לפני כשבוע חזרו תשעת חברי קבוצת הרובוטיקה של תלמידי כיתה ט' 4 – כיתת נחשון, בחטיבת הביניים בר גיורא, מתחרות הרובוטיקה העולמית של ארגון ה-FLL שנערכה השנה באורוגוואי. והם לא חזרו בידיים ריקות. הקבוצה, שהפרויקט שלה עסק בפתרון יצירתי במיוחד לתופעה של דיכאונות בקרב אסטרונאוטים, קטפה את המקום השני בקטגוריית החדשנות והאסטרטגיה בתחרות.
התחרות התקיימה בין התאריכים 30.5 ועד 1.6, במשך שלושה ימים, והשתתפו בה 70 קבוצות מכל העולם. נושא התחרות הבינלאומית השנה, לצד התיכנות והפעלת הרובוט, היה חקר החלל וכל קבוצה נדרשה לייצר מיזם בנושא. בקבוצה של תלמידי כיתה ט' מיד גיורא לקחו חלק שי דיילי, ליהוא עמידור, עידו קוסובר, מאי פרץ, יובל בושרי, ניר גנדלר, לירי קרת, עדי טל ושירה סגל. קוסובר, בן 15, מספר על התחרות, על היריבים ועל הטיול הראשון באורוגוואי.
"זה היה מאוד מרגש להשתתף בתחרות ואני גאה בעצמי שהצלחתי", מספר קוסובר, "זאת השנה השנייה שאנחנו משתתפים כקבוצה בתחרות ה-FLL והפעם העפלנו בפעם הראשונה לתחרות הבינלאומית אחרי שבשנה שעברה הגענו רק עד שלב התחרות הארצית. החלטנו השנה שאנחנו רוצים להמשיך את התהליך הזה ביחד כקבוצה ועבדנו מאוד קשה. רצינו להבטיח לעצמנו שאנחנו עושים את זה הפעם, והצלחנו. התחרות התקיימה באולם ענק, היינו בתלבושת של הקבוצה והתעטפנו בדגלי ישראל, הלהטנו שם את האווירה וכל האולם צעק 'אל אל ישראל', ממש עשינו שם מורלים".
עומדים (מימין): שי דיילי, ליהוא עמידור, עידו קוסובר, מאי פרץ, יובל בושרי, ניר גנדלר.
יושבות (מימין): לירי קרת, עדי טל ושירה סגל.
ספר על הפרויקט שלכם.
"החקר שלנו עסק באיך אפשר להשפיע על המצב המנטלי של האסטרונאוטים בחלל שנוטים להיכנס לדיכאון. הם נמצאים המון זמן לבד במקום סגור וזה משפיע מאוד על המצב הנפשי והתפקוד שלהם. כדי לפתור את הבעיה הזאת וכדי לייעל את הפעילות של האסטרונאוטים החלטנו לצרף לחללית שלהם ארבעה כלבים מגזע קינג צ'רלס קבליר. זהו גזע קטן, מאוד ידידותי, הוא לא מפריע לסביבה ויש לו יכולת מאוד גדולה להשפיע על מצב הרוח של בני האדם. כל ליטוף של כלב גורם לשחרור ההורמון שנקרא אוקסיטוצין, שידוע גם בכינוי הורמון האהבה. התפקיד שלו הוא להרגיע את בן האדם ולגרום לו לנינוחות, הוא מפחית את תחושת הפחד ומעלה את רמת האמון בבן אדם. באמצעות הכלבים המצב הנפשי של האסטרונאוטים יכול להשתפר".
איך פתרתם את עניין הריחוף של הכלבים בחלל וההסתגלות שלהם לחללית?
"הלכנו וחקרנו, גם בנאס"א וגם נפגשנו עם מומחים, כמו למשל עם המהנדס של החללית בראשית ומפתח לוויינים. הבנו שבמסע לחלל כוח הכבידה בחללית זהה לכוח הכבידה בכדור הארץ ואז תנאי המחיה של הכלבים יהיו בדיוק כמו אלו שהם רגילים להם, והם לא יצטרכו לשנות את ההרגלים שלהם. פיתחנו להם בתוך החללית מרחב מחיה שבו יש להם מקום לעשות צרכים ולהוציא את המרץ שלהם, לרוץ – באמצעות הליכון, ומתקנים מותאמים. החללית בנויה כגליל שסביבו תהיה טבעת שתסתובב סביב הגליל, מה שיוצר את הכוח הצנטריפוגלי שמדמה את כוח הכבידה שיש בכדור הארץ. בתוך אותה טבעת יחיו האסטרונאוטים והכלבים והגליל ישמש כמחסן".
