דמיינו לרגע שאתם איכרים, עובדי אדמה, שגולגולת משונה, חתומה בסמלים קסומים, הופיעה לפתע באופן מסתורי בכפר השקט בו אתם גרים, והופכת אותו למוקד משיכה של אופל ורוע. הלוחמים והקוסמים של הכפר יצאו למתקפה נגד הכוחות המאיימים, אך לא חזרו ממשימתם. כעת, כשהשדים שמחפשים את הגולגולת מגיעים לכפר וסוגרים אתכם במצור, אתם צריכים להילחם נגדם ולנצח כדי להציל את נפשותיכם. איך תגיבו? מה תעשו? האם תהיו מאלה שבורחים או מאלה שנלחמים? ואם נלחמים, אז איך?
בדיוק לסיפור הזה הונחתה ביום שבת האחרון קהילת משחקי התפקידים החיים בכפר סבא, קהילה מקומית שב־15 השנים האחרונות נפגשת ביער אוסישקין ומשחקת לארפ, ראשי תיבות באנגלית של Live Action Role Playing, משחק תפקידים חי. את המשחק בשבת יזם תושב העיר ברק ואתורי (21) במסגרת החברה שהוא מקים עם שני חבריו מחוץ לעיר, ג’וליאן פאליה (31) ועומר פרץ (17), חברת “טרה נובה”, שמטרתה קיום אירועים של משחקי תפקידים חיים ברחבי הארץ, ובין היתר גם עבור אירועים של ימי הולדת ומפגשים חברתיים.
“אני מאוד אוהב את תחום המשחקים החיים כי זה נותן לי להתבטא בכל מיני צורות שביום יום אי אפשר”, אומר ואתורי, “התחום הזה מפתח איזשהו פן חברתי, שונה וערכי ומאפשר לך לחשוב מחוץ לקופסה. התאהבתי בתחום הזה, והיה לי חזון לתת כלים בסיסיים לדרכי המשחק לחברים חדשים בקהילה. להפוך את זה למקצוע זה בעצם הדרך שלי לבטא את איך שאני רוצה שהמשחקים האלו ייראו. איך המשחקים שאני אצור ואבנה יבואו לידי ביטוי. שלושתנו רצינו להקים משחקים משלנו בארץ, אז התאגדנו יחד סביב החזון המשותף והקמנו את החברה”.
משחקים ביער אוסישקין
פתאום הילדים נפתחים
הלארפ הוא משחק בו המשתתפים נפגשים ומגלמים דמויות שמקיימות אינטראקציה אחת עם השנייה תוך מתווה בסיסי, מוסכם ומוקדם של סיפור שנבנה מראש. אפשר לכנות את זה, במילים אחרות, משחק תיאטרון מאולתר, כשחלק מהמשחקים הם בעלי אופי “לוחמתי” וחלקם פחות. לאורך המשחק יש קו מנחה של סיפור שמוליך את הדמויות, שמתנהגות בהתאם ליכולות המוגדרות שלה. משחק התפקידים החיים התפתח לאורם של משחקי התפקידים השולחניים. המוכר מביניהם הוא “מבוכים ודרקונים”, משחק שמנהל מנחה והשחקנים בו מגלמים דמויות בדיוניות סביב שולחן באמצעות הטלת קוביות ומתארים את מעשיהם במשחק באופן מילולי.
משחקי התפקידים החיים לוקחים את המשחק כמה צעדים קדימה, ובמקום רק לדמיין בראשך את הדמות אתה מגלם אותה פיזית במרחב ומתלבש כמוה, בדיוק כמו השחקנים האחרים שמשחקים מולך. במשחק בכפר סבא היו איכרים, סיירים, לוחמים ושדים שהתמודדו זה מול זה בין השאר באמצעות כשפים ומעשי קסם.
משחקים ביער אוסישקין
“מה שאנחנו עושים זה בעצם לגלם דמויות בשביל הכיף שלנו. יש כאלו שאוהבים יותר להלחם ויש כאלו שאוהבים את זה יותר בשביל הדרמה”, אומר פאליה, “זה מושך הרבה אנשים. במשחק הזה אנחנו על אמת, מגלמים את הדמויות כולם יחד ומספרים סיפור משותף. אנחנו גם הבמאים, גם הקהל, גם התסריטאים, הכל ביחד. זה שונה ממשחקים במחשב או ממשחקים שולחניים, כי כאן מדובר בחוויה אמיתית. לצורך הדוגמה, לבן אדם נדלק אותו אזור במוח בין אם הוא אוכל גלידה ובין אם הוא רק חושב עליה. זה בדיוק הרעיון. אנחנו מנסים לדמות חוויות שאנחנו מעולם לא יכולנו לחוות. אני חושב שזה כלי לפיתוח ביטחון של אנשים בעולם. היו ילדים שעבדתי איתם בתחום שהיו מאוד מסוגרים חברתית, ועבדתי גם עם ילדים עם אספרגר”.
