“כשדחפו אותי, לאט לאט הפסקתי להתבייש”
החזן: יעקב בנון. בית הכנסת: תורה וחיים בהרצליה. הנוסח: מרוקאי
במשך כל חייו עבד יעקב בנון, בן 66, כמלגזן במחסן עצים בקדימה. הוא היה ילד ביישן ומהשיחה איתו, ומכך שממעיט במילים, ניתן להתרשם כי עד היום נותר אדם צנוע. לפני כשלוש שנים נפטרה אשתו וכנהוג בעדה המרוקאית הוא ביקש להיות שליח הציבור בתפילה בבית הכנסת במהלך השבעה. בנון עלה לביצוע החזנות ולא תאר לעצמו שמאותו רגע יהפוך לחזן קבוע בבית הכנסת ‘תורה וחיים’ שבשכונת יד התשעה בהרצליה, לצד החזן הראשי הרב מרדכי דרעי.
“ברגע שדחפו אותי לזה, לאט לאט הפסקתי להתבייש”, הוא מספר. “אני אוהב את זה מאוד. כשסיימתי את הקריאה בתורה, התלהבו, ודויד דהן, שהיה אז בוועד השכונה, ביקש ממני לאחר מכן להיות חזן גם ביום כיפור. עניתי לו, מה פתאום, מה לי ולזה, והוא אמר לי, לא, אתה חייב. לכן עליתי גם ביום כיפור ועזרתי לרבי מרדכי דרעי, שהוא לפי דעתי אחד הקוראים הטובים בהרצליה, למד מקטנות במרוקו. כך זה התחיל ומאז כמעט בכל בוקר אני עולה לבדי, ובחגים ובשבתות עושה כמובן חזנות לצידו של הרב והחזן מרדכי דרעי”.
החזן יעקב בנון. צילום: דניאל אוחיון
בנון מספר כי לא גדל בבית דתי אלא במשפחה שומרת מסורת ומעולם לא למד חזנות באופן מסודר. “מגיל קטן, עוד כשהייתי ילד, היו לי חברים דתיים שהיו מושכים אותי לבית הכנסת ואהבתי את זה. גרנו אז בשכונת נווה ישראל בהרצליה ומגיל צעיר הייתי הולך לבית הכנסת של העדה המרוקאית, מקשיב וקולט את הניגונים. כך למדתי את נוסח התפילה. הייתי הולך לבית הכנסת בשבת ולאחר מכן לחוף הים, אבל אחרי שהתחתנתי החלטתי שאני צריך להחליט אם לפעול כך או כך. מאז התחלתי לשמור יותר, לא לנסוע בשבת, לא להדליק בשבת חשמל וכן הלאה.
“אשתי ז”ל הייתה דתייה מאוד. יש לי אומנם בית קטן, אבל במשך שנים היא הייתה מעבירה אצלנו שיעורי תהילים לילדים, במהלכם היינו מכבדים אותם בשתייה וממתקים והכל לשם שמיים, מבלי שאף אחד יתמוך בזה”.
מה תוכל לספר על בית הכנסת ‘תורה וחיים’ בו אתה מתפלל?
“זה בית כנסת יפה מאוד, שהתפילה בו היא בנוסח מרוקאי ומחזיק אותו יוסף דרעי. לכל בית כנסת יש את הניגונים שלו, למרות שהתפילה בו היא אותה תפילה ואצלנו מתפללים כפי שהיו מתפללים בחו”ל, במרוקו, סגנון שאני מאוד אוהב ומתחבר אליו. אני מרוצה מאוד להתפלל בבית הכנסת הזה, אבל יכול לומר, שלצערי, במקרים מסוימים מגיעים לבית הכנסת בקושי 15 איש. אני חושב שיש התעוררות בשכונה לחזרה בתשובה והלוואי ויחזרו בתשובה אף יותר”.
"הנעימות שאני מלביש על הקטעים טעונות בעומק והמון רגש”
החזן: אשר ברנשטיין. המקום: בית הכנסת הגדול בהרצליה. הנוסח: אשכנזי
מזה כ-25 שנים שאשר ברנשטיין בן ה- 64 משמש כחזן בבית הכנסת הגדול בהרצליה. הוא נולד בחיפה, גדל במשפחה דתית וכבר כשהיה ילד בן שמונה היה מתבקש לשיר בבית כנסת, בשמחות ובאירועים שונים. אך למרות שהחזנות נקרתה תמיד בדרכו, היא הפכה למרכיב מקצועי בחייו רק אחרי כברת דרך ארוכה שעבר.
