צילום צופי ים הרצליה צילום עזרא לוי לוי
צילום עזרא לוי

חלום רטוב: המשט הגדול של צופי ים הרצליה יוצא לדרך בשבת. שיחות עם המדריכים הצעירים

270 מדריכים וחניכים משבט צופי ים הרצליה ישתתפו בשבת באחד המשטים הכי גדולים שהיו כאן, משט המאה. רגע לפני שזה קורה, מספרים כמה מהם איך התחיל הרומן עם הים ואיך יוצאים להפלגה עם חניכים בעלי צרכים מיוחדים

פורסם בתאריך: 24.5.19 12:33

מחר, יום שבת, יצאו כ-100 סירות למשט ייחודי, על שם האלוף אברהם (צ’יטה) בוצר, לציון 100 שנה לתנועת הצופים בישראל. בשעה 7:00 בבוקר יצאו 270 מדריכים וחניכים מצופי ים הרצליה, על גבי 33 סירות, לכיוון המרינה בתל אביב, ושם יחברו לשאר הסירות ממרכזים ימיים, מועדוני שיט, בית ספר לשיט, יאכטונרים ואנשי הים של ישראל. כולם יחד יצאו מתל אביב בשעה 9:00 בבוקר למשט לאורך קו החוף עד למרינה בהרצליה.

המשט יסתיים בשעה 12:30 בצהריים ובשעה 13:00 יתקיים במרינה הרצליה טקס סיום חגיגי במעמד ראש העירייה משה פדלון וסגניתו ויו”ר החברה העירונית לפיתוח התיירות בהרצליה, עפרה בל. תופיע בו גם להקת צופי תל אביב. האירוע מאורגן על ידי הצופים העבריים בישראל בעזרה ובתמיכה של החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה. לכבוד המשט, ולכבוד 100 שנה לצופים, חמישה מדריכים מצופי ים שישתתפו במשט מספרים לצומת השרון על הפעילות בים ועל החוויות שלהם.

ארבעה אחים בשבט

ליה שומוט צופי ים

ליה שומוט

ליה שומוט, בת 17, לומדת בכיתה י”ב בבית הספר בכפר הירוק במגמת מוזיקה. היא הצטרפה לשבט דקר של צופי ים כחניכה בכיתה ה’ והיא מדריכה כבר שלוש שנים. בשנתה הראשונה כמדריכה, כשהיתה בכיתה י’, היא הדריכה קבוצה של חניכים עם צרכים מיוחדים בני 13 עד 21 שנקראת צמי”ד ובכיתה י”א הדריכה קבוצת בנות בכיתה ו’. השנה היא מרכזת גדוד צמי”ד בשם “נרוולס” (חדשן חדקרן שהוא יונק ימי ייחודי), שבו שישה חניכים מכיתות ו’-ז’ עם צרכים מיוחדים, שאובחנו על הספקטרום האוטיסטי, והיא אחראית על שני המדריכים שלהם, התכנים והפעילות. בעוד כמה חודשים היא תתחיל את שנת השירות שלה בצופי ים נתניה כשינשינית. אחיה, בן, תלמיד כיתה י”א, גם מדריך בשבט, אחותה אנה, תלמידת כיתה ו’, חניכה בשבט, ואחותה הצעירה ניקה, תלמידת כיתה ד’, מחכה להצטרף לשבט בשנה הבאה.

למה בחרת להדריך קבוצת צמי”ד?

“כשהפכתי למדריכה לא בחרתי בצמי”ד אלא שובצתי לזה ואפילו די התבאסתי, אבל מהר מאוד למדתי לאהוב את זה ומאוד נהניתי להדריך את החניכים ומאוד נקשרתי אליהם. קיבלתי פרופורציות לחיים, הפכתי לבן אדם הרבה יותר קשוב והרבה יותר רגיש וסבלני, למדתי לקבל אנשים ולראות אותם מנקודת מבט אחרת”.

מה שונה בהדרכה של חניכים עם צרכים מיוחדים?

“הצורך של החניכים ביחס אישי ובמלוא תשומת הלב מהמדריכים. צריך גם להתאים את הפעולות והתכנים לקצב וליכולות שלהם. בהדרכה למדתי להיות מסופקת מדברים מאוד קטנים. כשחניך מחזיק את המפרש הראשי ברוח חזקה, וכואב לו מהחזקת החבל ביד אבל הוא ממשיך להחזיק, זה גם הישג. או כשחניך חותר פתאום כי הוא מבין שאם הוא יחתור הוא יתקדם”.

איך את והאחים שלך הגעתם לצופי ים?

