אימון אישי לחיים. תמונה ממאגר Shutterstock - Sergey Tinyakov

אימון אישי לחיים: הכירו את המומחים בתחום

פורסם בתאריך: 10.7.19 00:03

הניסיון עושה את ההבדל- שירלי כנעני מאמנת אישית לחיים

כששירלי כנעני משוכנעת שאימון אישי מייצר הזדמנות עבורנו לעשות שינוי מהותי בחיינו, היא יודעת על מה היא מדברת. כמי שבעצמה עברה תהפוכות והתחילה באמצע החיים מחדש, היא מבינה שזה לא פשוט אבל בהחלט אפשרי. בעזרת הניסיון שצברה בחיים, אבל בעיקר על עצמה, היא לוקחת אתכם יד ביד אל עבר השינוי המיוחל.

אין חכם כבעל ניסיון אמרו פעם חז"ל, ושירלי מאמנת אישית לחיים, מאמנת עסקית, זוגית ומנחת סדנאות זוגיות, מוכיחה זאת בכל יום מחדש. ההתחלה הייתה כמו של רובנו. תואר ראשון בעבודה סוציאלית, תואר שני במנהל עסקים עם התמחות בניהול משאבי אנוש ויעוץ ארגוני וקריירה מבטיחה כמנהלת ודירקטור משאבי אנוש בחברת הייטק בינלאומית מצליחה. ההמשך היה כמו של לא מעט מאתנו. קורסים בצילום בשביל הנפש ומאוחר יותר בייעוץ מנהלים, אימון עסקי וגישור בשביל לקבל כלים נוספים שיעזרו לה לגעת יותר באנשים ולהבין אותם לעומק. אבל בסוף מסתבר שהחיים היו חזקים יותר מהכל והייעוד אותו מצאה התחיל בעצם בה.

"זו הייתה פריחה מאוחרת, אבל הניחוח שלה מבשם עד היום", מספרת שירלי. "המטרה הראשונית שלי הייתה לקבל כלים כדי להבין את נפש האדם ומה מניע אותו להתנהגות כזו או אחרת בעבודה, אבל כשעשיתי את הסטאז' בלימודי האימון הסאטי-הווייתי והאימון הזוגי בגישת תרפיית המפגש, זה נגלה לי. היכולת לא רק לגעת באנשים אלא הרצון להעביר אותם מנקודה בה הם נמצאים בחיים למקום אחר לגמרי, למקום בו הם באמת רוצים להיות. להרגשת החופש והבחירה האישית. לייצר עבורם את השינוי, לעזור להם להוריד את הרגל מהבלמים ופשוט לשחרר. גם היום כשאני מדברת על זה אני עדיין מתרגשת ומצטמררת. הזכות הזו שנפלה בחלקי, ללוות אנשים שמכניסים אותי לנבכי נפשם ולייצר עבורם מקום טוב יותר להיות ולחיות בו, זה האושר האמיתי".

אבל עוד בטרם פנתה שירלי לטיפול באנשים כייעוד, היא טיפלה קודם כל בעצמה. בגיל 35 היא התחילה לחיות מחדש. עשתה את המהפך הגדול בחייה וייצרה עבורה את המקום הטוב הזה להיות ולחיות בו. בעזרת הכלים והעבודה שעשתה עם עצמה היא צלחה את תקופת הרווקות הארוכה והכירה את בעלה, היא עברה היריון שהסתיים בלידה שקטה וחוותה אובדן עצום ובלתי נתפס, הפכה לאמא לשלושה ילדים והתפטרה מעבודתה לטובת הקמת קליניקה לייעוץ אישי וזוגי. וכשהיא פוגשת את האנשים שמגיעים אליה לאימון היא קוראת את המצוקות בין השורות לא רק בזכות המקצועיות שצברה לאורך השנים, אלא בעיקר בזכות העובדה שהיא עברה לא מעט חוויות דומות על בשרה.

"האימון שלי לא מתמקד בתוצאות, אלא בדרך", אומרת שירלי. "אני לא מייעצת מה לעשות ולא נותנת רשימת מכולת. זה לא המקום שלי. האדם שכרגע תקוע בחייו, שחווה אובדן, שלא מצליח למצוא זוגיות, שנמצא בעבודה שהוא לא אוהב או במערכת יחסים לא מתפקדת – יודע טוב מאוד שהוא עומד במקום ומתקשה להתקדם. אני כאן רק כדי לכוון אותו לשאול את השאלות הנכונות, להוות עבורו פנס, מגדלור, שיאירו לו את הדרך. לנקות את רעשי הרקע, לעצור רגע, לקחת אוויר ולעמת אותו עם מה שחוסם אותו מלממש את עצמו. לפנות מקום למשהו אחר, לתחושות אחרות ולאמת אחרת. והכל, בצורה מכילה שמשרה עליו ביטחון ונותנת לו גב. הפתרון נמצא בתוכנו והוא יגיע אחרי שנהיה קשובים לאני הפנימי שלנו. אחרי שנתקרב אל עצמנו. האימון מאפשר לנו להשתחרר מהפחדים והעכבות שלנו על מנת לחיות חיים מאושרים, מלאים וחופשיים יותר. וכאן מגיע ניסיון החיים שלי לידי ביטוי. יש לי המון מה לתת מהמקום שלי אחרי שעברתי בעצמי את התהליך הזה בכמה מישורים בחיי וחציתי לא מעט גשרים כדי להגיע למקום שבו אני נמצאת היום".

