תושב שכונת נחלת עדה בהרצליה, והפעיל החברתי שלומי אילתי, נפטר בערב ראש השנה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. אילתי, בן 52, נשוי ואב לשלושה – שני חיילים ותלמידת כיתה ט', נולד וגדל בהרצליה, עבד בתור מהנדס תוכנה והיה מוכר בהרצליה בזכות המאבקים החברתיים שניהל למען נחלת עדה – למיגון כביש 531 נגד רעש ונגד השארת שדה התעופה בהרצליה. הוא היה מוכר גם מפעילותו כיו"ר הנהגת ההורים בבית הספר אילנות במשך 14 שנים ובתור חבר ועדת הבריאות העירונית. היום, בשעה 15:45, תתקיים הלווייתו בבית העלמין החדש של הרצליה. המשפחה תשב שבעה בבית הוריו, ליד קופת החולים בנווה עמל.
"הוא היה איש של אנשים, שתמיד רצה לעזור ולעשות את הכי טוב שאפשר לכלל האנשים, לחברה", מספרת אשתו חגית, "הוא היה איש מיוחד. הוא נתן את כל כולו לפעילות חברתית אם זה בתור יו"ר הנהגת ההורים בבית הספר אילנות, בתור חבר בוועדת הבריאות בעירייה ובתור פעיל חברתי נגד השארת שדה התעופה ובעד מיגון כביש 531 נגד רעש. יש לנו וואטסאפ של השכונה וכל פעם שמישהו כותב משהו שלומי הרגיש שהוא חייב להגיב ולעזור, ואם צריך היה דואג להפנות למישהו אחר שיכול לעזור. הוא תמיד התייחס לעיקר ולא לטפל, תמיד ניסה לראות את התמונה הגדולה, חשב קדימה ותכנן דברים מראש. טובת הכלל הייתה חשובה לו מאוד".
שלומי אילתי ז"ל עם משפחתו
עוד מוסיפה חגית: "אומרים שמי שנפטר בערב חג הוא צדיק. שלומי בהחלט היה כזה. היינו כמעט כל החיים ביחד, היינו חברים חמש שנים ונשואים 29 שנים. רוב החיים חיינו בהרצליה, פרט לכמה שנים בבאר שבע כשלמד והיה בקבע. הוא היה בקבע כעשור ועד לפני שנתיים הוא שירת במילואים. כשהיה במילואים בצוק איתן העלו אותו בדרגה לרב סרן. הוא חלה לפני ארבע שנים בסרטן המעי, בנובמבר 2015, ובחודש האחרון היתה הידרדרות במצבו. השנה, בגלל המצב שלו, התכוננו לעשות את ערב ראש השנה בבית. הכנו הכל אבל לא הספקנו לחגוג. נפגשנו כל המשפחה בבית החולים בערב והוא נפטר לקראת חצות".
"הוא בהחלט אדם שראוי לפרסם את פועלו בקהילה", אומרת גלית אראל, מנהלת בית הספר אילנות, "הוא היה מאוד מעורב במערכת החינוך וגם פעיל חברתי בהרבה מאוד תחומים. הכרתי אותו לפני שבע שנים כשהתמניתי למנהלת של בית הספר אילנות. הוא היה יו"ר הנהגת ההורים והוא היה בתפקיד הזה כמה שנים לפני כן, כי שלושת ילדיו למדו בבית הספר. הוא אדם יוצא דופן שמאוד מעורב חברתית ורצה לתרום הרבה מאוד לקהילה. היה מעורה בכל פרט ופרט ותמיד נרתם לעזור. גם לי, כמנהלת, הוא נהג לשקף את הצרכים של תלמידי בית הספר ואת הצרכים של ההורים ולמצוא את הדרך לשיתוף פעולה. הוא היה תמיד זמין והיה ניכר שהשותפות העמוקה הזאת בינו לבין בית הספר מאוד חשובה לו. נפגשנו לעתים קרובות כדי שאני אעדכן אותו בדברים וגם והוא הביא את זווית הראיה של ההורים ושל התלמידים ודברים שהוא רצה לעשות. הוא היה אדם מאוד צנוע. הוא תמיד נרתם ועזר והתרוצץ אבל עשה הכל בצנעה רבה. כשהיינו מודים לו הוא היה נחבא אל הכלים. הוא היה איש מאוד חרוץ ורגיש גם לילדים ולזולת. הוא היה אדם מאוד ערכי – תרומה ונתינה לזולת. ביום שישי הלכנו לבקר אותו, הסגנית שלי ואני, כשהבנו שמצבו סופני".
"באופן אירוני הוא היה איש הבריאות של הוועד העירוני במשך שנים", מספרת עו"ד גלי עציון, "הוא ואני התעסקנו קצת בבריאות חיילים. הופענו יחד בפני הוועדה של צה"ל על שירותי בריאות לחיילים ופתחנו את העמוד של הורים למען בריאות חיילים. הוא עסק הרבה במאבקי איכות סביבה. בחור ערכי. אני בשוק. בכלל לא ידעתי. ברביעי התכתבתי איתו על משהו, איזה רעיון והוא כתב לי שהוא חולה. עוד הייתי בשוק מזה ושלושה ימים אחר כך הוא נפטר".
