סמלת רומי פרצ'יק בת ה-21 מהרצליה בילתה לא מעט שנים מחייה בחו"ל, אך היא מספרת שתמיד היה לה מקום חם בלב ששמרה לישראל. אחרי שחזרה ארצה לפני מספר שנים והתמקמה בהרצליה עם משפחתה, רומי משרתת כיום כמש"קית ת"ש יחידה בבא"פ (בסיס אימונים פיקודי) לכיש, תפקיד מאתגר במסגרתו היא אחראית לבדה להתמודד עם קשיי טירוני גדוד הסיור הבדואי שנמצאים בבסיס.
"אני גרה בהרצליה כמעט חמש שנים", מספרת רומי, "גרתי בחו"ל לפני זה במשך שש שנים, בעקבות שליחות של אמא שלי מטעם משרד הביטחון. גרנו בהודו ובתאילנד, ולפני זה התגוררנו במושב עשרת ליד רחובות. כשחזרנו מחו"ל עברנו להרצליה כי אני ואחותי הגדולה היינו כבר גדולות יחסית כשחזרנו לארץ ורצינו לעבור לעיר, למקום מרכזי יותר, ובחרנו בהרצליה. אמא שלי יצאה לפנסיה מוקדמת ממשרד הביטחון ועוסקת בנדל"ן ואבא שלי טייס באלעל. כשגרנו בחו"ל אבא שלי היה מגיע לבקר אותנו כשהוא לא היה טס בכל העולם".
הגעת בגיל 16 לארץ והספקת עוד ללמוד בתיכון. איך זה היה שונה מללמוד בחו"ל?
"כשהגעתי לארץ, נכנסתי ישר לכיתה י"א בתיכון חדש. בחו"ל למדתי בבתי ספר בינלאומיים באנגלית. לחזור לארץ היה מדהים בשבילי. היה לי ממש כיף ללמוד בחו"ל, ראיתי המון תרבויות שונות ואוכלוסיות שונות, יצא לי להכיר המון אנשים, אבל בארץ זה משפחה, זה חום, זו הרגשה שאי אפשר להסביר לאנשים ממדינות אחרות. אז היה לי ממש כיף לחזור לתיכון בארץ, להכיר חברים, זה היה מדהים".
רומי פרצ'יק. צילום דובר צה"ל
למה בחרת להתגייס לתפקיד מש"קית ת"ש?
"הייתי אמורה להתגייס למסלול ייעודי לקצונה אבל למזלי אחותי הגדולה, שהייתה מ"כית בגדוד החי"ר 'אריות הירדן', אמרה לי 'רומי, אחותי הקטנה, את חייבת להיות מש"קית ת"ש. זה תפקיד שתפור עלייך'. אחותי, למזלי, מכירה המון אנשים בצבא והיא הצליחה לקשר אותי לקצין מיון בבקו"ם והצלחתי לשנות את השיבוץ שלי ממש לפני הגיוס, והלכתי לקורס מש"קיות ת"ש".
בסיום הקורס רומי הגיעה לבא"פ לכיש, שם נמצאים חיילי מפקדה, בית הספר הצבאי ללחימה וטירונים של גדוד הסיור הבדואי. "הרגשתי זכות ומחויבות בעיקר, להיות מש"קית ת"ש יחידה בבסיס. כשאמרו לי שאני אחראית על בני העדה הבדואית הבנתי שזה הולך להיות תפקיד עם המון אחריות. בסופו של דבר זו אוכלוסיה במצב מאוד קשה, גם מבחינת שפה, וגם אורח החיים שלהם מאוד שונה מאיתנו. הם גרים בפזורות בסמוך לתל ערד, ואלה אנשים שהצבא משקם אותם. מעבר לכך שהם הופכים להיות לוחמים מאוד מקצועיים בגזרות שלהם, הצבא עוזר להם גם מבחינת שפה וגם מבחינה כלכלית".
באיזה אתגרים נתקלת בשירות שלך כשסייעת לחיילים מהמגזר הבדואי?
"הרבה פעמים אלה חיילים נשואים עם ילדים והנשים לא עובדות, אז המשפחה מסתמכת רק על הפרנסה של הגבר, שמרוויח מעט כחייל. אז צריך לעזור להם בפן הכלכלי. הצלחנו לתת לחלק ממשפחות החיילים משכורות של אלפי שקלים שממש עזרו להם. יש גם הרבה מקרים שהחיילים בנו בתים ללא אישור והוצא נגדם צו הריסה ואנחנו פעלנו כדי להקפיא את הצווים האלה באופן חריג, כדי שיהיה לחיילים האלה מקום לגור בו".
רומי צפויה להשתחרר מתפקידה בעוד כחודש ולאחרונה זכתה בהצטיינות ממפקד בית הספר לגששים וכן ממפקד בא״פ לכיש, אל"מ אורי לוי. "זו זכות לקבל מצטיינת פעמיים", אומרת רומי, "מאוד ריגש אותי שבחרו בי. זו גאווה גדולה".
מה את מתכננת לעשות אחרי השחרור?
"אשאר בתחום משאבי אנוש, שזה הכי מעניין אותי, לעבוד עם אנשים. אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה ללמוד, אבל יש לי זמן".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