התהליך עצמו מתחיל אצל שירלי כבר בפגישה הראשונה ולדבריה המשמעותית מכולן. זה המקום שבו בעזרת עיני הרנטגן שלה והרגישות העצומה שקיימת בה, מתחיל בעצם האימון. זה המקום שבו נבחן הפער בין מה שאנחנו כביכול רוצים לבין מה שקיים כרגע במציאות. זה המקום שבו עולות השאלות שהרבה מאתנו חוששים לשאול כי אנחנו לא רוצים להתמודד עם התשובה. זה המקום שבו אנחנו מסתכלים במראה ורואים את מי שאנחנו ומי שהיינו רוצים להיות.
העבודה עצמה מתקיימת בארבעה רבדים שמתחילים בנשימה שמעידה על איכות החיים שלנו, בשפה שמייצרת מציאות, בתחושות אותן מתמללים למילים ולבסוף ברגשות שמתחברים למכלול השלם. ברצון להתחבר לא רק אלינו אלא גם לצד השני. להתעמק במה שיש במקום במה שאין. להיזכר למה היה טוב ולא להתמקד בלמה רע עכשיו. כשהמטרה בסופו של דבר היא שבמקום שהחיים ינהלו אותנו, ננהל אנחנו את חיינו. נהיה אחראים ונוביל את עצמנו למקומות שאנחנו רוצים להיות בהם.

שירלי מאמינה ויודעת שלכל אחד מאתנו יש את היכולת להתמודד, ובהצלחה רבה, עם הקשיים ואתגרי החיים השונים ולפעול בצורה כזו שתוביל אותנו למקום המדויק ביותר שלנו. אחרי הכל, מניסיון היא יכולה לומר שאין תחושה טובה מזאת. "במקום להתחייב ולתת ערבויות שהתהליך יצליח, אני יותר מכל רוצה לתת למטופל ערך, להוציא אותו בתום האימון עם מהות ותוכן. לעזור לו לקחת נשימה עמוקה ופשוט להתחיל. לתת לו הזדמנות לקחת אחריות על היכולות שלו. אני מבקשת ממנו לאתגר את עצמו, למתוח שרירים חדשים ולצאת מאזור הנוחות. המקום שלי, כמאמנת, הוא לעזור בצורה נעימה, בנוחות ובביטחון. לדייק את הרצונות שלו, לכוון את המיתרים ולהשתחרר מהפחדים. להכיר את עצמו לעומק באמצעות כלים שונים שיעזרו לו לנהל את חיי היומיום בצורה אחרת. בזכות ההתפתחות שאני עברתי בעשור האחרון אני יודעת להקשיב הקשבה עמוקה, להבין בין השורות, לראות את הצרכים, לתמלל אותם ולהסביר מה עושים עם זה. הרגע הזה שבו הוא בוחן את המצב לעומק ובצורה ישירה, יכול להפוך לרגע מכונן שיאפשר לו לעבור את השינוי לו הוא מייחל. הוא לומד לקחת אחריות על החיים שלו, לצמצם את הפער בין המצוי לרצוי, למצוא את החופש ולבחור כל פעם מחדש את מה שנכון לו. זו הגדולה האמיתית. וזה הסיפוק האדיר שאני מקבלת בכל יום מחדש".

ניתן לפנות לשירלי כנעני בטלפון: 054-3352211, במייל: [email protected], באתר ובפייסבוק.
מקום האימון – בתל אביב ובכפר סבא

שירלי כנעני. צילום: חיה גולד. איפור:מריאנה קירשנר

שירלי כנעני. צילום: חיה גולד. איפור:מריאנה קירשנר


רוני גרובר – מאמן אישי מסוג אחר

רוני גרובר, הוא מקצוען. מזה שבע שנים הוא מאמן אישי לחיים, חבר סגל בבית הספר למאמנים של "מכון אדלר" ונשיא הסניף הישראלי של איגוד המאמנים הבינלאומי. למרות שמאחוריו כבר למעלה מ- 1500 שעות אימון, אחד הדברים שבהם הוא גאה ביותר הוא היותו מוסמך מטעם שני ארגוני האימון הפועלים בארץ- ICF ולשכת המאמנים. לטענתו, זה תו האיכות שכל המעוניין באימון ברמה גבוהה צריך להבטיח כי יהיה למאמן שלו.

גרובר שימש כבמאי קולנוע למשל 25 שנה, ביים פרסומות וסרטים דוקומנטריים. את הידע העצום שלו הוא הפך למודל ייחודי המשלב כלים מתחום הבימוי והקולנוע ליצירת כלי אימוני יעיל ורב עוצמה.

על שיטת האימון האישי לחיים, אומר רוני גרובר: "'כולנו חיים בסרט' המטרה שלי היא להבטיח שמי שבא להתאמן אצלי יחיה את הסרט שהכי מתאים לו לחיות. מניסיוני, אני יודע שברגע שמפנים מהדרך את החשודים המיידיים כמו: 'אין לי זמן/ אין לי כסף/ אין לי כוח', מתגלה עולם נפלא של אפשרויות. כל אחד, כשהוא מרשה לעצמו לענות על השאלות הנכונות, יכול לפעול על מנת שהמציאות בה הוא חי תהיה מיטבית עבורו".

מהי בעצם מציאות מיטבית?