איך התכוננתם לתחרות הבינלאומית?
"מיד כשידענו שאנחנו נוסעים לתחרות הבינלאומית חשבנו איך אנחנו יכולים לשפר את מה שיש לנו עד עכשיו. גם מבחינת החקר וגם מבחינת הרובוט, וגם קצת על אורוגוואי. רצינו להעלות את הרמה שלנו כי התחרות הארצית והתחרות העולמית זה לא אותו הדבר ורצינו להגיע להישג משמעותי שם. התעמקנו יותר במחקר וראינו איך באמת מוציאים את הדבר הזה אל הפועל על ידי הדמיה שבנינו של מרחב המחיה של הכלבים, וגם חקרנו יותר על ההשפעות של הכלבים ואיך אפשר להיעזר בהם ולנצל את כל היכולות שלהם לטובת האסטרונאוטים. ליוו אותנו בכל התהליך הזה המחנכת שלנו רותי מילשטיין שתמכה בנו והיתה איתנו בכל התחרויות במהלך כל השנתיים האלה שבלעדיה יכול להיות שזה לא היה קורה. גם המנטור אוריאל וולניאק תמך בנו וליווה אותנו במשך שנתיים".
מה אתה עושה עם תחום הרובוטיקה הלאה?
"בשנה הבאה חברים שלי ואני נהיה מנטורים של הקבוצות שישתתפו בתחרות ה-FLL. אני ממשיך עם הרובוטיקה בשנה הבאה בתחרויות אחרות – FTC ו-FRC. זה פחות מחקר וזה בקבוצות של 30-20 איש שבונים רובוט גדול יותר וממש מקימים סוג של חברת סטארטאפ. אני גם הולך לתיכון הנדסאים בשנה הבאה וגם שם אמשיך עם הרובוטיקה. התחרות וההכנות במשך השנה מאוד תרמו להחלטה שלי ללכת לשם, מעבר לזה שהנדסאים הוא מאוד טכנולוגי, מדעי ויוקרתי".
מה אתה לוקח איתך מהתחרות הזאת?
"כל השנתיים שבהן השתתפתי בתחרות תרמו לי הרבה ידע וניסיון. למדתי את החשיבות של עבודת צוות, שבלעדיה אתה לא יכול להתקדם בתחרות הזאת. למדתי לתכנן זמן וגם ללמוד לבד. זו חוויה מדהימה ואני ממליץ לכל אחד שמתחבר לתחום הטכנולוגיה להשתתף בתחרות. היא מלמדת המון וגם האווירה בתחרות היא מיוחדת וגם החוויה עצמה. זו גם היתה הפעם הראשונה שלנו באורוגוואי. הטיסה היא מאוד ארוכה, 19 שעות בסך הכל בשתי טיסות. סיירנו בעיר וביקרנו גם באתרים של הקהילה היהודית, למשל בבית כנסת גדול ויפה. נפגשנו עם קבוצות מקומיות ומכל העולם וטעמנו הרבה אוכל מקומי שהוא בעיקר בשר. הרבה קבוצות הביאו מאכלים מסורתיים שלהם ויצא לנו לטעום אוכל מכל העולם. היה גם מאוד כיף להיות עם החברים, נהנו וצחקנו, זה אחרת לגמרי מטיול עם המשפחה".
נוצרו חברויות חדשות בתחרות?
"נוצרו הרבה חברויות בתחרות ופתחנו קבוצת וואטסאפ של כל המשתתפים. נוצרו בעיקר קשרים קרובים עם הקבוצות מאורוגוואי וגם עם קבוצות מארצות הברית. היתה קבוצה אחת של יהודים מלוס אנג'לס ששלחה לנו מייל והזמינה אותנו אליהם ובסוף נפגשנו רק בתחרות. הם מאוד אוהבים את ישראל והם תמכו בנו ועזרו לנו. הקבוצות שהשתתפו החליפו ביניהן סיכות וצמידים וחולצות עם השופטים בתחרות שהגיעו מכל מיני מדינות בעולם, בעיקר מדרום אמריקה".
איך קיבלו אתכם בבית הספר אחרי התחרות?
"פרסו בכניסה לבית הספר שטיח אדום וכולנו נכנסנו דרך השער לחצר בית הספר שבו חיכו לנו כל התלמידים שמחאו לנו כפיים ואמרו לנו כל הכבוד. זכינו להרבה חיבוקים וברכות".
- מזמינים אתכם להצטרף לקבוצת העדכונים של צומת השרון הרצליה בוואטסאפ באמצעות הקישור כאן.
