ביום חמישי הקרוב (9.1) ייפרדו תושבי שכונות נווה ישראל ואמירים בהרצליה מהספרייה שליוותה אותם יותר מ-40 שנה. מבנה הספרייה צפוי להיהרס בקרוב כחלק מעבודות הבנייה של מתנ"ס נווה ישראל ואמירים החדש. בינתיים, תועבר הספרייה לחדר בתוך המתנ"ס שבו היא תפעל בשעות אחר הצהריים ובבוקר היא תפעל בבית הספר היסודי הסמוך יצחק בן צבי.
מתנ"ס נווה ישראל ואמירים הישן, שאותו ניהל בשנתיים האחרונות יגאל שרים ובימים אלה פורש מתפקידו יהפוך למעונות יום עירוניים לילדים עד גיל שלוש, ולצדו ייבנה מתנ"ס חדש שמשתרע על שטח של ארבעה דונמים. המתנ"ס החדש, שעלות הקמתו עומד על 57 מיליון שקל, תוכנן על ידי משרד האדריכלים פרי דוידוביץ וימוקם בסמוך למרכז המסחרי ובית הספר היסודי יצחק בן צבי. הוא יכלול חדרי חוגים ופעילויות, ספרייה, מועדון נוער, מועדון גמלאים, מרחב לגיל הרך, מרכז עיון ולמידה ועוד. גם הגן הזואולוגי שצמוד לספרייה יועתק לחלק הצפוני של בית הספר, בגב המתנ"ס הישן.
ביום חמישי בשעה 17:00 יישא אסף אמר, שיזם את אירוע הפרידה מהספרייה, דברי פרידה ויעלה זיכרונות מהספרייה ותושבים אחרים יוזמנו גם הם לשאת דברים ולשתף בזיכרונותיהם מהספרייה. כמו כן תתקיים החלפת ספרים קהילתית שבה הילדים יביאו ספרים מהבית ויחליפו ביניהם. האירוע יסתכם בשעת סיפור אחרונה בספרייה – "מרק דלעת", סיפור על חברות אמיצה בין ברווז, חתול וסנאי – בהנחיית נעמה חפץ בשילוב בובות כף יד. גם הספרנית הוותיקה מיכל אמדו תגיע להיפרד מהקהילה לאחר 26 שנים שבהן עבדה בתור ספרנית בספרייה.
"היה לי חשוב לעשות את אירוע הפרידה מהספרייה כי זה היה מקום שהרבה ילדים ובני נוער מהשכונה בילו בו", מספר אמר שגדל בנווה ישראל ומתגורר בה עד היום, "הספרייה הזאת הוקמה בשכונת נווה ישראל שהיתה אז שכונת מצוקה ואילולא הספרייה הזאת היינו משוטטים ברחובות והולכים לפשע. אנחנו, ילידי שנות ה-80, הדור האחרון ששוטט ברחובות. שם בפעם הראשונה ראינו איך נראה מחשב בחדר המחשבים. היית אז בן 11 או 12. מחשב ביתי היה לי רק אחרי הצבא בגיל 22. הייתי מגיע לשם כל יום אחרי הלימודים לעשות שיעורי בית או אחרי הצהריים לשאול ספר כי הייתי מנוי. לרכוש ספר היה אז סיפור יקר. אהבתי את כל ההליך של בחירת הספר, ההחלפה שהספרנית רושמת אותו בכרטיסייה והאחריות מאחורי זה של להחזיר את הספר. זו היתה חוויה נחמדה לי ולכל החברים בשכונה. אחד הספרים האחרונים שלקחתי משם היה 'ג'ק והאפרסק הענק'.
אסף אמר בספרייה של נווה ישראל עם בנותיו מימין נויה ומשמאל עלמה. צילום: אסף אמר
"אני זוכר שהיינו חולצים את הנעליים עם הבוץ בימי החורף כדי להיכנס כי היו שטיחים מקיר לקיר בחלק הפנימי של הספרייה. היתה תאורת פלורסנט מעל לכל שולחן ומכתבות חדשות ומעוצבות של רהיטי ברג. צמוד לספרייה היה גן זואולוגי שבו הייתי מבלה לא מעט עם חבר שאנחנו בקשר עד היום. אני הייתי מטפל בכל ענייני החשמל והוא היה מטפל בחיות. לפני כשנה הגעתי לספרייה עם הבנות שלי, ממש לפני שהבת שלי עלמה עלתה לכיתה א'. סיפרתי להן על החוויות שלי בספרייה והראיתי להן איפה הייתי מכין שיעורים. זה היה מאוד מרגש. הכל נשמר בספרייה כאילו הזמן עצר מלכת".