"בצער רב אנו נפרדים מאיש יקר, שלומי אילתי, אשר תרם רבות במשך שנים לילדי והורי העיר הרצליה", כתב יו"ר הנהגת ההורים זיו עומר בעמוד הפייסבוק של הנהגת ההורים, "שלומי כיהן מספר שנים כיו"ר ההנהגה בבי"ס אילנות, ושינה רבות את אופן שותפות ההורים בביה"ס ובקהילה. גם בהנהגה העירונית פעל שלומי רבות והוביל פרויקטים דוגמת ועדת הבריאות בה יצר שת"פ עם גורמים רבים בעירייה, פעל לקבלת מענה הולם לילדים עם הפרעות קשב, יזם טיפול עירוני בשטחי מדורות ל"ג בעומר תוך שיתוף בין גורמי עירייה למאות הורים בעיר ועוד. כאקטיביסט שלומי לא יכול היה לראות עוולה או ליקוי ולהתעלם. כך פעל (לדוגמה) לטובת טיפול רפואי בחיילים בחופשה, ועד רגעיו האחרונים הביע את דעתו הנוקבת בנושאי חינוך רבים. תחסר לנו, שלומי יקר. יהי זכרך ברוך!".
"קיבלנו הודעה בפורומים השכונתיים ביום ראשון בלילה ששלומי נפטר", מספר רפאל קרמונה, שהחליף את אילתי בהנהגת ההורים והיה פעיל איתו במאבקים חברתיים, "הוא היה חולה לא מעט זמן. כשקיבלתי את ההודעה על המחלה שלו לפני כשנתיים, משהו בי נשבר. הייתי יום וחצי בהלם מוחלט. הוא ליווה אותי כל הזמן, עם האנרגיות שלו והעשייה שלו והאמירות שלו. פתאום אתה קולט שזה קורה לאותו אחד שנמצא באנרגיה הזאת והעשייה הזאת, שהוא פעיל חברתי, וזה בלתי נתפש. הוא היה איש הברזל מבחינתי. הוא היה אדם ייחודי ומיוחד. הוא חלק מהנוף של העשייה החברתית ושל השכונה. הכרתי אותו לפני כעשור במאבק על כביש 531 ובמאבקים אחרים שלנו בשכונה. הוא תמיד ידע מה קורה ואיך קורה ומי עושה ומה עושה, ידע הכל לפרטי פרטים. הוא היה קורא כל מסמך ויורד לפרטי פרטים ותמיד מגיע מוכן לכל פגישה. הוא היה הרבה פעמים זה שמניף את הדגל. כשרצו לעשות בכניסה לגן רש"ל תחנת עצירה לכל משאיות הזבל והוא איגד אותנו, נתן לנו את כל הנתונים, ארגנו איזו הפגנה גם ויעל גרמן, שהיתה אז ראש העירייה, קראה לנו בזמן ההפגנה ללשכתה. אני זוכר את האושר על הפנים שלו כשיצאנו מהלשכה של גרמן שהבטיחה שתשנה את רוע הגזירה והתושבים שהיו למטה עם שלטים צעקו 'שלומי, שלומי..'. הוא היה מאושר מזה שהצליח ולא חיפש שאף אחד יישא אותו על כפיים. הוא היה נבוך מהמעמד. הוא תמיד דיבר על העשייה בלהט וברצון ותמיד רצה להיות הצודק והוא עשה את הכל בצניעות ולא ממקום של אגו. זה היה ממקום של לעשות את הדבר שבעיניו נראה נכון. תמיד הערצתי אותו על זה שהוא עומד על דעתו ולא מתקפל. ביקרתי אותו בפעם אחרונה ביום שישי בבוקר בביתו ויש תמונה שלא עוזבת אותי וקרעה את לבי. אשתו חגית עמדה וטיגנה חצילים והדמעות זולגות על לחייה".
חברת מועצת העיר תמי גרוסמן, תושבת נחלת עדה, אמרה: "מעטים התושבים שהיו מעורבים כמו שלומי בקהילה ובחינוך. הוא למד ביסודיות ולעומק כל נושא שרצה לקדם והיה בקיא מאוד בחוקים ותקנות של מגוון נושאים.
איש עקרונות שהשמיע את קולו ופעל למען הכלל גם בימיו האחרונים. יצא לי במהלך השנים האחרונות לשתף פעולה עם שלומי במגוון פעילויות במסגרת הקמת כביש 531, המאבק בתכנית המתאר הקודמת של העיר, החינוך בבתי הספר ובשנה האחרונה בה אני חברת מועצת העיר ניתן גם לזקוף לזכותו כמה מהשאילתות שהוגשו על ידי והועלו לדיון במועצה. חסרונו יורגש ללא ספק".
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אני אחות של שלומי אילתי. והקראתי לאימא אליס את הכתבנ היא אמרה שלא ידעה שכל כך עשה..הוא לא דיבר. הוא פשט עשה. יהי זכרו ברוך
מוקי
כואב הלב איש מקסים עצוב .משתתף בצער המשפחה .