"תהליך האימון בעיניי, הוא היכולת של אדם לייצר את הגרסה הכי טובה של עצמו, נכון לאותו רגע בזמן. אימון אישי מקורו באימון ספורט מקצועי. תפקידו של המאמן הוא להכיר את הקבוצה או השחקן שלו, לזהות את החוזקות והיכולות שלו ולהביא אותן לביטוי מקסימלי. לאפשר לו לראות ללא שיפוטיות את המקומות שהוא יכול לשפר, לנסח יחד איתו מטרות ריאליות וברות השגה, לעודד ולעמוד לצדו בתהליך.

"תפקידי כמאמן הוא לייצר את אותה מראה חיצונית אשר חיונית להתפתחות המתאמן שלי. זה נעשה על ידי שאילת שאלות מדויקות שמאפשרות לאדם להסתכל על העולם מנקודת מבט חדשה ותוך כך, מספקות לו הבנה ואופציות חדשות לבחירה, אבל לא רק. לפעמים צריך לעקוף את הקוגניציה ולאפשר למתאמנים להפעיל מיומנויות נוספות, מעבר לחשיבה.

"כאן נכנס לתמונה המודל שפיתחתי אשר מנצל את המטאפורה של קולנוע בכדי ליצור את ההרחקה המבוקשת".

כיצד מתבצע שילוב עולם הקולנוע בתהליך האימון?

"'גיבור של איזה סרט אתה?' זו אחת השאלות שאני אוהב לשאול מתאמנים בתחילת התהליך התשובה עשויה לספק לי מידע יקר ערך. אם לדוגמה, מתאמנת עונה לי שהיא החברה של ספיידרמן בסרט, אני יכול לשקף לה שהיא לא משחקת את הדמות הראשית ושייתכן שגם במציאות היא בוחרת לקחת תפקיד משני. בכדי להגיע לאותה תובנה בדרך של חקירה שכלתנית, ידרשו כנראה כמה וכמה מפגשי אימון.

"דוגמא נוספת לשימוש בכלים של קולנוע באימון, היא ההבנה הבסיסית שכל אחד מאיתנו, ב'סרט של עצמו' חייב להיות התסריטאי, הבמאי והשחקן, בעיקר כי אף אחד אחד לא יעשה את זה במקומו. אפילו בהוליווד יש מעט מאוד אנשים שמסוגלים לעשות את כל שלושת התפקידים על הצד הטוב ביותר. התסריטאים: הם אלו שמפנטזים הרבה על הדברים ולא בהכרח מבצעים, הבמאים: אלו שמתכננים תכניות ורשימות אבל לא תמיד יודעים לשם מה, והשחקנים: הם אלה שפשוט פועלים, ללא תשתית מסודרת או מטרה מוגדרת. האתגר, אם כן, הוא לזהות במה אנחנו ממש טובים ולנצל את הרגל החזקה הזו שתתמוך באפשרות לפתח ולשכלל גם את שני התחומים האחרים. אלו הן שתי דוגמאות קטנות למתודולוגיה שלמה".

למה מצפים אנשים המגיעים להתאמן אצלך?

"יש לי כמה סוגים של מתאמנים. יש כאלו המגיעים להתאמן על יחסים, כלומר למצוא זוגיות או לשפר מערכת יחסים קיימת בתוך זוגיות, בתוך המשפחה או במקום העבודה. יש כאלה המגיעים על מנת לייצר את סרט ההמשך של החיים שלהם- בין אם הם ספורטאים או אומנים מצד אחד, אנשי צבא ושב"כ מצד שני או אפילו אמהות שילדיהם הגדולים עזבו את הבית- כולם מתמודדים עם אותה השאלה: 'מי אני עכשיו ומה אני יכול לעשות מכאן ואילך שיספק לי לפחות את אותה משמעות שהייתה לי עד כה בחיים?'

"בתהליך הם מוצאים את התשובות לשאלות שאיתן הם הגיעו, אולם מקבלים הרבה יותר מזה. הם משפרים את יכולתם לנצל את המשאבים שלהם, מעלים את תחושת הביטחון והערך העצמי ובעיקר יוצאים עם תחושת מסוגלות מחודשת המאפשרת להם להתמודד בעצמם עם אתגרים נוספים. אנשים מתמכרים לזה. אני יודע זאת, כיוון שכאשר הם מגיעים אליי שוב, שנתיים או שלוש שנים אחרי לתהליך נוסף, הם כבר לא מגיעים בהכרח לפתור בעיה אלא לייצר 'קפיצת גדילה' שתאפשר להם להשיג מטרות עתידיות".

לא להמתין שתצוץ בעיה

רוני גרובר ממליץ לאנשים לפנות לתהליך האימון דווקא כשאין בעיה. "אנשים לרוב מגיעים לאימון כשהם במשבר ומוכרחים שינוי וזה בסדר, אבל אני ממליץ להגיע לפני 'שאין ברירה'. לעבוד עם מאמן על מה שחשוב (ולא מה שדחוף) מייצר הישגים משמעותיים הרבה יותר. לדוגמה, כשזוג מגיע אליי לאימון כשרק מתחילה התחושה שנדרש שינוי, הם עדיין סומכים זה על זה, מסוגלים לדבר ולשתף פעולה. התהליך, במקרה שכזה, יכול להתמקד בבניה של תשתית בריאה ומדויקת שתשרת את המתאמנים לאורך זמן".

