תוכנית לימודים חדשה בשם "שוב"ל" (שווה בלימודים) נפתחה במרכז הבינתחומי בהרצליה עבור סטודנטים המוגדרים כאנשים עם הנמכה קוגנטיבית. התוכנית, שהיא ראשונה מסוגה בישראל ופונה לאנשים עם הנמכה קוגנטיבית שאינם מסוגלים להשתלב בתוכניות הלימוד הרגילות באקדמיה, יצאה לדרך לראשונה בסמסטר האביב האחרון עם 15 משתתפים.
המיזם כבר הספיק לזכות במקום הראשון בתחרות יזמות בינלאומית שהתקיימה במאי בקרואטיה ובשנה הבאה הוא יופעל בשני הסמסטרים, סתיו ואביב. המיזם מופעל בשיתוף דיקנט הסטודנטים במרכז הבינתחומי עדי קול, ורחלי פרוכטר שהיא מנהלת שירותי השמה בעבודה בעמותת אלווין ישראל, עמותה שמספקת שירותים ליותר מ-4,500 אנשים עם מוגבלויות, בדגש על מתן תמיכה אישית ועידוד תעסוקתי. התוכנית, שנועדה להקנות למשתתפים תחושת מסוגלות, חוויה סטודנטיאלית ולקדם שוויון הזדמנויות, היא פרי יוזמתם של אור הרשקוביץ, הדר קורן, עודד הורוניאן, עדי ויזל ותומר גוברין – חמישה סטודנטים למשפטים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה שמשתתפים בתוכנית רבין למנהיגות. הרעיון לתוכנית עלה על ידי אחת מיזמי התוכנית, עדי ויזל, שאחותה התאומה ספיר נולדה עם עיכוב התפתחותי.
"אחותי התאומה ספיר מאוד רצתה ללמוד באקדמיה, מה שלא התאפשר לה כי אין היום תוכניות אקדמיות שמותאמות לאנשים עם הנמכה קוגנטיבית", מספרת ויזל, בת 25 ומתגוררת ברמת גן, שסיימה את השנה השלישית בלימודי משפטים ופסיכולוגיה בבינתחומי, "כל החיים גדלנו ביחד והיא רצתה לעשות דברים שגם אני עושה, דברים הכי טריוויאלים ורגילים, כמו להתגייס לצבא וללמוד באקדמיה. היא הצליחה להתגייס לצבא דרך פרויקט 'גדולים במדים', וכשסיימה את הצבא היא מאוד רצתה להיות סטודנטית ולצערה זה לא התאפשר לה".
אז מה עשית?
"כבר בשנה א' כשהתחלתי ללמוד שמעתי על תוכנית רבין שמיועדת לסטודנטים בשנה ג' ו-ד' וסימנתי אותה לעצמי כתוכנית שארצה להשתתף בה. רציתי להגשים לאחותי את החלום, ובכלל לעשות שינוי בתפישה הרווחת שאנשים עם מוגבלות שכלית לא יכולים ללמוד באקדמיה. יש להם תוכנית לימודים עד גיל 21, וזהו. אין להם את האופציה להמשיך ללמוד ולהתקדם. כשהגעתי לשנה ג' התקבלתי לתוכנית רבין והצעתי את הרעיון שלי בין כל 30 הסטודנטים שמשתתפים בתוכנית. רק שישה רעיונות יצאו בסופו של דבר אל הפועל ושלי ביניהם. עבדתי מאוד קשה לשכנע את המשתתפים שזה רעיון טוב שכדאי לפתח ולקדם אותו ובסוף התקבץ לו צוות מצוין והצלחנו להוציא תוכנית שהיתה לה הצלחה רבה".
מה מיוחד בתוכנית הזאת?
"קודם כל התכנים של התוכנית מותאמים למשתתפים וליכולות שלהם. כחלק מהתוכנית התקיימו בקמפוס של הבינתחומי עשרה מפגשים שבועיים של שלוש שעות בתחומי משפטים, פסיכולוגיה ותקשורת, שאותם העבירו סטודנטים מתנדבים מהבינתחומי, ושיעור אחד בכל תחום הועבר על ידי מרצה מכל תחום. כל המתנדבים בתוכנית עברנו הכשרה מיוחדת מטעם עמותת אלווין ישראל שעזרו לנו בכל ההליך המקצועי בפיתוח ובבניית התכנים ובמיון של המשתתפים וכל מפגש לווה על ידי מומחית אוכלוסייה לקהל היעד".
תני דוגמה.