“אני הגעתי בעקבות גיוסים בבית הספר. כשאח שלי, בן, היה בכיתה ו’ שכנעתי אותו לבוא לשבט והוא לא אהב. באחת הפעמים אחת המדריכות שכנעה אותו להישאר ומאז הוא שם והיום הוא מדריך. בזכותו למדתי איך לשכנע את אחותי אנה וגם היא הצטרפה לצופי ים. אחותי הצעירה ניקה כבר קנתה סנדלי שורש והיא מוכנה להצטרף בשנה הבאה. היא כבר רשומה לקייצת, קייטנה של שלושה ימים בקיץ לחניכים שעולים לכיתה ה’ ובה אנחנו מציגים את הפעילות שלנו. אנחנו כל יום שבת בפעולה וכשאין אז אנחנו יוצאים לטיול עם המשפחה. אנחנו לא נוסעים לחו”ל כמעט בגלל הפעילות של הצופים”.

שינשינית על המים

אביב נברו צופי ים הרצליה צילום עזרא לוי

אביב נברו. צילום עזרא לוי

אביב נברו, בת 19, מסיימת את שנת השירות שלה כשינשינית בשבט דקר של צופי ים הרצליה. היא גדלה ביישוב מיתר, והיתה חלק משבט צופים רגיל, אך בחרה להתנדב לשנת שירות דווקא בצופי ים הרצליה והיא מתגוררת בהרצליה ב’ עם עוד שלושה שינשינים. היא מלווה קבוצה של כיתה ה’ ומדריכה את שכבת י”א. במהלך השבוע היא נפגשת פעמיים עם נער על הרצף האוטיסטי והם עושים עבודות בשבט – צביעה, שיוף של סירות ומשוטים וניקיון. בנוסף, היא מתנדבת במעון של נוער בסיכון ‘מצפה ים’ ומקיימת פעם בשבוע פעילות איתם כמו הפלגה ופעילות חוף. אחיה, איתי בן 16, מדריך בצופים הרגילים ואחותה גלי בת 11 היא חניכה. אחיה התאום משרת בצבא והוא כבר לא בצופים.

למה בחרת לעשות שנת שירות דווקא בצופי ים?

“הייתי בצופים ורציתי לעשות משהו חדש ושונה וצופי ים נשמע לי ממש מגניב. לא ידעתי על זה כלום לפני כן והחלטתי לנסות ולראות איך זה. אני נהנית מאוד וזה מאוד שונה מהצופים למרות שזה כביכול חלק מהצופים”.

מה למדת מהשנה הזאת?

“למדתי להפליג ולמדתי הרבה על עצמי, קיבלתי יותר ביטחון, הסתגלתי למקום חדש ולמדתי מה זה לחיות לבד בלי ההורים. בשנה הזאת אני הייתי אחראית על הלו”ז שלי ולמדתי להיות בקבוצה עם עוד אנשים, לגור איתם וגם לנהל אנשים ולעבוד איתם. יצא לי גם להפליג לחיפה וחזרה במשך ארבעה ימים. זו היתה הפעם הראשונה שהייתי בים במשך יום שלם. זה היה מפחיד בהתחלה אבל כיף מאוד. למדתי גם להוציא מפעל (טיול) שאני אחראית עליו. בפסח יצאנו לטיול שאני ארגנתי לכיתות ה’. היה קשה ופחדתי שמשהו ישתבש, אבל בסוף היה ממש מוצלח והמדריכים והחניכים היו מרוצים. שנת השירות הזאת היתה חוויה מדהימה ומטורפת. אני ממש ממליצה לעשות שנת שירות, זה מכין אותך לחיים אחר כך ויש לנו מלא זמן לחיות, אז למה לרוץ ולהתגייס”.

היעד הבא: חיל הים

נעה שועלי צופי ים

נעה שועלי

נעה שועלי, בת 17, תלמידת כיתה י”א בתיכון חדש, הצטרפה לצופי ים כשהיתה בכיתה ז’ כשאחיה הגדול יונתן שהדריך אז את שכבת ז’ הציע לה להצטרף. בשנה שעברה היא הדריכה קבוצת צמי”ד שבה בני 13-11. היום היא מדריכה של כיתות ח’ בשבט והיא מתכוונת לעשות שנת שירות בצופי ים ומקווה להיות מש”קית חובלים בצה”ל. אחיה הצעיר, דניאל, בן 13 ותלמיד כיתה ז’, הצטרף לצופים כשהיה בכיתה ה’ בזכות שני אחיו והיום הוא חניך בשבט. אחיה הגדול, יונתן, הוא בוגר השבט שיצא לשנת שירות בצופי ים בת ים והיום הוא צוער בקורס חובלים.

למה בחרת דווקא בצמי”ד?

“היתה ילדה על הספקטרום שהשתלבה בשכבה ט’ כשאני הייתי חניכה בצופי ים והיא היתה מדהימה והיא גרמה לי להתעניין בהדרכה של ילדים עם צרכים מיוחדים. השבט שלנו גם מאוד גאה בקבוצת צמי”ד”.