רוני גרובר – מאמן אישי מוסמך לחיים ICF
טלפון: 050-8555669
מעבר לאתר 
מעבר לפייסבוק 

כתובת המשרד: צפון תל אביב

רוני גרובר. צילום: ירדן שמואלי

רוני גרובר. צילום: ירדן שמואלי


רונית כהן תמיר – מדריכת חיים לצמיחה אישית רוחנית

מי לא מכיר את המצבים האלה; בלבול, לחץ, חרדה, עצב, דיכאון וחוסר כיוון. רגשות אלה הם חלק טבעי ובלתי נפרד מהחיים, וכולנו חווים אותם בצורה ובתדירות כאלה ואחרות. הבעיה מתחילה כשאנו לא נותנים לרגשות כאלה מקום, נבהלים מהם או מנסים להתכחש לקיומם. זו הנקודה בחיים בה כדאי להרהר באפשרות של פנייה לעזרה, אימון אישי, או טיפול. תהליך נכון ומוצלח כזה, יכול לאפשר לכל אחד לגלות את הפוטנציאל שטמון בו ולמצוא שוב את תחושת המשמעות והתכלית לחיים.

לצמוח מתוך החרדה

רונית כהן תמיר, 62, היא מדריכת חיים לצמיחה אישית רוחנית. מזה שנים ארוכות היא עובדת כמטפלת ומאמנת, סופרוייזורית ומרצה. רונית חיברה שני ספרים: "כמו כל אחת, אבל אחרת" ו-"אספקלריה", כשהיא מקפידה בעצמה ללמוד ולהתפתח באופן מתמיד.

מאז היותה נערה בת 12, התמודדה רונית עם התקפי חרדה קשים. כשההתקפים החלו, היא לא הבינה מהו הדבר הזה, שמטלטל כך את חייה. גם הסביבה שהקיפה אותה לא ידעה לזהות את מצבה ולהכיל את התחושות העזות עמן התמודדה, ומאחר שכך, איש גם לא ידע כיצד להתמודד עם הנושא. רונית למדה לחיות עם החרדות, אך, כפי שהיא מתארת זאת, היו אלה חיים מצומצמים ומוגבלים, המוכתבים על ידי התובענות של החרדות שניהלו אותה.

את חייה המקצועיים החלה כאנליסטית בשוק ההון. כשהגיעה לגיל 40, החלה לחפש מענה לכל מה שטרד את מנוחתה שתמיד נהגה לייחס לסגירות, לרגישות ולרגשנות היתר שלה. מתוך הלמידה והחיפוש, היא סוף סוף הבינה שיש שם למה שהיא חווה – הפרעת חרדה. ההבנה הזו, וההקלה שהביאה לחייה, הובילה את רונית לצורך לשינוי מקצועי והיוותה עבורה את השער לעולם חדש ומרתק – עולם הטיפול והאימון.

רונית כהן תמיר. צילום עצמי

רונית כהן תמיר. צילום עצמי

ACT – זה באמת פועל

בחיפוש אחר תשובות, רונית למדה והעמיקה בגישות טיפוליות שונות עד שנחשפה לפילוסופיה או לגישה, שבאמת משחררת מחרדות ודיכאון- ה-ACT – Acceptation Commitment Therapy.

מודל ה-ACT הוא הגל השלישי של ה-CBT – טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מבוסס מיינדפולנס, והוא מתאים במיוחד לטיפול בהפרעות חרדה, דיכאון ו-OCD. רונית, בעלת הניסון האישי הארוך בהפרעות חרדה, הבינה שסוף סוף מצאה שיטה אפקטיבית שבאמת עובדת. גמישות פסיכולוגית זו המטרה של ACT. זהו מודל לתפקוד אנושי שהמסר שלו הוא להיות כאן ועכשיו, לקבל את הרגשות, לאפשר את המחשבות – בזמן שאנו פועלים להגשמת הדברים החשובים והמשמעותיים עבורנו.

גישת ה-ACT מיוצגת באופן ציורי על ידי משושה, כשכל אחד מהקדקודים שלו מייצג תהליך ליבה לתרגול גמישות פסיכולוגית. התרגול הנלמד באמצעות הגישה הוא מעין ריקוד בין הקדקודים הללו:

קדקוד ראשון – המיינדפולנס. מלמד אותנו לחוות את הרגע הנוכחי, במקום לחזור לעבר או לשהות בעתיד. זה נשמע אולי כמובן מאליו, אך למעשה, אין זה טבעי לנו כלל ועיקר. עבור מי שלא לומד ומתרגל כיצד להקדיש את תשומת הלב למה שקורה כרגע, הנטייה היא לחיות את כל מה שלא קורה כאן. על פי המודל, בעזרת הדרכה מונחית אנו יכולים לתרגל חוויה זו דרך הפעילויות היומיומיות והפשוטות ביותר: כשאנו מצחצחים שיניים- לחוש את טעם המשחה בפה ולהריח אותה, לתת תשומת לב למגע המברשת בחניכיים; כשאנו שוטפים ידיים – להתמקד בתחושה של המים על העור וכו'.

קדקוד שני – קבלה. גם כשאנו חשים חרדה, דיכאון או עצב, אל לנו להילחם ברגשות אלה, אלא לקבל אותם. הקבלה של הרגשות, והיכולת לחוש חמלה וקבלה עצמית, זה מה שמאפשר לנו לפוגג את הרגשות, לעומת מצב בו אנחנו נלחמים בהם וממאנים לתת להם את המקום אותו הם מבקשים.