"בשיעורי פסיכולוגיה למשל לימדנו אותם על פסיכולוגיה חיובית, שזה בא עם הערכה עצמית וחשיבה אופטימית, והם ממש פתחו את הלב ושיתפו חוויות מהחיים שלהם. היו שיעורים מדהימים. בנוסף, בכל מפגש מתוך עשרת המפגשים של התוכנית שולב שיעור בנושא מיומנויות יישומיות רלוונטיות לחיי היומיום ולאפשרויות תעסוקה, כגון עבודה עם יישומי מחשב, התנהלות כלכלית ולימודי אנגלית. כניסה בשערי האקדמיה מקנה לכל סטודנט ידע, אבל מעבר לזה היא מעניקה אפשרויות. אנשים עם מוגבלות שכלית הודרו לאורך השנים מלימודים אקדמיים ולכן מתן ההזדמנות ללמוד באקדמיה תקדם הכלה ואת השתלבותם בחברה הישראלית. התוכנית לא נועדה רק להקנות למשתתפים תחושת מסוגלות, לקדם שוויון הזדמנויות ועוזרת להם לרכוש ידע, היא גם יוצרת עבורם חוויה סטודנטיאלית".
מחזור א' של תוכנית שוב"ל. מימין: דניאל גוגין, דורון ברנע, בן ענתבי, מיקי קטסטר (מוסתר), דניאל וקנין, ספיר ויזל, אורי לוין, לין קורנהאוזר, נופר צורף, ענבל ויאקובסקי, מעיין שדה, אור לרר . לא בתמונה: דנה כרמון
צילום גולן אבן
איך ייצרתם עבורם חוויה סטודנטיאלית?
"המפגשים התקיימו בקמפוס של הבינתחומי והמשתתפים גם קיבלו תעודת סטודנט, מה שהקנה להם את האפשרות להיכנס לספרייה, לשבת בקפיטריה ולהסתובב בקמפוס. זה משהו שמאוד ייחודי בפרויקט שלנו. סטודנטים בבינתחומי ראו אותם, דיברו איתם והם הפכו לחלק מהנוף. היה לנו מאוד חשוב שגם הסטודנטים המתנדבים יעבירו שיעורים ובכך יהיו חלק פעיל מהפרויקט, ורציתי גם שאלה שמשתתפים בפרויקט ירגישו חלק מהבינתחומי, שהם כמו כל סטודנט בקמפוס".
איך הסטודנטים בבינתחומי הגיבו לפרויקט ולמשתתפים?
"היו הרבה תגובות מאוד טובות. הסטודנטים בקמפוס נרתמו בצורה יוצאת דופן ולא הייתה בעיה לגייס מתנדבים לתוכנית. המתנדבים הרגישו סיפוק אדיר. חלק מהסטודנטים שהתנדבו לא היו חשופים לאנשים עם מוגבלות שכלית לפני כן והם גילו עולם חדש. היו לנו הרבה מתנדבים בפרויקט, יותר ממה שציפינו, וכבר יש הרבה סטודנטים שמתעניינים ורוצים לקחת חלק בפרויקט בשנה הבאה, גם מתנדבים שלא לומדים בבינתחומי. אנשים עם מוגבלות שכלית צריכים להיות חלק מהנוף שלנו באקדמיה – זה אך טבעי והכי נכון. הם צריכים להרגיש שווים וחלק מהחברה".
הסטודנטים המתנדבים בתוכנית. מימין: אור הרשקוביץ, הדר קורן, עודד הורוניאן, עדי ויזל, תומר גוברין
איך אחותך הגיבה לפרויקט הזה?
"אחותי היתה בעננים. זה היה החלום שלה. צריך לראות את האושר שלה בעיניים כדי להבין. אחותי היתה חלק מהקבוצה הראשונה, היתה לה חוויה מדהימה והיא מאוד עצובה שזה נגמר. הם כולם היו עצובים שזה נגמר. זה היה רק סמסטר אחד אז היה להם קשה שזה נגמר, מצד שני יש ביקוש אדיר לתוכנית ואנחנו רוצים לתת הזדמנות לעוד אנשים להשתתף בה. היא הרגישה שהיא חלק מהאקדמיה, שהיא לומדת ומתפתחת. היא קיבלה שיעורי בית באקדמיה והיה לה מקום להביע את הדעות שלה ודברים שהיא לא דיברה עליהם ולא חשבה שהיא יכולה לעשות. היא אמרה לי 'מי חשב בכלל שאני יכולה ללמוד משפטים?'. איך שנגמר השיעור היא התקשרה אלי בדרך חזרה הביתה וסיפרה לי שהיא קיבלה שיעורים ושהיא תכף מגיעה והיא צריכה עזרה דחוף. היא היתה מגיעה הביתה ומיד מתיישבת להכין את שיעורי הבית. כולם שם מאוד חרוצים ומגישים את שיעורי הבית מודפסים בלי שביקשנו. הסטנדרט היה מאוד גבוה. כבר בשיעור השני הבנו שאנחנו צריכים להעלות את הרמה של השיעורים ולעשות התאמות. גם המוטיבציה שלהם היתה מאוד גבוהה".
