"לפעמים פשוט אין מילים ובא לי לצרוח חזק. זה מרגיש כמו סיוט בלהות שלא נגמר"

"הכאב, הגעגועים וההלם רק מתחזקים. יום זיכרון שני בלי ליאור זה כל כך כואב בעצמות". כך אומרת בצער ובכאב גדול יפית סימינוביץ, אמו של ליאור הי"ד מהרצליה, שנפל בתחילת התמרון הקרקעי בעזה בהיות בן 19 וחצי בלבד. מלבד אמו, הותיר אחריו ליאור את אביו ירון ואחיו עמרי הצעיר ממנו.

ליאור התגייס באוגוסט 2022 לגדוד "צבר" בחטיבת גבעתי. היחידה של ליאור נכנסה לרצועת עזה בתחילת התמרון הקרקעי, ב-27 באוקטובר 2023, ארבעה ימים לפני שליאור נהרג באסון הנמ"ר בצפון הרצועה, בו קיפחו את חייהם 11 חיילים ורק הנהג, דניאל מזביץ, שרד. הם היו בין ההרוגים הראשונים בתמרון הקרקעי, ליאור היה ההרוג הראשון מהרצליה. בעברו למד ליאור בבית הספר היסודי יוחנני, בחטיבת הביניים רעות ובתיכון היובל בהרצליה, בכיתת נחשון.

אמו יפית מספרת על נסיבות מותו של בנה האהוב: "בניגוד לשמועות שרצו אז, כבש (דלת) הנמ"ר היה סגור. נורו לעבר הנמ"ר שני טילי אר.פי.ג'י, כאשר הראשון יורט על ידי מערכת מעיל רוח, אבל הטיל השני חדר דרך נקודה פחות מוגנת בנמ"ר ופגע בתחמושת שהייתה בפנים ושהתפוצצה. הנהג דניאל שרד את האירוע הקשה וסיפר לנו אחר כך שליאור היה החבר הכי טוב שלו".

יפית, מהן תחושותייך לקראת יום הזיכרון השני מאז שליאור נהרג?

"לפעמים פשוט אין מילים ובא לי לצרוח חזק. מרגיש כמו חלום רע, סיוט בלהות שלא נגמר. אני גם כל כך כועסת על מה שקרה לו ועל כל המחדלים וכעס זאת עוד מילה עדינה. לא ניתן לתאר מספיק טוב במילים את הכאב העצום. לא מספיק שאיבדתי את הילד שלי, היקר לי מכל, אז עוד לדעת שהיו מחדלים לפני המלחמה וגם בתחילתה וכולם התעלמו מההתראות, זה מטריף, זה שורף. לחשוב שאם רק היו מתייחסים, לא הייתה מלחמה ואם כן, אז בטח לא בהיקף כזה של הרוגים, נרצחים, חטופים".

למה את הכי מתגעגעת אצל ליאור?

"אני מתגעגעת לכל כולו, מתגעגעת מאוד לחיוך שלו, שהיה קורא לי אמא, לצחוקים".

אתם מקיימים פעולות הנצחה רבות לזכרו. זה עוזר לכם בהתמודדות עם האובדן?

"מאז הגיהינום בהחלט בוער בנו להנציח את ליאור וכמה שיותר כי הכי מגיע לו ולא רק בגלל שהיה גיבור. הוא היה הרבה מעבר לגיבור. היו הרבה הנצחות עד כה והיד עוד נטויה. בין היתר אנחנו מספרים על ליאור בפני אנשים. אין יום שאני לא משתפת על ליאור ברשתות החברתיות – תמונות, הנצחות, מחוות שקיבלנו וכדומה. אני גם כותבת לליאור ברשתות, כמו מעין יומן, כותבת עליו ואליו. ההנצחות טיפה מנחמות, זה מחזק אותנו. מצד אחד זה כואב בנשמה ומצד שני זה בוער בנו, כי הרי המטרה העיקרית שלנו זה שיזכרו את ליאור וישמעו עליו המון. עם ישראל מחבק ותומך מאוד בדרכים שונות".

ליאור סימינוביץ הי"ד עם אמו יפית, צילום פרטי

אם היה מתאפשר לך לומר משהו לליאור, מה היית אומרת לו?

"שאלה קשה כי יש הרבה מה לומר, אבל הייתי אומרת לו שאני מבטיחה לו שאף אחד לא ישכח אותו ושננציח אותו תמיד. הייתי אומרת לו שלא ידאג לנו, שאנחנו נמשיך בחיים ולא נוותר ונדאג לעמרי, אחיו האהוב".

איך משפיע הזמן שעובר על ההתמודדות הקשה?

"הזמן ממש לא עושה את שלו ואם בהתחלה זה כאב ברמות מטורפות, זה כלום לעומת מה שאנחנו מרגישים ככל שעובר הזמן. הגעגועים, הכאב, ההלם, הכל מתעצם עם הזמן עוד ועוד".

מה גילית על ליאור מאז מותו שלא ידעת עליו לפני?

"לא הופתענו מרוב הדברים שסיפרו לנו על ליאור, אך בהחלט גם גילינו דברים שלא ידענו כמו למשל שליאור היה חבר טוב של הרבה אנשים. מהצבא, למשל, כמה חברים סיפרו לי שליאור היה החבר הכי טוב שלהם. בנוסף אמרו לנו שליאור עזר הרבה וגם מיוזמתו, אם זה לפני הצבא וגם בצבא. ליאור עבר הכשרה על הנמ"ר והיה המקלען. ידענו שהלך לו טוב, אבל לא ידענו עד כמה וסיפרו לנו שהיה מקלען מצטיין ומיומן, שתמיד שאלו אותו שאלות ושהיה הכי טוב מבין כל מי שהיה סביבו".

ליאור סימינוביץ הי"ד, צילום פרטי

מה עושה לך כל הודעה על חלל שנופל?

"כל הודעה כזו שורפת לי את הנשמה עוד ועוד וזה גם מחזיר אותי אחורה, לאובדן שלנו".

מאיפה שואבים את הכוח להמשיך בחיים רגילים?

"צריך המון כוחות, זה מטורף, אבל אנחנו שואבים את הכוח מתמיכה של המשפחה, חברים שלנו, חברים של ליאור ועוד המון המון אנשים שאנחנו מכירים ולא מכירים ואנשים שהכרנו בעקבות האובדן. קיבלנו הרבה מחוות מאז הגיהנום וכל מחווה כזו עושה טוב על הנשמה, קצת מחזקת, אתה יודע שאתה לא לבד וכולם איתך ורק רוצים לחבק ולעזור. ההנצחות שלנו מחזקות אותנו, השיתוף שלי ברשתות על ליאור ולליאור גם נותנים לי המון כוח. אנחנו תמיד היינו ותמיד נהיה משפחה חמה, תומכת, עם צחוקים וזה גם כמובן תורם".

כמי שאיבדה את בנה במלחמה, עד כמה הקרע בעם מפריע לך?

"הקרע בעם מפריע וצורם אבל לא מאוד. הכל מתגמד אחרי האובדן של ליאור".

מהי עמדתך לגבי סוגיית הפסקת המלחמה תמורת החזרת כל החטופים?

"בלי לחשוב פעמיים, אני בעד החזרת החטופים בכל מחיר ועל אף ההשלכות. לא אכחיש שזה גם מדאיג וכואב מאוד שצריך לשחרר הרבה אסירים תמורת שחרור החטופים ועדיין אני בעד שחרור החטופים".