קדקוד שלישי – היפרדות. משמעות התהליך הזה היא לעשות הפרדה בין העצמי ובין המחשבות שלו. כלומר, מחשבה היא רק מחשבה ולא אמת מוחלטת דרכה עלינו לראות את העולם. דרך ההתבוננות במחשבות שלנו כישות שאינה חלק מאיתנו, אנחנו יוצרים את ההפרדה.

קדקוד רביעי – בחינת האני בראי קונטקסט מסוים. קדקוד זה מלמד אותנו לראות את המאפיינים שלנו כמשהו מסוים ולא כאמת כללית. פעמים רבות אנו נוהגים לתייג את עצמנו בצורה מצומצמת, למשל "אני חרדתי", במקום להסתכל על האישיות שלנו כמשהו רחב, מורכב, ומשתנה בהתאם לנסיבות, ולהסתפק באמירה "אני שם לב שאני מרגיש חרדה".

הקדקודים החמישי והשישי מתייחסים לערכים ולפעולה מחויבת –בדיוק כפי שנהוג להגדיר בתהליך של קאוצ'ינג – במטרה להגיע להגשמה עצמית ולחיים בעלי משמעות, סיפוק והגשמה.
ה-ACT הוא לא תיאוריה פסיכולוגית, אלא פילוסופיית חיים וכלי לפיתוח מיומנויות שקיימות בנו, אבל אנחנו צריכים להעניק להן תשומת לב, ואז לחדד, לשכלל ולתרגל אותן.

לא ליפול במלכודת האושר

"אנשים חייבים להימנע ממלכודת האושר", אומרת רונית. "העולם המערבי מוכר לנו את האשליה שאנחנו צריכים להיות מאושרים, או שהאושר הוא המצב הטבעי שלנו, אבל זה אינו נכון. להיות אנושי – זה לחוות את כל המנעד הרגשי מאושר ועד עצב, תסכול, חרדה ודיכאון. וככל שאנחנו משקיעים יותר מאמץ ברדיפה אחר האושר, כך הוא הופך חמקמק ובלתי מושג עבורנו ואנחנו חווים מפחי נפש וסבל".

רונית מאמינה שהנכונות לחוות את כל מנעד הרגשות על מנת לחיות חיים משמעותיים, זה בעצם האספקט המשמעותי בחיים. ברגע שנחליף את הציר של אושר מול סבל, בציר של לחיות חיים משמעותיים, אז נדע להשתחרר ולהגשים את עצמנו מתוך חיים מלאים ומספקים.

רונית כהן תמיר
טלפון – 054-3972562
כתובת – יעל רום 5, אם המושבות, פתח תקווה
מעבר לאתר  
מעבר לפייסבוק 

רונית כהן תמיר. צילום עצמי

רונית כהן תמיר. צילום עצמי


מסתערת על החיים – עינת נוסבאום רוספשה מאמנת אישית לחיים

ילדותה של עינת נוסבאום רוספשה, מאמת אישית לחיים, הייתה רצופה בקשיים אבל במבט לאחור נראה שהם רק הכינו אותה להתמודדות לא פשוטה כלל במהלך חייה. למרות הכל, היא מצאה את הכוחות לקום לעוד בוקר עם חיוך והמשיכה לצלוח את האתגרים שבדרך. את ההצלחה הזו היא מעבירה הלאה, אם בסדרת טיפולים מול לקוחות שהחיים חייכו אליהם פחות ועד להרצאות בפני קהל שמתקשה לראות את האור בקצה המנהרה.

עינת גדלה בבית שיש בו הכל, חוץ מהדבר החשוב ביותר – תמיכה אישית ונפשית. בבית הספר היסודי היא סבלה מחרם חברתי שנמשך שנים ונבע בגלל המראה החיצוני שלה. בגיל 12, כשהיא רק מתחילה את גיל ההתבגרות, חלתה קרובת משפחתה במחלה נפשית ועינת מצאה את עצמה נשארת שנה בבית כדי לטפל בה. שנתיים לאחר מכן פקדה אותה טרגדיה נוספת כשחוותה ניסיון אונס על-ידי בוגר אוטיסט בבניין בו התגוררה. "המפגש עם נפש פצועה הפך אותי למטפלת בזמן שאני רק מתחילה להבין את החיים", מספרת עינת. "וגם זה קרה בזמן שאני מנסה לאסוף את השברים מהתעללות נפשית שעברתי בבית הספר. בעודי משתדלת להתאושש ועדיין להאמין בטוב שיש לעולם הזה להציע חוויתי ניסיון אונס בחדר המדרגות של הבניין. זאת הייתה טראומה, בתוך טראומה, בתוך טראומה. אלו היו בעיקר תחושות של המון לבד, המון עם עצמי".

