אחד הפוסטים שזכה לשיתופים ולתגובות רבות בקבוצת הפייסבוק "זכרונות ילדות הרצליה" פנה לחברי הקבוצה שישתפו בתעלולים שביצעו למורים ולמורות בילדותם בבתי הספר בעיר. "איזה מעשה קונדס עוללתם בבית הספר ושהיום כבר אפשר לדבר עליו?", כתב רועי בינר. התוצאה – בלוני מים, עציצים מעופפים, מעטפות עם ג'וקיםר, מרגרינה על הלוח ושאר מעשי קונדס, שלא לומר שטויות, שכולנו היינו שותפים פעם לדבר עבירה.
מייסד קבוצת "זכרונות ילדות הרצליה", יובל גינסברג, ציין כי "כל דבר שגורם שמחה לאנשים ומעלה זכרונות יפים, הוא מבורך, וזו מטרת הקבוצה".
יפה. עכשיו ספר על תעלול ילדות שאתה ביצעת.
"את היסודי למדתי בכפר שמריהו, ושם היתה מסורת לעשות גרפיטי עם השמות של הילדים שעוזבים את בית הספר בחלק האחורי של המבנים. ובשנה שאני גמרתי את היסודי הפסיקו את המנהג, סיידו את הקירות ומחקו שלושים שנות היסטוריה. אז חבר שלי ואני טיפסנו על הגג, ירדנו עם חבל ועשינו גרפיטי עם השמות שלנו על הקירות המסוידים".
ועכשיו תורכם. אסופה חלקית של תעלולים שביצעו מי שהיו ילדים בבתי הספר בהרצליה אי שם בילדותם המשמחת.
"בהפסקה הוחלפו כל הקלמרים של כל הילדים בתיקים אחרים. השיעור שהגיע אחרי היה מהצחיקים שהיו אי פעם", מתוודה אלי שפיאן.
"אוייש…בטעות העלתי באש חברה לכיתה Orly Iritz Shabat", מספרת שרון פלוריס ומשאירה מרחב לדמיון. ואחרי כמה שורות מוסיפה: "עוד שניה בלעתי סיגריה דלוקה ששגיב המנהל תפס אותי מעשנת באורט יד גיורא".
"הכנסנו צפרדע למגירה של המורה" – רות דרמון לינד הולכת על הקלאסיקה של התעלולים.
"באורט נעלנו את המורה להסטוריה בכיתה בעודה מדברת ונסענו לים, מקווה שהוציאו אותה משם..", נזכרת בערגה לימור אלגני.
"ניסיתי לשרוף את הכיתה ולא הצלחתי", מתוודה גילי רינה רונן. "בצריף של כיתות ד' צמוד למגרש. נשרפה רק המפה ורבע שולחן של המורה ( אמיתי לגמרי). רצתי החוצה לברזלים ושראיתי עשן קצת רצתי לחדר המורים לספר שהכיתה נשרפה. הייתה חקירה ויצאתי הנשמה הטובה שהצילה את הכיתה. בערך חמש עשרה שנה אחרי פגשתי במקרה את גרשון המורה לחקלאות במרכז הרצליה וסיפרתי לו שזו אני הייתי הפושעת".
ביום הראשון של כיתה א קפצתי מהחלון של הכיתה והלכתי לשחק במגרש. המורה כבר היתה משעממת מההתחלה". נטלי שמואלי לא נותנת למערכת החינוך צ'אנס.
"ניתקתי את שעון הצלצול והיה לנו הפסקה של שעה עד ששמו לב (למחרת שמו מנעול) בשמואל הנגיד" – מיכאל אלכנסדר מקורי.
סיני בן סלע: "הייתי המחזור הראשון בחטיבת הביניים בשמואל הנגיד, וסגן המנהל היה ברוך ז"ל, איש שלא ממש היה סימפטי, יום אחד מילאתי דלי מהמים באסלה עם ניירות טואלט מרוחים בק… עשיתי לו אמבוש במדרגות, ואיך שהוא עלה ? אכל את הדלי ישר על הראש,וברחתי לצד שני של הביניין, הוא עלה למעלה ותפס איזה תלמיד שירד במדרגות ולא הבין אפילו מה הוא רוצה ממנו, והעיף אותו הבית..".
אילן מוראד: "כל תלמיד לשעבר של ביה"ס ויצמן בודאי יזכור את רמקול השופר הגדול בחזית הבניין מול מגרש המסדרים. נו. אז יום שישי, מסיבה בערב – אצל מי שעדיין לא נתן הסכמתו לחשיפה – אבל אין מערכת להשמיע מוסיקה. מה עושים?
