"בזכות הריטלין התיישבתי ללמוד. אך כשההשפעה של הריטלין ירדה נהייתי מאוד עצבנית, הרגשתי דאון מטורף, הפכתי מבואסת וזה דבר שקשה מאוד לעבור בכל יום. הריטלין הפך אותי ללחוצה ועצבנית גם בזמן השימוש".
שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים מבקשת ענבר תשובה – פרנקל, אקטיביסטית בת 17.5 מהרצליה ובוגרת תיכון "הראשונים", לספר את סיפורה האישי על התרופה ריטלין. וכיאה למגישת טור דעה בתוכנית האקטואליה לנוער ״23 דקות״ של החינוכית ויוזמת קמפיין ״שוויון בנשף״ להורדת עלויות נשפי הסיום של כתות י״ב, אשר סוקר בגופי תקשורת רבים ובהם "צומת השרון", היא מציגה דעה נחרצת.
ענבר תשובה פרנקל. צילום מיכל תשובה פרנקל
לאחרונה פרסמה פרנקל תשובה-פרנקל סרטון קצר במסגרת 'טור דעה' בו היא מתריעה בפני הורים לא להיות קלים עם ההחלטה לתת לילדיהם רטלין. "במהלך השנה האחרונה הבנתי כמה השימוש בכדור פגע בי, והוא פגע בי מאד. עם טיפול התנהגותי נכון, עם מעקב נכון, הייתי מפסיקה לקחת את הכדור לא אחרי שלוש שנים, אלא הרבה יותר מוקדם, לפני שתופעות הלוואי הפכו בלתי נסבלות וקשות", היא מסבירה.
הפרעת קשב נפוצה מאד בקרב האוכלוסייה הכללית, ולפי המדריך האבחוני הפסיכיאטרי (DSM) שכיחותה בעולם נעה בין 7% ל- 10% מקרב האוכלוסייה. בישראל ההערכות המקובלות הן של כ-5% מאוכלוסיית הילדים. לפי נתוני משרד הבריאות, הפרעת קשב וריכוז קיימת בכ- 5%-10% מכלל ילדי בית הספר בגילאי 12 שנים, בעוד שלדברי פרופ' ירדן לוינסקי, כפי שהסביר בתכנית 'הבוקר של קשת' מדובר בלמעלה מ- 15% מאוכלוסיית התלמידים, שמקבלים רטלין – יותר ממספר התלמידים, שאכן לוקים בהפרעת קשב.
תשובה-פרנקל עברה מתל אביב להרצליה כשהייתה בת 10. כשלמדה בתל אביב עברה בכיתה ג' ללמוד בכיתת מחוננים בבית ספר "גרץ", אך חזרה, מפאת המרחק, ללמוד בבית ספר רגיל. כשעברה עם משפחתה להרצליה למדה בחטיבת "הנגיד" ולאחר מכן בתיכון "הראשונים".
לדבריה, את האבחון להפרעת הקשב עברה רק בכיתה ח', למרות שכבר בגיל צעיר הייתה מודעת משפחתה לתופעה. "לאמא שלי יש תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית ויש לי הפרעת קשב ADD ברמה מאוד גבוהה, ככה שכבר בגיל ילדות היא הבינה כי בזה מדובר. אך למרות שההורים שלי היו מודעים לזה, הם לא רצו לקחת אותי לאבחון, כי הם העדיפו להימנע ממתן רטלין".
בגילאי בית הספר היסודי היו לפרנקל ציונים גבוהים, אך מאוחר יותר, כשעלתה לחטיבת הביניים, התסמינים של הפרעות הקשב החלו להוות בעיה. "תמיד היה לי ידע כללי שפיצה על זה, אבל כשהיה צריך להשקיע יותר בלימודים בבית וללמוד יותר למבחנים, הגעתי לתסכול. בכיתה ז' התחילה ההתדרדרות".
ענבר תשובה-פרנקל. צילום: מיכל תשובה-פרנקל
"אני זוכרת ימי הורים מאוד מתסכלים. תמיד זה היה: 'ילדה מאוד חכמה עם מלא פוטנציאל – ציון שבעים'. המורות התעצבנו עלי כשדיברתי עם חברות, כשהבטתי לחלון, והיו מעיפות אותי משיעורים כי לא הקשבתי. אני זוכרת איך כבר ממש ביקשתי מאימא שלי ללכת לאבחון, כי היא לא רצתה לתת לי רטלין. הלכנו לאבחון, זה היה במאי של כיתה ח' והאבחון נעשה על מנת שמורות פשוט יכירו בזה שיש לי הפרעת קשב ובנוסף, כדי לקבל הארכת זמן.
