוזמה מדהימה ששוברת את קשר הקונפורמיות, ואנחנו נמצאים פה כי אנחנו חושבים שהגיע הזמן לשנות".
ד"ר נאוה לויט בן נון, ראש מרכז סגול למוח ותודעה בבית ספר איבצ'ר לפסיכולוגיה בבינתחומי הרצליה, אמרה כי "להזנחה הורית יש השפעה מאוד קשה על המוח, ואצל ילדים שסובלים ממנה המוח מתפתח בצורה לא בריאה, שגורמת בהמשך לבעיות רגשיות, בעיות למידה, סטרס וכו'. בשנים האחרונות חוקרים התחילו להבין שהזנחה קורית לא רק כשהורים לא נמצאים, אלא גם אם הם נמצאים-נפקדים, כלומר, כשהם לא בקשב, עם טלפון ביד. הנזק הזה נגרם כי אנחנו, ההורים כולנו, לא פחות מכורים לצורך לשלוט בעולם דרך הטלפון מהילדים שלנו. זו הזנחה טכנולוגית: הורים שלוקחים את הילד מוקדם מהגן ונושאים אותו על גופם אבל לא באמת נמצאים אתו, כי הם לא בקשב".
היא הוסיפה: "המוח הוא איבר מאוד מאוד פלסטי וכל דבר שאנחנו נחשפים אליו משפיע על מערכת הקשרים במוח שלנו. הצד השני של זה הוא שאנחנו יכולים לבחור ולטפח באופן אקטיבי את הקשרים שישלטו במוח שלנו – ולשלוט באופן שהעולם משפיע עלינו. המוח פלסטי במיוחד בשנים הראשונות, שבהן נוצרות יותר ממיליון סינפסות בשנייה – הקשרים בין נוירונים שנוצרים כתגובה לגירויים שמגיעים מהסביבה. בשנים הראשונות מונחים היסודות לתשתית המוחית שתלווה אותנו בחיים הבוגרים והגישה שקיימת גם במערכת החינוך שלפיה ילד יוצא לעולם ורק צריך להשקות ולהאכיל אותו והכול יסתדר היא מאוד לא נכונה. לסביבה יש יכולת אדירה להשפיע על היסודות האלה. היום אנחנו מבינים כמה דברים לגבי המוח: את החשיבות של הגוף – הוא לא רק סוחב את המוח. לעבודה חושית גופנית יש השפעה חשובה על הפסיכולוגיה שלנו; המוח הוא איבר חברתי במהותו, חלק גדול ממנו מוקדש לתקשורת ולהבנה עם אנשים אחרים, לדאגה, אמפתיה וחמלה. לעולם החברתי יש השפעה אדירה על המוח; חוויות מגיל צעיר מעצבות תהליכים התפתחותיים במוח ומוחות צעירים מתפתחים בסביבה של מערכות יחסים. ולכן צריך לתת הרבה דעת לסביבה החברתית והבינאישית שילדים מתפתחים בתוכה.
"אז איך מתמודדים? צריך לשנות גם את הפלסטיקה המוחית שלנו, המבוגרים, ולייצר מיומנויות של יכולות קשב, לפעול נגד האוטומט. למשל, באמצעות תרגולים של מיינדפולנס, שמאפשרים לנו לחיות בעולם הטכנולוגי באופן יותר מאוזן. גם אם מצפצף לי הטלפון באוטו אני יכולה לא להגיב. אבל בלי קהילה קשה מאוד לעשות את זה. צריך קהילה שמחליטה מה עושים ואיך מנהלים את החיים של הילדים, בהסכמה – אי אפשר לקבל החלטה שלא לפתוח קבוצת ווטסאפ בכיתה, בלי קהילה שמסכימה על כך. וצריך מורים שהשקיעו זמן בהכשרה ולמדו איך לעשות את זה. מורים שלא מבינים איך המוח עובד הם כמו מכונאים שלא יודעים איך עובד מנוע. ויש היום בתי ספר שמכניסים את הידע ומכניסים כלים לטיפוח מיומנויות שמאפשרות לייצר שיח בין ההורים, התלמידים והמורים, כדי לייצר סביבה תומכת קשב ונוכחות".
