"בזכות העדויות באינטרנט בתי תהיה מוגנת יותר. היא בהחלט תדע לומר 'לא'"

שני אבידן

במשך שנים, הפחד של קורבנות הטרדות ותקיפות מיניות הגן למעשה על התוקפים. הפחד שלא יאמינו לי, הפחד שיאשימו אותי, הפחד שיתייגו אותי, וכך נוצר קשר השתיקה בין הקורבנות לבין התוקפים. באמצעות פרסום עדויות של קורבנות הטרדות מיניות ברשת האינטרנט, הקורבנות מחזירות לעצמן את הכוח, והפחד הופך להיות נחלתם של התוקפים. נמאס לי לשמוע שכבר אי-אפשר להחמיא לאישה מחשש להיתפס כמטריד מינית. אם למישהו יש חשש שיצירת קשר עם אישה עלולה להיתפס כהטרדה מינית, אז שיביא לה פרח. פשוט, לא?! אני קוראת לכל הנשים והנערות (וגם הגברים והנערים) שחוו הטרדה או תקיפה מינית לספר את הדברים וגם למלא עדות (חסויה ומאובטחת) בפרויקט הצלבת שמות של אנסים ופוגעים מינית של "אחת מתוך אחת" – כפי שאני עשיתי! אני קוראת לכל אותם גברים ונערים שמוכנים להתחייב להגנה על כבודן של נשים להצטרף לארגון הגברים אסל"י (ארגון סרט לבן ישראלי), שחרט על דגלו לשים קץ לגילויי אלימות, תקיפה והטרדות מיניות כנגד נשים. ככל שהימים עוברים נראה שהחברה הישראלית עומדת בפני מהפכה תרבותית חיובית, ועדיין הצורך בעוד ועוד קמפיינים להעלאת המודעות וחשיפת היקף התופעה, מצביע על כך שעוד דרך ארוכה לפנינו.

שני אבידן היא עורכת דין לענייני משפחה המתמחה בגישור ובגירושין בשיתוף פעולה

אלי חיו-חמו

אלי חיו חמו. צילום עזרא לוי

היום האינטרנט הרשתות החברתיות הן כלי חברתי ושיווקי ואמצעי להפצת מסרים ומחאות, ולכן ברגע שתופעה מתפשטת, קשה להשתלט עליה. כמובן שאני בעד שיתוף על הטרדות מיניות ברשתות החברתיות וכל תופעה שראויה לגינוי או למחאה חברתית. כחברה מודרנית עלינו לקדם חופש ביטוי ושוויון מגדרי בכל תחומי החיים בין גברים לנשים. פרסום העדויות מקנה כוח לנשים ולציבור שחוששים להתבטא בנושא ובעצם השיתוף נוצר גינוי לתופעה שהוסתרה והעלימו ממנה עין במשך שנים. עם זאת, יש להקשיב ולתת ביטוי גם לצד השני על מנת למנוע מצב של הכפשה ועדויות שווא.

אלי חיו חמו (ג'מיל) הוא בעלי קבוצת הכדורגל הפועל הרצליה ובעלי מסעדת מפגש השרון בעיר

טלי למדן

טלי למדן. צילום פרטי

הרשתות החברתיות קראו בקול גדול לנשים ונערות לשתף אם חוו הטרדות או התקפות מיניות, והרשת הוצפה. היתה חשיפה גדולה, אנשים היו המומים ואף נבוכים מן הפתיחות שנחשפה. אנשים קרובים שיתפו בחוויות אישיות והיה נראה כי גל צונאמי אכזרי שוטף אותנו. המון נשים והמון סיפורים. אין אחת שלא חוותה אבל הרוב בחרו לשמור את זה עמוק במגרה. אז פה היתה הזדמנות לעורר את הכל ובעיקר את המודעות. לדעתי, יוזמה ברוכה וחשובה מאוד. בעיקר להורים שרוצים שילדיהם, בנים ובנות כאחד, יהיו מודעים למה שאסור ומה מותר. העדויות שנכתבו באינטרנט נועדו לחשוף, לזעזע ולשתף, כי זה קרה לכל אחת ואם זה קרה לכל אחת אז זה כבר לא אישי. זה כבר אותו גל צונאמי שצריך לעצור כאן ועכשיו. אני יודעת שפעם הייתי פחות מודעת לכמות ההטרדות והפגיעה שנוצרה מהן, אבל בזכות העדויות ברשת האינטרנט אני שמחה שבתי תהיה מוגנת יותר. היא בהחלט תדע לומר 'לא'.

טלי למדן היא יועצת נדל״ן ברימקס סטאר הרצליה ופעילה חברתית למען קשישי העיר

תומר שילה

נראה שאנחנו נמצאים בפתחו של עידן חדש בכל הנוגע להתייחסות להטרדות מיניות ולתלונות ברשת. המתנגדים לתופעה טוענים כי תלונה ברשת דומה למשפט שדה ועלולה להוביל לענישה של חפים מפשע מבלי שתהא להם האפשרות להגן על עצמם בצורה ראויה. התלונות האלו בחלק מהמקרים מגיעות שנים רבות לאחר האירוע, ואם היו מוגשות בגינן תלונות במשטרה, היתה חלה לגביהן התיישנות והתיקים היו נסגרים. לדעתי, התופעה הזו היא תעודת חוסר אמון של הציבור בכלל והנשים בפרט במשטרה ובמערכת המשפט. מערכות אלו פועלות לפי כללים מיושנים ואינן נותנות מענה מספיק לתופעת ההטרדות. החקירות נמשכות זמן רב מדי, כנ״ל המשפטים, והקורבנות נדרסות פעמים רבות תחת גלגלי מערכת הצדק והאלטרנטיבה היחידה היא תלונות בפייסבוק. לדעתי, אם אנו רוצים לתת לבנותינו ונשותינו תחושת מוגנות, עלינו לשנות ולשפר את מערכת התביעה והמשפט, להאריך את תקופת ההתיישנות ולהעמיד את ההגנה על הקורבן במרכז (ולא רק את ההגנה על זכויות הנאשם כפי שזה נראה היום).

תומר שילה הוא עורך דין, מומחה בייצוג חייבים בהליכי פשיטת רגל ופעיל חברתי בהרצליה.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו

לימור קריספין

לימור קריספין. צילום פרטי

הטרדה במקום העבודה היא לרוב תולדה של כוח עודף והיבריס, התחושה והשכנוע הפנימי שהכל אפשר. גם הטרדה שאיננה מינית יכולה להיות משתקת ומכווצת עד כדי פגיעה נפשית. לאחרונה ישנן עדויות מאוחרות שצצות תחת הרשתות החברתיות, נראה כי תופעה זו נמצאת בעלייה ולעיתים אולי המקום הקל והנוח להוציא הינו ברשת החברתית. אם ראשי ממשלות ונשיא ארה"ב "מצייצים" שם, אז למה לא לפרסם "ציוץ" על חוויות מטרידניות – הקורבנות לרוב שומרים על שתיקה, מחשש שייפגעו אם ידברו ושאיש לא יאמין להם. ישנם לא מעט אנשים שעומדים מהצד ולא עושים דבר כדי להפסיק זאת וממעיטים בערכו של הנזק שנגרם. אם נשים או גברים הוטרדו והדרך שלהם להרגיש יותר בנוח היא לפרסם עדות ברשת החברתית, אז קדימה!. ואלו שמטרידים, כדאי שיתחילו להבין את מקומם ולקחת צעד לאחור, כי בסוף הכל צף.

לימור קריספין היא מנהלת בתחום ההייטק

צורי ז'אן

הרשתות החברתיות מאפשרות לנשים לחשוף את היותן מוטרדות מינית. זאת אפשרות מיידית שאינה מצריכה פנייה לרשויות החוק והמשפט. עם זאת, יש מאד להזהר משיימינג של אדם זה או אחר.