ערב, החשיכה ירדה עוברים את שער ביה"ס עם קאטר ופלאייר. בחשאי מטפסים על הקיר ( זוכרים את חורי האוורור בלבנים? מסתבר שהם יופי של שלבי טיפוס חחח) . עבדכם הנאמן רוכב על כתפי מיכה החסון ומפרק את הרמקול, מנתק ושולח את הפלאייר למיכה: "תופס" ? , שום תופס ושום נעליים הפלאייר נוחת על הראש של מיכה והוא צורח ושנינו מתגלגלים למטה עם הרמקול הענק….
רצים עם הרמקול מתארגנים בבית חתן השמחה והתוצאה – מסיבה מטורפת עם רמקול שופר בסלון של צ…..ה שחיברנו לטייפ קסטות. חרא של סאונד אבל מה זה חזק… כל השכונה נקרעה מהניסור של הרמקול במסיבה ההיא.
יום ראשון , מסדר בוקר, המיקרופון מוכן ביד של המנהל כולם מחכים אבל ….. גורנישט! שום כלום אין קול ואין צפצוף…. כולם מרימים עיניים לכיוון הרמקול …. היה רמקול ואיננו. ואנחנו שנינו ( ועוד כמה שהיו שותפים בסוד העניין) בוכים מצחוק ונקרעים".
ארז שמואל: "שמתי תיק של מורה צמוד לבלוני גז של שיעור בישול וסיפרתי למנהלת שיש חפץ חשוד והוציאו את כל התלמידים מחוץ לבית ספר עד שבא חבלן".
גדעון בוק: "גיליתי את הקוד של האדמין מחשוב, ברנדייס שנת 88, תואמי IBM. מפה לשם חברי לכיתה השביתו את מעבדת המחשבים לשבוע".
אסף ברון: "בכיתה ד עשיתי פצצה עם קרח יבש ובקבוק קולה. אני חושב שכל רחוב ויצמן יצא מהבתים". וגיא גולן מוסיף: "אני זוכר את זה עד היום. כל הניידות של הרצליה הגיעו לבניין".
שלומי אילתי: "בית ספר גורדון כיתה ה׳. שמים מתחת לרגליים של הכיסא של המורה רינה זגגי פיקות, המורה נכנסת יושבת על הכסא, הפיקות מתפוצצות והמורה נופלת". ושלומי ממשיך: "גורדון, הולכים לבור הניקוז שליד בית הספר רמבם ומביאים עשרות צפרדעים ומשחררים בבית הספר גורדון את הצפרדעים".
תומר ליטוין: עזרתי לחבר לזייף תעודה כי הציונים היו גרועים. עשינו עבודה מקצועית והלוואי הייתה לנו היצירה שהכנו. פשוט הכנו העתק מלא של התעודה. הכל נעשה במכונת צילום. נראה אמיתי לחלוטין".
רוצים להישאר מעודכנים?
ג'ק נתן: "היה לי מחשבון כיס חדיש שהיה לו מיקלדת עם אותיות וניתן היה לקליד משפטים באנגלית. לפני מבחנים הקלדתי את כל החומר למחשבון והנחתי אותו על השולחן לפני וככה ידעתי את כל התשובות למבחן. המורים לא חשדו בכלום כי לא היו מודעים לטכנולוגיות החדשות, רק חשבו שאני מפגר שיש לי מחשבון במבחנים של היסטוריה, תנ"ך ולשון".
דן גולד: באורט היתה מורה לאלקטרוניקה סיפרתית עולה מרוסיה, ישבתי דיי קרוב אליה והיא אפילו חיבבה אותי עד מה שקרה, היה צילצול להפסקה והיא רצתה כנראה שנישאר בכיתה ואמרה הפעמון, ולא ידעה את המילה מצלצל וחיפשה את המילה, לחשתי את המילה מרשרש !!! לידה והיא חזרה אחרי 'הפעמון מרשרש אבל תשארו בכיתה!' כל הכיתה צחקה, היא בכתה והתפטרה באותו חודש..".
שלמה בן דוד: "הייתי אחראי על המסיבות בתיכון ראשונים הרצליה. הבית ספר הוציא 500 כרטיסים למכירה באולם ספורט ואני הוצאתי עוד 500 בשיכפולים. מעולם האולם ספורט לא היה דחוס כמו במסיבה הזאת".