בצבא מסמנת עינת את המהפך שקרה בחייה. היא שירתה כמ"כית בנים ובעצם שימשה כאבא ואמא של החיילים. היא חיזקה אותם ונטעה בהם ביטחון עצמי והם, בתמורה, כיבדו אותה ואהבו אותה. במהלך שירותה השתתפה עם החיילים באירוע למען ילדים על הרצף האוטיסטי שם פגשה את בעלה ואת מה שעתיד היה להיות חלק בלתי נפרד מחייה. בגיל 26 מצאה את עצמה אמא לשני ילדים על הרצף האוטיסטי, כשאחד מהם חולה גם במחלת האפילפסיה, ובמשך שנים ייחלה לשמוע את המילה 'אמא'. "ילדים עם צרכים מיוחדים זו בעצם נכות שקופה. הם מתקשים בתקשורת ובשפה, אבל החברה הנורמטיבית לא באמת יודעת איך להתמודד איתם. אם חס וחלילה הילד היה עם כיסא גלגלים או קרחת בגלל טיפולים שהוא עובר, היינו מקבלים לצערי יותר הבנה מהסביבה. ההתמודדות היומיומית היא לא רק שלך מולם בבית, אלא בכל פעם שיוצאים החוצה. הפחד הכי עצום של הורה עם ילד מיוחד זה מה יקרה ביום שלא נהיה פה, מי יילחם בשבילו? החברה שלנו הרבה יותר קשה מהלקות. זה גומר אותך".

עינת נוסבאום רוספשה מאמנת אישית לחיים

עינת נוסבאום רוספשה מאמנת אישית לחיים

העומס הנפשי עשה את שלו ויום אחד עינת פשוט התמוטטה פיזית. לימים אובחנה במחלת הפיברומיאלגיה, עברה אירוע מוחי והחרדות והתקפי הפאניקה לא איחרו להגיע. את התקופה הזו מתארת עינת כחוסר תפקוד מוחלט ואי יכולת לעמוד על הרגליים ולהתמודד עם החיים. אלא שבמקום להישבר, היא ראתה בזה עוד מתנה לאוסף שמזמנים לה החיים. ואז, היא החליטה שהיא לא נותנת לשום דבר לעצור אותה – היא מפסיקה לכעוס, ממנפת את הקושי ופשוט מסתערת על החיים.

היא החלה ללמוד NLP, טיפול בעזרת קלפי אימון, טיפול בגוף ובנפש, תואר בפסיכולוגיה עם השלמה לפסיכותרפיה, הנחיית קבוצות, אימון אישי ועסקי, מיינדפולנס וטיפול בטראומה וחרדה בילדים ובמבוגרים. בין היתר היא מנחה קבוצות, בלוגרית, מסייעת למשפחות שמתמודדות עם אוטיזם, מרצה על העצמה אישית ומטפלת באנשים הסובלים מהפרעות חרדה, חוסר תפקוד ומחלות כרוניות השקופות לעין. בכל מקום שבו היא נוגעת היא מעבירה את המסר, שאם היא הצליחה כל אחד יכול, רק צריך להאמין ולרצות.

"זה התחיל מלנסות לטפל בעינת הקטנה שרק חיכתה שמישהו יהיה שם בשבילה ויטפל בה. אחרי שהצלחתי להתחבר לשמחה הפנימית שבלב ולהסתכל על החיים בזווית אופטימית, הרגשתי חזקה מספיק להעביר את זה הלאה. בכל יום אני נתקלת באנשים שחווים המון כעס, תסכול, מרמור, קושי ומשבר ופשוט מתקשים לקבל את המכות שנוחתות עליהם. אני רואה אותם, מכילה אותם ונותנת להם את החמלה שכל כך חסרה להם. כמי שעברה ועדיין עוברת את זה, אני יכולה להיות חצופה מספיק להגיד להם ש'זה מה יש', השאלה היא רק איך מתקדמים מכאן ומה עושים עם זה. ברגע שקיימת ההשלמה, מתחילה ההחלמה. לאט-לאט אנחנו מצליחים להפוך את הבעיות למתנות, להתחבר לשמחה הפנימית שבלב, לאמץ נחישות כדרך חיים, ללמוד מכל קושי וליהנות מהטוב הקיים. והוא קיים. תמיד, בכל נקודה בחיים בה נהיה, תמיד יכול היה להיות גרוע הרבה יותר".

הפנייה אל עינת מתחילה משיחת היכרות ראשונית במהלכה היא מבינה עם איזה קושי האדם שמולה מתמודד. לאחר מכן היא בונה עבורו תכנית טיפולית מותאמת אישית והולכת איתו צעד-צעד אל עבר ההפנמה, ההכלה, ההכרה וההחלמה. בכל טיפול או סדנה שהיא מעבירה היא מודעת לתהליך אותו היא עוברת יחד עם המטופלים. היא לא מצפה מהם להבין תוך פגישה אחת שהחיים יפים, אלא היא לוקחת את הזמן כדי לתת לכאב מקום, לדבר על הקושי, לתת לו ביטוי דרך ציור, קלפי אימון, תנועה ובניית תמונת מציאות חדשה לצד הקושי וההתמודדות.