מה האתגרים בהדרכה של קבוצת צמי”ד?

“יש חניכים שלא מדברים ומתקשים להעביר לנו את מה שהם צריכים אבל הם מבינים הכל. יש חלק שיש להם אוצר מילים דל ומתקשים להבין הכל. לעומת זאת יש חניכים בתפקוד גבוה. מאוד קשה להעביר פעולות לילדים שהם לא באותה רמת תפקוד, מצד אחד אלה בתפקוד נמוך מתקשים להבין דברים בסיסיים ומצד שני אלה בתפקוד גבוה משתעממים ומתעצבנים מהאחרים שלא מבינים”.

נעה שועלי צופי ים

נעה שועלי

אילו הישגים היו לך איתם?

“היתה לנו תחרות חתירה בשנה שעברה והיה חניך שתמיד התנגד לחתור. פתאום הוא שמע שאנחנו מתמודדים מול קבוצה אחרת אז הוא התחיל לעשות שיחת מוטיבציה לחניכים ולצעוק שאנחנו הולכים לנצח אותם. כשניצחנו אותם הוא היה מבסוט ברמות. אם חניך שלי מסוגל לשבת פעולה שלמה בלי לצאת ולעשות סיבוב בחוץ זה בשבילי לא מובן מאליו. אפילו אם הוא מצליח לשבת רק לפעילות אחת, בשבילי זה הישג מטורף. כשהם עושים את הדבר הכי מובן מאליו בשבילנו זה מרגש אותי ברמות”.

איך הפעילות בשבט תרמה לך?

“אין לי מילים לתאר כמה השבט הזה תרם לי. בהתחלה חששתי להיכנס להדרכה כי לא תמיד יש לי סבלנות. דרך ההדרכה למדתי להיות סבלנית ורגועה והרבה יותר אחראית – בהפלגה אני אחראית על שבעה חניכים ואם קורה להם משהו האחריות עלי. אני צריכה להיות במאה אחוז בפוקוס ולדאוג שלא קורה להם כלום ושעדיין כיף להם. למדתי גם להיות יותר עצמאית ובוגרת ולתכנן נכון את הזמן שלי. זה ממש קשה לשלב את הפעילות בצופי ים שהיא לפחות שלוש פעמים בשבוע ולימודים לבגרויות וגם למצוא זמן לחברות שלא בצופי ים”.

מה הציפיות שלך מהמשט?

“זה יהיה משט מטורף. זה חתיכת אירוע להרים וכל החניכים ממש מתרגשים מזה. אני אהיה עם החניכים שלי על הסירה ‘הגל’. עברתי עליה מלא חוויות טובות כשהייתי בכיתה ח’. אנחנו מקווים שתהיה רוח טובה ושלא תהיה הפלגה קשוחה מדי – לא רוח חזקה מדי ולא חלשה מדי. בשבת שעברה היינו בשיוט והיתה רוח חלשה וגלים גבוהים וכל החניכים אחד אחרי השני הקיאו. זה מתכון לאסון. אין יותר מדי מה לעשות, שותים מלא מים וממשיכים”.

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

בעקבות האח

מיה גרומי צופי ים הרצליה צילום עזרא לוי

מיה גרומי. צילום עזרא לוי

מיה גרומי, בת 16 ותלמידת כיתה י’ בתיכון הראשונים, הצטרפה בכיתה ט’ לצופי ים והיא מדריכה כיום קבוצה של כיתות ה’ מבתי ספר ברמת השרון. שני אחיה הצעירים חניכים בשבט, עידו בן 13 בכיתה ח’ ואיתי בן 11 בכיתה ו’.

מה גרם לך להצטרף לצופי ים?

“ההורים שלי סיפרו לי על צופי ים כשהייתי בכיתה ו’ והגעתי לנסות כמה פעמים ופחות התאים לי. שנתיים אחרי זה אח שלי היה בכיתה ו’ והצטרף לצופי ים וחזר כל פעם שמח מהפעילות והרגשתי פספוס שלא הצטרפתי. בכיתה ט’ החלטתי שוב לנסות ואני כל כך שמחה על זה, ומאז אני שם ואני לא רואה סיבה לעזוב”.

מה תרמה לך הפעילות בצופי ים?

“הייתי ממש ביישנית. בפעמים הראשונות שבאתי לצופי ים הייתי עושה מה שאומרים לי לעשות ולא מדברת כל כך. בים, במיוחד כשאתה עם חניכים, אתה צריך להראות נוכחות כי אתה צריך להסביר להם שאם אתה אומר להם לעשות משהו והם לא יעשו את זה אז אנחנו עלולים להיות בסכנה. בשנה שעברה לא יכולתי לצעוק ולא רציתי להרים את הקול. למדתי לתת לאנשים הוראות, להיות יותר סמכותית ותקיפה וגם החברים נתנו לי מקום של ביטחון ושהם מקבלים אותי ועושים צחוקים אפילו שלא הכרתי אף אחד”.