“בשכונה בה גדלתי בחיפה, החזן בבית הכנסת בו התפללנו ביקש ממני ומחבר שלי ללוות אותו עוד כשהיינו בערך בני 11. אנשים סביבי לחצו עלי ללכת לשיר במקהלה, והמקהלה הייתה אז בבית הכנסת הגדול בחיפה בהדר, כשאני גרתי רחוק ממנו בשכונת קריית אליהו. במשך מספר חודשים הייתי מגיע לבית הכנסת ברגל בשבתות והיה לי מאוד מאוד קשה, עד שבגלל הקושי עזבתי. לא היו להורים שלי אמצעים לדחוף אותי. מספר פעמים הלכתי לשיעורי פיתוח קול, אבל זה הקשה על אבא שלי מבחינה כלכלית, אז עזבתי והמשכתי לשיר מעט במקומות שונים. כשהתגייסתי לצבא עשיתי בחינות ללהקת הרבנות, אבל בגלל שהיה לי פרופיל קרבי שלחו אותי לשריון, ואני הייתי ילד טוב ירושלים, לא קפצתי מהמשאית והתחלתי בשריון. הייתי לוחם, מפקד טנק, ובמהלך השירות אף לחמתי במלחמת יום כיפור.
החזן אשר ברנשטיין. צילום: אלבום פרטי
“כשהשתחררתי מהצבא התחתנתי, עברתי להתגורר באזור המרכז וכאשר נפתח בית הספר לחזנות בתל אביב בהנהלתם של החזן האגדי נפתלי הרשטיק והמאסטרו אלי יפה, הגעתי ללמוד בו. למדתי את הכל, את כל האומנות שבתחום הזה. כשנכנסים לשטח מסוים מבינים כמה הוא רחב ועמוק והיות והקול שלי הוא קול עם בשר וצבע, לא קול לירי אלא קול מתכתי, דחפו אותי לקונצרטים ואירועים שונים. באחד מהם הופעתי כנציג בית הספר לחזנות, עם כל החזנים מהשורה הראשונה בעולם. לאחר מכן הגיעו אלי הצעות שונות להיות חזן ראשי בבאזל, בוינה ועוד, אבל העדפתי להישאר בארץ. עד שבשלב מסוים שמעתי על תפקיד החזן בבית הכנסת הראשי בהרצליה”.
ספר על חוויה משמעותית שחווית כחזן.
“בקונצרט לציון 70 שנה לכבוד החזן זבולון קוורטין במוזיאון ירושלים, הופעתי ובחרתי לשיר קטע שלו, ש- 15 שנים קודם לכן ריגש אותי מאוד והביא אותי לתעצומות נפשיות. הקטע הזה היה ‘אבינו מלכינו’, שבוצע אז על ידי לראשונה באולם הקונצרטים בישראל”.
ברנשטיין מספר, שלפני 25 שנים, כאשר הגיע להיות חזן בבית הכנסת הגדול בהרצליה, עוד היה כורכר ברחבת הכניסה מהכביש, בחגים היה חם מאוד כי לא היו מזגנים אלא מאווררים, ובכל זאת בית הכנסת היה מלא מפה לפה בצעירים ומבוגרים כאחד, עד שלמתפללים לא נותר מקום לשבת והם עמדו במעברים. היום, לעומת זאת, כמות האנשים המגיעים הצטמצמה באופן משמעותי.
“אני מתפלל בהברה אשכנזית”, מסביר ברנשטיין. “התפילה היא בקשות, תחינות, רגש, כך שהנעימות שאני מלביש על הקטעים האלה טעונות בעומק והמון רגש. השנה ניגש אלי בן אדם בן 85 לפחות עם דמעות בעיניים והיה נרגש מאוד לאחר אמירת ‘רבונו של עולם’ בהוצאת ספר תורה. כשהסביר את עצמו, אמר שכאשר הגעתי לאמירה ״לחם לאכול ובגד ללבוש״ האופן בו אמרתי זאת מבחינה קולית, רגשית ואמוציונלית הביא אותו לידי בכי והחזיר אותו לשואה”.