פאליה הוא דמות מוכרת בקהילה הלארפית הארצית. הוא מספר שנחשף לתחום בגיל 15 ומאז החל לשחק במשחקי תפקידים חיים גדולים בארץ ובעולם ועבד וניהל צוותים בשנים האחרונות של חברות שמייצרות אירועים של משחקי תפקידים חיים, כמו חוגים וקייטנות לילדים. כעת, הוא משקיע את כל מרצו יחד עם ואתורי ופרץ בהקמת חברה משלהם.
אתה אומר שהלארפים שינו לך את החיים.
“עוד כשהייתי ילד כבשתי ממלכות דמיוניות. אבל כילד שיש שיגידו שלא היה אסרטיבי מספיק, אני חושב שהלארפים העניקו לי את היכולת של לדעת לבוא, לקחת ולדרוש. המשחק הזה מסגל לך תכונות שלא יכולת לקבל בדרך אחרת. בתור מדריך, ראיתי ילדים שמתקשים בחברה ופתאום במשחקים הם נפתחים ומבינים קונספטים של סוציאליות באמצעות המשחק”.
משחקים ביער אוסישקין
30 חברים בקהילה המקומית
גם ואתורי מספר שהמשחקים סייעו לו בסיגול תכונות אישיות ומיומנויות חברתית: “אני זוכר את עצמי בתקופה של החטיבה ועד כיתה י’. לא היה לי יותר מדי ביטחון עצמי ולא היה לי כיף בחטיבה וביסודי. דרך המשחקים האלה ביטאתי את עצמי וצברתי ביטחון. הבנתי שאני יכול לעבוד עם עוד הרבה אנשים והרחבתי בזכות זה את המעגל החברתי שלי ואת הפתיחות שלי לאנשים. המשחקים האלו פיתחו אצלי הרבה מאוד תכונות שהיו לי אבל לא באו לידי ביטוי, והמשחקים נתנו לי פלטפורמה להוציא אותן החוצה”.
ובכל זאת, יש אנשים שיגידו שאתם כמה חנונים שמשחקים ביער.
ואתורי: “הבעיה היא שזה באמת נתפס בחברה כמשהו של חנונים גיקים ווירדאוז, וזה לא ככה. נכון, יש כאלה עם בעיות חברתיות שמשחקים, אבל זה עצוב שמסתכלים על זה ככה. אנחנו קהילה חברתית רגשית מאוד גדולה, ויש לאמירה הזו של החנונים שמשחקים תוספת. אז כן, אנחנו חנונים, אבל זה בא לפתח המון יצירתיות ויכולות חברתיות, ואתה יכול לבטא את האופי שלך בצורה הרבה יותר פתוחה”.
פאליה: “לכל אחד יש את התחביב שלו. יש חבר’ה שאוהבים לאסוף בולים, יש חבר’ה שאוהבים לאסוף טיסנים, ואני מאוד אוהב את התחום שאני נמצא בו, כי יש בו גם דרמה, גם ספורט, גם מלאכה, גם עיצוב. בתחביב אחד יש לי הכל, זה התחביב הכי טוב בעולם”.
את המשחק בשבת ביער אוסישקין, שהיה המשחק הגדול ביותר ביער בשנים האחרונות, ארגנו הטרה נובה בשיתוף עם קהילת משחקי התפקידים החופשיים בכפר סבא והגיעו אליו כ־40 שחקנים. בחודשים האחרונים מתקיימים משחקים של הטרה נובה בפארק הירקון ואחד כזה מתוכנן גם לחודש הבא.
ג'וליאן פאליה (מימין) וברק ואתורי. צילום יעל יפה
קהילת משחקי התפקידים הכפר סבאית מונה כיום כ־30 אנשים, רובם בני נוער, והם נפגשים באופן קבוע פעם בשבוע ומטפחים את היער, מנקים אותו מלכלוך, ונפגשים כל שבת לאימוני RD&D, אימוני חרבות בגן הזיכרון בעיר. “הרוב המוחלט של החברים כאן הם מכפר סבא, אבל יש פה כאלה שהם גם מהיישובים מסביב כמו צור יגאל וכוכב יאיר”, מספר עופר כהן (20) תושב העיר ויו”ר הקהילה המקומית, “הייתה תקופה שמתיכון רבין היו הרבה אנשים. אחרי שהחברים מתגייסים, יש כאלה שנשארים פה ומהווים דוגמה לחדשים, ויש כאלה שהולכים ללארפים הגדולים הארציים. בינתיים, עשינו כאן הרבה דברים מגניבים. זה התחיל מזה שיער אוסישקין היה מאוד מוזנח, אנשים זרקו פה זבל, והתחלנו לנקות כאן. ריצפנו חלק מהאדמה. זה אגב מתאים למשחק של היום כי אנחנו משחקים כפר שנהרס על ידי שדים, אז זה הגיוני שיהיו כאן אבנים שמזכירות מבנה בנוי. בלארפ, אתה רוצה שהסביבה שלך גם תתאים למשחק”. בין השאר, חברי הקהילה בכפר סבא קברו ביער מתחת לאדמה מזרנים גמישים שמוסתרים בחול, כך שמשתתפים יכולים לנתר מהאדמה, מה שמוסיף לאמינות של הדמויות במשחק כאשר הן נלחמות.
ספוילר: האיכרים ניצחו
נטלי נדביגה (23), היא אחת השחקניות הוותיקות בקהילה הכפר סבאית. “אני הצטרפתי לקהילה ב-2009, אחרי שהחבר’ה כאן עברו אצלי בחטיבת הביניים כשניסו לגייס שחקנים”, היא מספרת, “הם הראו לנו את דוכן כלי הנשק ונתנו לנו טעימה מהלחימה, אז הגעתי. כשכבר הייתי חברה כאן, אני בעצמי הייתי מצטרפת לגיוסים. מה שהכי אהבתי פה זה שהם קיבלו את כולם כמו שהם. הייתה תקופה שאפילו היו מגיעים אלינו מערים אחרות כדי להצטרף לפעילויות שלנו”.
רוב האנשים פה הם בני נוער, למה את ממשיכה לבוא לפה גם בגיל יותר מאוחר?
“כי זה כיף, והאמת שלא הייתי במשחק כבר שלוש שנים. אני בקשר עם הקטנים ועוזרת להם ליצור את התלבושות שלהם. אני סטודנטית לעיצוב תפאורות ואני חושבת שזה בזכות המשחקים החיים, שהייתי תופרת לעצמי תלבושות. זה לעשות את מה שאני עושה פה תמורת כסף”.
משחקים ביער אוסישקין
יובל ספיר חיים (15) שלומד בבית ספר הדמוקרטי, הוא אחד מהחברים החדשים יחסית בקהילה. “זה בין הדברים הכי כיפיים שאני עושה”, הוא אומר, “המשחקים האלו יוצרים סיטואציות מאוד מעניינות וכיפיות, וזה יוצר קשרים חזקים גם מחוץ למשחקים. יש הרבה ביקוש בארץ ללארפים, ויש חנויות שמוכרות ציוד מיוחד ותלבושות למשחקים. אני חושב שבכפר סבא התגבשה קהילה כזו כי זה מקום יחסית מרכזי, ואנשים כאן שומעים מפה לאוזן על הקהילה שלנו”.
מה הדמות שלך במשחק היום?
“לי במשחק יש סיפור רקע, שאחי הגדול הואשם בהיותו שד דמוי אדם, ושרפו אותו במרכז הכפר והמטרה שלי במשחק היא להחזיר אותו לחיים באמצעות קסם”.
המשחק שארגנו הטרה נובה וקהילת המשחקים החופשיים בכפר סבא, היה מיועד לשחקנים מתחילים. במסגרתו, לימדו ה”הרפתקנים”, שחקני משחקי תפקידים מנוסים, יכולות שהמשתתפים יוכלו לעשות בהם שימוש במסגרת המשחק במטרה לנצח. בין השיעורים שלמדו המשתתפים היה שימוש באלמנטים תיאטרליים, דרכי לחימה במשחק ויצירת משחות ונוזלים כימיים, לא מסוכנים כמובן, עימם הם יכולים ליצור שיקויים בעלי תפקיד במשחק. יער אוסישקין התמלא משעות הצהריים ועד לשעות הקטנות של הלילה, ביצורים קסומים ובחיצים מתעופפים, בבני נוער לבושים בתלבושות באמצעותן הם משחקים דמויות שלעולם הם לא יוכלו להיות.
המנצחים במשחק, אגב, היו האיכרים שהצליחו להביס את השדים שביקשו להשתלט על הכפר. עבור חברי הקהילה בכפר סבא והטרה נובה, הדמיון הוא חלק בלתי נפרד מחיי היום יום. הם מקווים שעוד חברים יצטרפו למשחקי התפקידים החיים. “אני מאוד מקווה שאחרי שנצליח לבסס את עצמנו, נמצא ספונסרים ונתחיל להקים אירועים על בסיס חודשי, אירועים יותר גדולים ופעם ברבעון להקים אירועים של משחקים גדולים מאוד ובשוטף לעשות ימי הולדת ואירועים” אומר ואתורי, “אני רוצה לפתח את התחום הזה בארץ, ואנחנו רוצים שאנשים חדשים יצטרפו לקהילה”.