למה להצטרף לצופי ים ולא לצופים "רגילים"?

“את כל הערכים שלומדים בצופים לומדים גם בצופי ים רק בדרכים שונות. בצופי ים אנחנו קבוצה על סירה אחת בים וצריך ללמוד איך להתמודד בים. אם למישהו בא עכשיו לחזור לחוף אין לו מה לעשות – הוא חייב להתמודד עם הסיטואציה. זה תהליך מאוד משמעותי שאנחנו עוברים ואנחנו לומדים ממנו הרבה. זה גם תהליך של אחריות עצמית – אתה לומד להיות אחראי על סירה וכל היושבים בה – זו אחריות שלך בתור מדריך אם קורה משהו”.

הים עושה את ההבדל

יובל סמוחה צופי ים הרצליה צילום עזרא לוי

יובל סמוחה. צילום עזרא לוי

יובל סמוחה, בן 17 ותלמיד כיתה י”א בתיכון הראשונים, הצטרף לצופי ים כשהיה בכיתה ח’ כשהגיע מדריך לכיתה שלו וסיפר להם על הפעילות שלהם. בשנה שעברה הוא הדריך את כיתות ה’ והשנה הוא מדריך את כיתות ו’. אחיו הצעיר יאיר, בן 15 בכיתה ט’ שאובחן על הרצף האוטיסטי, הוא חניך בשבט בקבוצת צמי”ד ובשנה הבאה הוא ישתלב בקבוצה של כיתות ח’.

מה למדת מהפעילות שלך בצופים?

“קודם כל המון ידע מקצועי. לדעת לעשות עבודות ברמה גבוהה ולדעת להפליג שזה משהו מאוד מסובך. זה ממש אמנות. למדתי מהי אחריות, אמפטיה, איך להנהיג ולהוביל ולתפקד במצבי לחץ. כשכל החניכים לא רוצים לתפקד בסירה ופתאום אתה חייב להיות היחיד שמדרבן אותם כי באמת יש צורך בטיחותי. זה מעניק גם המון ביטחון עצמי ומגדיל מאוד את מעגל החברים. אנחנו חבורה מאוד מגובשת של בנים מהכיתה שפעילים גם בצופי ים בתור מדריכים ואנחנו מבלים המון זמן ביחד. היינו לפני כן חברים טובים אבל עכשיו אנחנו עוד יותר קרובים”.

למי היית ממליץ על צופי ים?

“הים נותן לך המון אבל זה רק לבן אדם שמוכן להתחייב לזה. זה דורש ממני המון השקעה וזה קשה מאוד לשלב עם הלימודים אבל אני מצליח. הים עושה את ההבדל בין הצופים לצופי ים. אני יוצא להפליג בים גם לא במסגרת צופי ים, למשל בימי שישי. זה נהיה בילוי. הרבה יותר מפחיד אותי לנהוג ברכב על הכביש מאשר להיות בים. לא פעם יוצא שההורים שלי אוספים אותי מהים בשעה 18:30 לארוחת ערב משפחתית אצל סבתא. אני מתרחץ בשבט ומשם אנחנו נוסעים ישר לסבתא”.

איזו חוויה נחרטה בזיכרונך מצופי ים?

“בסוכות עשינו הפלגה ארוכה של השכבה הבוגרת מהרצליה לחיפה ואחר כך השתתפנו במשט לזכר זוהר מינץ. היינו על סירה חדשה שרק קיבלנו בשבט בקיץ ומאוד רצינו לקחת את המקום הראשון ולקחנו. זה היה מאוד משמעותי. זה היה חתיכת הישג. הייתי מאוד מרוצה מעצמי. זה היה משמח כי זה השיוט הראשון שהסירה הזאת לקחה ואני הייתי שם”.

“יאיר הצטרף לצופי ים לפני ארבע שנים לקבוצת צמי”ד”, מספרת אתי, אמא של יובל ויאיר, “הוא מאוד אוהב לבוא לפעולות בימי שבת ולהפליג והוא מתמיד להגיע. מאוד נעים לו להגיע לשבט. הוא מגיע לשבט והוא מקבל המון חום ומתייחסים אליו כשווה בין שווים, כולם מכירים ומקבלים אותו. זה שבשבת יש לו את האפשרות ללכת לתנועת נוער זה נהדר, לולא זה, זה היה ‘יום מת’. הוא ילד שפחות מבלה עם חברים או עצמאית. הוא מצטרף למחנה בקיץ שיהיה בעכו בבית הספר לקציני ים עם תלמידי כיתה ז’. הם יהיו שם חמישה לילות וישנו באוהלים. הוא מאוד מחכה לזה”.

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"צומת השרון הרצליה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר