בית המשפט העליון דחה בראשית השבוע את ערעור בעלי הדירות בעתירה המינהלית שהגישו בעלי הדירות במרינה הרצליה נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בהרצליה, וקבע כי יוכלו להתגורר בדירות רק במשך שלושה חודשים בשנה, ולהשכיר אותן כדירות מופש לציבור בתשעת החודשים הנותרים. זאת לפי מתווה השכרת הדירות לשימוש מלונאי כפי שקבעה הוועדה המקומית בשנת 2010.
נזכיר כי הדירות במרינה הוקמו בניגוד לתמ"א 13, האוסרת על בנייה במרחק של פחות מ-100 מטר מקו המים. ב-1999, בעקבות עתירה של החברה להגנת הטבע, קבע בית המשפט כי השימוש בדירות במרינה למגורים אינו חוקי מכיוון שאינו כלול בשימושים שתחת ההגדרה "אזור תיירות ונופש", כפי שהוגדרו בתוכנית הבנייה. על פסק הדין הזה ערערו בעלי הדירות וחברות הבנייה ונדחו, ערערו שוב ונדחו שוב.
בהמשך, בשנת 2010, פרסמה הוועדה המקומית הרצליה מתווה עקרונות להפעלת הדירות במרינה כדירות נופש, וצירופן ל"מאגר דירות נופש להשכרה מלונאית לציבור הרחב", כל זאת כדי לממש את החלטת בית המשפט. במתווה נקבע בין השאר כי חברת ניהול תהיה אחראית על העמדת הדירות להשכרה לציבור, וכן שהדירות תעמודנה להשכרה מלונאית לתקופה שלא תפחת מתשעה חודשים בשנה, במצטבר.
בעלי הדירות ערערו על מתווה ההשכרה שפרסמה הוועדה המקומית והמתווה תוקן, אך נותרה בו הקביעה כי הדירות יועמדו להשכרה במשך תשעה חודשים בשנה, וכן שמנעולי הדירות יוחלפו עם תחלופת השוכרים השונים כדי לשמור על ייעודן כדירות נופש לציבור הרחב. בעלי הדירות עתרו נגד הוועדה המקומית גם על המתווה המתוקן, נדחו, וערערו לעליון שכאמור פרסם בראשית השבוע את החלטתו.
רוצים להישאר מעודכנים?
"הרוכשים מעולם לא רכשו דירת מגורים. חוף הים הוא משאב ציבורי והרוכשים רכשו דירה המיועדת לשימוש ציבורי – נופש. ההגבלה על הקניין אינה תולדה של המתווה, אלא נובעת מטיבה של הזכות שרכשו לכתחילה. כל שנקבע במתווה הוא כיצד ימומש הייעוד של המקרקעין – וזאת במסגרת של התקשרות עם חברת ניהול…", נכתב בפסק הדין, "..המתווה מגשים אינטרס ציבורי חשוב בכך שהוא מאפשר לוועדה המקומית לקיים פיקוח אפקטיבי על השימוש שנעשה במקרקעין, ובכך מבטיח שאמנם ייעשה בדירות שימוש לטובת הציבור כולו. במצב דברים זה אין יסוד לקבוע כי המתווה חורג ממתחם הסבירות".