לאחר האבחון החלה תשובה-פרנקל לקחת רטלין בכל בוקר לפני הלימודים. "תוך מספר ימים ניגשתי לרכזת כיתת מחוננים וביקשתי לעשות את מבחן הכניסה לכיתה. הרגשתי יותר מסוגלת – חשבתי לעצמי, שעכשיו אני לוקחת את הכדור, אז אני יכולה. השיפור בלימודים היה מדהים. אבל אני גם זוכרת שבסביבות כיתה י' החברה הכי טובה שלי אמרה לי שאני בן אדם מאוד לחוץ, ולא הבנתי למה, כי תמיד הייתי ילדה רגועה. התחלתי ממש להרגיש את העצבים באופן קבוע בזמן שלקחתי את התרופה. בעקבות השימוש, התחלתי אף לחוות התקפי חרדה. זה משפיע גם על התיאבון, בכיתה ט' ממש ירדתי במשקל – כמו סוסים ששמים להם מחסומים לצד הפנים ורואים רק את מה שממולם, את כל כך מרוכזת, אז למי אכפת מלאכול. כשהייתי על קונצרטה עד הערב לא הייתי אוכלת, ובנוסף הייתי פחות נחמדה והאווירה הכללית שלי הייתה הרבה פחות חיובית".
מה גרם לך להפסיק לקחת ריטלין?
"אחרי המתכונת בלשון, שהייתה חוויה מאד לא נעימה, התקשרתי בוכה לאמא שלי ואמרתי לה שאני לא לוקחת יותר את הכדור. היא פשוט ענתה לי 'או קיי'. אמא שלי היא אדם מאוד מכיל ומבין ומזל שכך, כי אחרת הייתי אולי נאלצת להמשיך לקחת את הכדור. היא מלכתחילה התנגדה לכך שאקח ריטלין, אבל קשה להורה לראות שהילד שלו במצב כזה ולמנוע ממנו לקחת כדור שייתכן ועשוי לעזור לו. כבר לפני כן ידעתי שהריטלין לא עושה לי טוב, התקפי החרדה התחילו כשנה וחצי קודם לכן, אבל ההצלחה הייתה כל כך מפתה, יחד עם התחושה שאני פשוט לוקחת כדור ומיד לאחר מכן יכולה פשוט להצליח בלימודים".
כשענבר הפסיקה ליטול את הרטלין ציפתה לה הפתעה – ההצלחה בלימודים נמשכה. "אני מרגישה שאת ההתפתחות שעשיתי השנה, אין סיכוי שהייתי עושה אם לא הייתי מפסיקה. מאמצע יא' יש לי טור דעה ב"23 דקות", הרצאתי בטד ועוד. כשהייתי עם רטלין הרגשתי לגמרי כישלון. כשהפסקתי, כל היחס שלי לחיים השתנה. היצירתיות שלי, שדעכה בזמן שלקחתי רטלין, חזרה. חזרתי לקרוא. רטלין פשוט מדכא את האישיות, זה הפך אותי לקצת רובוט".
ובכל זאת, מחולקים לילדים הרבה מרשמים לריטלין.
"הרטלין יכול להיות מדהים עם פיקוח, הרבה יותר פיקוח ממה שיש היום, גם על מתן המרשמים, כי מחלקים את זה כמו סוכריות. אני חושבת, שאם למשל הרופא שאבחן אותי היה אומר שצריך לקחת את הכדור אבל מגבה את זה בפיקוח, בו אני אדבר על תופעות הלוואי ואסביר איך אני מרגישה, הדברים היו נראים אחרת. אבל לא זה היה המצב.
"אני לא חושבת שצריך להיות מורה במערכת החינוך שלא עבר הדרכה על האופן בו יש להתייחס לילד עם הפרעת קשב, היפראקטיביות, דיסלקציה או דיסקלקוליה. לא אמורה לקרות סיטואציה בה מורים מתחרפנים מילד שאין לו שום כוונה רעה, פשוט ככה המוח שלו עובד. זה שיש ילדים אשר מגיעים לבית הספר ומרגישים שהמורה פשוט לא אוהבת אותם זה קשה להכלה".