“התפילה היא דבר חי, אפשר ממש להרגיש אותה”
החזן: הרב אביעוז נקי. בית הכנסת: שלום חי בהרצליה. הנוסח: מרוקאי
הרב אביעוז נקי, בן 38, נולד בהרצליה למשפחה שומרת מסורת שעם השנים התחזקה וחזרה בתשובה. בשבתות ובחגים נהגה משפחתו ללכת לבית הכנסת ‘שער חסד’ בשיכון גורדון, בו שמע את הזקנים של בית הכנסת מהעדה הטריפוליטאית, ואלה היו הניגונים והפיוטים אותם קלט וספג בילדותו.
הרב נקי החל לקרוא בתורה בגיל מוקדם, ומיד לאחר שקרא בה בציבור לראשונה בבר המצווה שלו, ביקש ממנו החזן של בית הכנסת לעלות ולקרוא שוב בשבוע שלאחר מכן. “שאלתי, מה זה שייך, ואמרו לי, תשמע אין ברירה, תעשה את המאמץ. כך קרה שמגיל 13 עד לגיל 18 פשוט הייתי יושב בערבי שבת ולומד לבד ובהתמדה את הפרשה. ככה התחלתי”, הוא מספר.
החזן אביעוז נקי. צילום: אתי שיר
במשך השנים, עם התחזקות המשפחה, עבר נקי ללמוד בישיבה תיכונית ולאחר מכן בירושלים בישיבת מרכז הרב, שם היה מתפלל בימים נוראים בבית כנסת שהוא כמנהג בני מרוקו. גם בית כנסת זה שימש עבורו אבן שואבת למנגינות ולצורת התפילה. את החזנות לא למד באופן מקצועי אלא מהאזנה וממה ששמע בבתי הכנסת, ולמרות זאת הוא משמש מזה כעשר שנים כחזן וכקורא בתורה בבית כנסת “שלום חי” של הרב גבאי בהרצליה, בית כנסת שנוסד על ידי יוצאי מרוקו.
“אחד הדברים החשובים בהלכה הוא ההגייה – הגיית המילים באופן נכון. ישנה הגייה מסוימת לכל אות, על מנת שלא תהיה דומה לחברתה. כשאנחנו מדברים אנחנו לא יודעים להבדיל בין ח’ ל- כ’ או ט’ ל- ת’. לפי הדקדוק של לשון הקודש, לכל אות ולכל ניקוד ישנם את הייחודיות שלהם. את זה, כמובן, למדתי בצורה מסודרת”, הוא מסביר.
האם חווית פעם אירוע משמעותי או מיוחד במסגרת תפקידך כחזן?
“אחת מההפטרות בשבת של תשעה באב, שבת חזון, היא הפטרה נוקבת מאוד של דברי תוכחה של הנביא ישעיהו. את ההפטרה הזאת אנחנו קוראים בכל שנה והיא מציינת את הסיבות לחורבן בית המקדש. אני זוכר שקראתי את ההפטרה ותוך כדי שאני קורא, אני פשוט נתקע ולא מצליח להמשיך. היו לי דמעות בעיניים ופשוט חיכיתי עד שאירגע ואז שוב קראתי. כל כמה פסוקים פשוט הפסקתי – קראתי והפסקתי, קראתי והפסקתי.
“התפילה זה דבר חי, אנחנו לא רק קוראים את מה שכתוב, אלא זה משהו שאפשר ממש להרגיש כחוויה. עם כל זאת שהתפילה היא ציבורית ויש לכך משמעות גדולה – כוח התפילה בציבור דומה לכח חבילת קני סוף מול קנה אחד, במהלכה אתה בעצם עומד מול הבורא ומדבר איתו ביחידות. למעשה, כמו שאתה יכול לבכות מאירוע עצוב שקורה לך, לפעמים אפשר להגיע לרגשות כאלה של התעלות במהלך התפילה”.
מה דעתך על הססטוס קוו בהרצליה?
“אני חושב שהסטטוס קוו שהיה כל השנים הוא דבר שצריך להישמר ולא להיחלש, כי ברור לכולם שמספר הדתיים החיים בהרצליה עלה. בנוסף, היינו מקווים שהסטטוס קוו ישתפר ונראה את הרצליה גם ללא קו 29 עד מוצאי השבת”.