"זו אני שנשארו לה צלקות לכל החיים, זו אני ששמעה כל הזמן את המשפט "ממך, לא יצא כלום" ותראו היכן אני היום", מודה עינת. "אלוהים מתכנן הכל ולא סתם הוא מנחית עלינו מכות, הוא יודע שאנחנו יכולים להם, אנחנו רק צריכים למצוא את הכוחות שכבר קיימים בנו ולנצח את זה. לצערי, הסטיגמות מונעות לא פעם מאנשים שחווים חרדה או התקף מלגשת לטפל בזה, ואני כל הזמן אומרת למטופלים שלי אל. אל תחכו ל'בום' כי הנפילה תכאב בסוף הרבה יותר. אל תתנו לפחדים ולמה שחושבים עליכם לנהל אתכם. אל תגיעו ליום בו אתם חוששים לפתוח דלת או לחצות את הכביש. זר לא יבין זאת, אבל אני כן וזה היתרון העצום שלי מול המטופלים. גם אני לקחתי כדורים פסיכיאטריים, פיתחתי חרדות ונמנעתי מלעשות. אבל כשכבר החלטתי לטפל בעצמי הבנתי שהשד לא נורא, שזה קורה, שזו תקופה שתעבור. אני אומרת למטופלים שלי שאם כרגע הם נמצאים במקום נמוך, זה כנראה מגיע עם מסר, וביחד אנחנו מוצאים אותו ועובדים עליו. אני מראה להם איך אפשר לקבל את הנפילה באהבה ולצמוח ממנה. מסבירה להם שעליהם להיות קשובים לעצמם ולהתמודד בלי לחץ עם מה שקורה. ולבסוף כיצד לשחרר, ליהנות מהרגע ופשוט לחיות".

ניתן ליצור קשר עם עינת נוסבאום רוספשה בטלפון: 052-6367092, במייל: [email protected], באתר ובפייסבוק

עינת נוסבאום רוספשה מאמנת אישית לחיים

עינת נוסבאום רוספשה מאמנת אישית לחיים


דב ציפורי: מאמן אישי לחיים

בשנים האחרונות, עולם האימון האישי משתלב יותר ויותר לא רק בחיי הציבור הרחב אלא גם בעולם האקדמיה, כאשר הובנו היתרונות הרבים והייחודיים של האימון האישי עבור בעלי קריירה אקדמאית.
קריירה אקדמאית היא עולם שלם ודי סגור בפני עצמו. הוא עתיר מורכבויות ואתגרים שרובם נובעים מעבר למסלול הלימודים הקשה והמפרך, גם תחרות קשה, מעמדות ואגו.

פרופסור דב ציפורי, הוא מאמן אישי המתמקד באימון אישי לחיים, פיתוח קריירה, נקודות מפנה בחיים, תקיעות ופחד משינויים וזאת לכל מי שנקלע למצב כזה וכמובן לאקדמאיים. הוא משמש כיום פרופסור יועץ במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן ומזה עשרות שנים ופיתח קריירה ארוכה ומרשימה בתחום. מלבד עיסוקיו המדעיים, הוא מטפח נדבך אומנותי יוצא דופן, כותב לחנים, שר, מנגן בגיטרה ומקליט וכן מצייר ועוסק בכתיבה ספרותית. את קריירת האימון האישי שלו הוא פיתח עם יציאתו לפנסיה, לאחר שנתקל במאמנת יוצאת דופן והבין כי לעומת מה שרואים בטלוויזיה, אימון אינו אגרסיבי ואסרטיבי בהכרח, אלא יכול לבוא ממקום של המון הכלה ואהבה.

פרופ' דב ציפורי, אומר: "למדתי אימון אישי במכללת 'יוזמות' בפיקוח של אוניברסיטת בר אילן וקיבלתי הסמכה מטעם לשכת המאמנים בישראל וכן הכשרה מיוחדת ליחסים בין אישיים. כיום אני אף לומד פסיכולוגיה במקביל, בעיקר כדי להבין את גבולות האימון, והמקום בו מן הראוי להמליץ למאומן על טיפול פסיכולוגי כחלופה".

לאן שהחיים לוקחים אותנו

החיים הציבו בפני ציפורי אתגרים לא פשוטים בעליל. בהיותו בן שנתיים בלבד הוא חלה בפוליו (שיתוק ילדים) אושפז בבית חולים במחלקה סגורה מנותק מהוריו לצד ילדים חולים נוספים, כולם סובלים ומפוחדים. המחלה הותירה בו נכות איתה הוא מתמודד באופן מרשים ויוצא דופן עד היום, ועל אף כל אלו הוא מעולם לא וויתר לעצמו ולא על חלומו לעסוק בביולוגיה, תחום אליו נמשך כבר מילדות.

"הייתי זוחל על הרצפה בשדות ואוסף חרקים" מספר פרופסור ציפורי "בהתחלה, בגלל המחלה, לא יכולתי ללכת, אז זחלתי ממקום למקום כדי להתקדם. הייתי אוסף חרקים ולטאות ומביא אותם הביתה, עוקב אחר התנהגותם ולומד אותה. כבר מגיל צעיר מאוד ידעתי שארצה להיות ביולוג".

מה הם הקשיים שעמדו בפניך בדרך להגשמת החלום?

"מלבד הנכות שהקשתה עליי להתנהל בבית הספר ולאחר מכן באוניברסיטה, היה גם את המרכיב האנושי הלא פשוט שהציב בפניי אתגרים רבים. המורים בבית הספר היסודי היו חסרי רגישות, לא פחות מהילדים, הם כינו אותי בשמות גנאי והפגינו כלפי חוסר סובלנות עקבית.