מה למדת מהפרויקט הזה?
"אני חושבת שאני יכולה לומר בשם כולם שהיה לנו שיעור על מוטיבציה. המשתתפים בפרויקט בעלי כוח רצון מטורף! צמאים לידע, משקיעים ולא מוותרים לעצמם גם שקשה. כל שיעור מחדש הופתענו לגלות את רמת הסקרנות והרצון שלהם ללמוד. חשוב לי להודות לשותפים שלנו לדרך על התמיכה והסיוע המקצועי. תודה למרכז הבינתחומי, לד״ר עדי קול וצוות דיקנט הסטודנטים, לעמותת אלווין ולרחלי פרוכטר ולתוכנית רבין למנהיגות".
מה הלאה?
"היה המון ביקוש לתוכנית השנה ובשנת הלימודים הבאה ייפתחו שתי קבוצות שכל אחת מונה 15 משתתפים, אחת מהן תהיה בסמסטר סתיו והשנייה באביב. היינו רוצים שהפרויקט ישתכלל ויגדל ויגיע אולי לעוד מוסדות. זה משהו שאנחנו עובדים עליו. היינו רוצים גם לעזור להם להיכנס למשרות טובות יותר".
בין 15 המשתתפים בתוכנית היה בן ענתבי, בן 27 מהוד השרון. "הלימודים היו מדהימים", הוא מספר, "יצא לי דבר ממש טוב מהתוכנית הזאת – אני מתנדב ברדיו של הבינתחומי. זה התחיל מהרצאה ומהר מאוד התאהבתי ברדיו. דיברתי עם אחד מהיזמים של התוכנית והוא סידר לי את ההתנדבות שם. כרגע אני מקליט כפיילוט רצועת בוקר בשם 'Snooz' שאני עורך ומגיש בה מוזיקה. השאיפה שלי היא להגיע לשידור חי. לאט לאט אני מתרגל דברים ומכיר דברים חדשים. התנסיתי בזה בעבר אבל היום עם הטכנולוגיה זה שונה ממה שחשבתי. כרגע גם נבדקת האפשרות להעסיק אותי בבינתחומי, אבל זה בשלבים ממש ראשונים".
בן ענתבי בטקס הסיום
איך היתה ההרגשה להיות חלק מתוכנית לימודים באקדמיה?
"הרגשתי כאילו אני סטודנט מן המניין והכרתי אנשים שלא בהכרח קשורים למסגרת ולמדתי דברים חדשים. ההרגשה של להיות סטודנט זה לא משהו שהיה לי רגיל. תמיד רציתי להיות סטודנט וזה ברשימה שלי. יש לי להשלים בגרויות ואני מקווה להיות סטודנט. כל התחום הזה של האקדמיה היה לי זר והתוכנית הזאת הגיעה ופתחה לי את העיניים".
איך הגעת לתוכנית הזאת?
"התוכנית נעשתה בשיתוף אלווין ישראל, שמספקים שירותי ליווי תעסוקתי. זה ארגון שמאוד תומך, מעודד ועוזר נקודתית בכל העניין הזה של עבודה. הציעו לי את זה ועשיתי ראיון ומהר מאוד גילו את הפונטציאל שלי ובהמשך ראו שאני מאוד מתלהב מהרדיו הבינתחומי".
ממה הכי נהנית?
"אותי בעיקר עניינו השיעורים העיונים של המשפטים והפסיכולוגיה. מאוד נהניתי והייתי שמח להמשיך ללמוד את התחומים האלה. מאוד נהניתי גם להגיע לספרייה ולקרוא ספרים. הייתי שמח אם התוכנית היתה ממשיכה ואני מאוד אשמח לקחת חלק בעוד פרויקטים מהסוג הזה. אני מאוד רוצה ללמוד לתואר במשפטים. התחלתי ללמוד באופן בלתי פורמלי, לראות הרצאות באינטרנט של לשכת עורכי הדין למשל".
