רק השבוע הבנתי שהשנה הזו תכף מסתיימת. זה היה כשהגננת התייעצה איתנו לגבי איזו מתנה לרכוש לילדים למסיבת הסיום. קבוצת הוואטסאפ של ועד הגן רחשה וגעשה. האם לקנות בקבוק שתיה או קופסת אוכל רב פעמית, ואולי בכלל חולצה או משחק. לי היה חשוב רק דבר אחד. שהמתנה לא תהיה ממוגדרת.
ככל שבחנו את האתרים השונים שמציעים מתנות לילדים החלוקה הרווחת היא "כחול גיבורי על" לבנים ו-"ורוד חדי קרן" לבנות. ההסללה הזו, שמלכתחילה נעשתה לפני עשרות שנים כאקט שיווקי של חברות למוצרי תינוקות כדי להגדיל צריכה בקרב ההורים, חייבת להיפסק.
כל מי שנכנס לחנות משחקים ממוצעת יבין מהר מאוד איפה נמצאים המשחקים של הבנות ואיפה של הבנים. בקלות. לפי הצבע: כחול-ירוק לבנים וסגול-ורוד לבנות. וכאן מתחילה ההסללה. כי אם אנחנו צובעים משחקים 'טיפוליים' כמו בובות ותינוקות בצבעי ורוד, ואת המשחקים ההנדסיים של הלגו והבנייה בכחול, אנחנו בעצם מסלילים את הילדים לבחור, בעודם בגילאים הרכים, את דרכם בחיים.
כי גם אם ילד רוצה עגלה לבובה הוא לא יבחר אותה כי "זה של בנות וזה ורוד". וגם כשילדה חוגגת יום הולדת המוכרת או המוכר בחנות ישאל את מעניק המתנה אם המתנה מיועדת לילדה או לילד, כי הרי לא הגיוני שילדה תרצה לקבל משחק בעל אופי הנדסי חלילה.
ואם הילדה מוסללת למשחקים באותו הסגנון בגיל כל כך צעיר, גם אם נטיית ליבה תאמר לה אחרת, היא תהיה פחות מנוסה ועם פחות ביטחון ללכת למסלול הריאלי בבית הספר וכך גם באוניברסיטה. והנה, עוד דור שבו הנשים מיוצגות פחות במקצועות הריאליים ולא מרוויחות בהתאם למה שהן באמת שוות.
ואם הילד מוסלל למשחקים הריאליים, שהם גם יותר פיזיים, הוא עלול לפספס את הייעוד שלו אם נטיית ליבו להיות גנן בגן ילדים או רקדן בלט. וגם קיים הקושי לנסות כל הזמן לעמוד בציפיות החברה להיות גברי וחזק או איזה קשקוש כזה של מצ'ואיזם.
זה רק צבע, נכון? אנחנו ההורים יכולים לומר את זה כמה שנרצה. אבל לא ראיתי הרבה אבות מסתובבים בשטח בית הספר עם חולצות ורודות. אחת האימהות בוועד התלוצצה ואמרה שבעלה יזרוק אותה מהבית אם הילד יקבל מהגן במתנה קופסת אוכל ורודה. כי הקופסה האומללה תפגע בגבריות שלו. ילד בן ארבע, כן?
וזו הרי הטרגדיה של כולנו. אנחנו נותנים לצבעים כל כך הרבה משמעות והמשמעות הזו הופכת לרעה חולה של החברה. כי הכל קשור להכל. ייצוג נמוך של נשים בהנהגת המדינה ובדירקטוריונים. משכורת נמוכה עד כדי שני שליש לנשים לעומת גברים. אלימות כלפי נשים. ומהצד השני, אבות שנאלצים לעבוד שעות ארוכות ולפספס את האבהות כי החברה לא מבינה שגם אבות הם הורים ושגם הם רוצים לבלות עם הילדים שלהם באמצע השבוע, בדיוק כמו אימהות. וכמובן חוסר היכולת של גברים להביע או להתמודד עם רגשות או לבקש עזרה.
אז בואו נעשה לעצמנו טובה. נקנה לילדינו מוצרים מכל הצבעים ומכל הסגנונות. נאפשר להם לטעום כל מה שיש לעולם הזה להציע ולגלות על עצמם מי הם, במה הם טובים ומה עושה להם טוב.
ואנחנו? בסוף מצאנו מקום שמוכר קופסה שקופה.
ליאת קמחי
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