"במשך לימודי באוניברסיטה נתקלתי בקשיים פיזיים רבים בשל האינטנסיביות של הלימודים.
"קושי עיקרי אך שונה לחלוטין היה במהלך הדוקטורט. אני אדם עצמאי מאוד ותמיד ידעתי מה אני רוצה, אני לא "יס מן", והוצמדתי במהלך הדוקטורט למדריך חסר גמישות. היה לו בראש רעיון לדוקטורט שלי שהבנתי שהוא מוטעה ולכן לא הלכתי עם הרצון שלו אלא בחרתי בעצמי את הנושא שלי לעבודה.
"בתגובה לכך הוא הציק לי מאוד לאורך שנות הדוקטורט והקשה עליי. לימים, כשסיימתי את הפוסט דוקטורט בחו"ל ולמרות החיכוכים הקשים שהיו בינינו היה זה הוא שביקש שאשוב לארץ, למכון ויצמן ומאז שחזרתי אני פועל שם עד היום".

מהם האתגרים והקשיים העיקריים איתם מתמודדים אנשי האקדמיה?

"תהליך ההתקדמות בתחום המדעים המדויקים ככלל ובמכון ויצמן ובאוניברסיטה בפרט, הוא תהליך תחרותי מאין כמוהו. המסלול לקידום באקדמיה עד קבלת קביעות עובר בדרך חתחתים שקשה לדמיין או לתאר אותה, עד שאתה לא נמצא שם בפועל.

"כדי לקבל קביעות במוסדות האקדמיים, צריך לעבור את השלבים הראשונים של חוקר ועד פרופסור דרך מסלול מורכב ולא פשוט שאורך שנים, ויש מסכת שלמה של ועדות שבודקות אותך בדרך, ובכל שלב בו אתה מתקדם המוסד פונה למדענים ברחבי העולם ולבקש מהם המלצות חיוביות לגביך, ומדובר באנשים שהם לעיתים קרובות בתחרות איתך כך שיש סיכוי לא מבוטל לכישלון. אם אתה מקבל חוות דעת לא טובה, המסלול שלך נעצר. התהליך קשה ומתיש מאוד מבחינה נפשית, ובמצב של נישואין ומשפחה, כל המשפחה סופגת את הקשיים שאתה עובר ואת חוסר הנוכחות הפיזית והמנטלית שלך בבית, כיוון שאתה כל הזמן טרוד ופועל במסלול הקידום שלך".

ואת כל החוויה המורכבת הזו אתה רותם לתהליך האימון?

"בהחלט. אין ספק שיש לי את הרקע, הידע והניסיון האישי הטוב ביותר לאמן אנשים שנמצאים במתח שבין משפחה לעבודה בכל תחום ובמסלול אקדמי בפרט משלב הלימודים הבסיסיים ועד הקביעות והעבודה כמדענים עצמאים.

"אין חכם כבעל ניסיון ומאחר ואני עברתי את כל הקשיים האפשריים, בתוספת הנכות שלי, חרדת הנטישה שהתקבעה אצלי כתוצאה מהפרידה מהוריי בגיל צעיר, והשגתי את מטרותיי למרות הכל, אני חש שיש לי את הערך המוסף, אני יכול להוביל את מאומניי יד ביד לאורך הקריירה שלהם, דרך הקשיים והאתגרים, בין אם זה באקדמיה ובין אם לאו, ולנתב אותם להצלחה.

"האימון שלי הוא מכוון ומכיל. אני לא אומר למאומנים שלי מה לעשות, אני מכוון אותם למצוא את התשובות לדברים בעצמם תוך כדי הכוונה עדינה הנעשית ברגישות ובזהירות. הבירור הפנימי נעשה באמצעות שאילת שאלות נכונות ומכוונות ואיתור התשובות שלהם עצמם, תוך ליווי מתמיד שלי בתהליך. אני לעולם לא אומר את דעתי המוחלטת לגבי מה אדם צריך לעשות כיוון שדעתי אינה קובעת, אלא רק דעתו שלו, אך אני אכוון אותו למצוא את הדעה הזו ואת ההחלטות הנכונות והטובות עבורו ביותר".

"מעבר לכך, אני מקבל לאימון אנשים מגילאי העשרים ועד שמונים. מדהים כמה אנשים בגילאי השמונים מגיעים לאימון ומבצעים שינויים רצויים בחייהם".

כמה זמן אורכות פגישות האימון?

"לרוב מדובר בעשרה עד שנים עשר מפגשים בני שעה כל אחד, שלפעמים גולשים מעבר לשעה. ישנם מתאמנים שזקוקים ל 15 מפגשים וכאלו שפחות מעשר פגישות. הרעיון המרכזי הוא "לשחרר" כמה שיותר מהר ולא ליצור במתאמנים תלות באימון, אלא לספק להם כלים חזקים באמצעותם הם יוכלו להמשיך בתהליך לאורך השנים. המטרה שלי היא לספק למתאמנים שלי את ההכוונה והכלים הנכונים, לאפשר להם לעמוד על הרגליים ולשחרר אותם לעצמאות. כמובן, שתמיד אהיה שם בשבילם בכל עת שיצטרכו גם בהמשך".

פרופסור דב ציפורי מאמן אישי
כתובת הקליניקה: כרמל 11 דירה 55 רחובות

טלפון: 0546243546
מעבר לאתר 

מעבר לאתר פייסבוק

מעבר לאתר פייסבוק מקצועי

מעבר ללינקדאין

דב ציפורי מאמן אישי לחיים. צילום:סיון גולדברג

דב ציפורי מאמן אישי לחיים. צילום:סיון גולדברג



כתבה שיווקית


 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"צומת השרון הרצליה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר