אופיר לוזון, תומר מושל ושמעון דריהן, ניצן רייך, גילו גימאני (צילום איריס גימאני)

מלכי הכביש: השליחים שמצאו את עצמם בחזית מדברים

שלושה שליחים מספרים על עומס העבודה, הרחובות הריקים, על התחושה וגם על הטיפים

פורסם בתאריך: 5.4.20 19:10

מגפת הקורונה שהביאה איתה סגר על תושבי ישראל שינתה לחלוטין את שוק העבודה בישראל. השליחים של המסעדות והמרכולים הפכו לעובדים החיוניים בתקופה זו והם אלה העומדים בחזית ודואגים לספק לנו התושבים את הצורך הבסיסי ביותר – מזון.

אחת מהחברות שמגפת הקורונה השפיעה עליה היא חברת SMS משלוחים של אופיר לוזון ותומר מושל מהרצליה שקיימת כבר שש שנים. “אנחנו נותנים שירות משלוחים למסעדות, ירקניות ועורכי דין בעיקר בהרצליה ורמת השרון וגם קצת בצפון תל אביב”, אומר לוזון שאחראי על המשלוחים והשליחים ועושה בעצמו שליחויות, “אבל לצערנו, עם תחילת מגפת הקורונה, חלק מהמסעדות הפסיקו לעבוד ולהוציא משלוחים והיתה לנו ירידה משמעותית בשליחויות. אלה שהמשיכו לעבוד נותנות תפוקה קצת יותר גבוהה מהרגיל והיום אנחנו עומדים על 400-300 משלוחים ביום, מחצית ממספר המשלוחים שעשינו ביום, ולכן עברנו לעבוד במתכונת מצומצמת ומספר השליחים ירד מ-12 לחמישה, ארבעה רכובים על אופנועים ואחד על אופניים. נשאר איתנו אחד מהשליחים הוותיקים שעובד איתנו כבר שש שנים – שמעון דריהן. שבעה עובדים נוספים שעבדו על בסיס משמרות ולא על בסיס קבוע לא עובדים כעת.

אופיר לוזון, תומר מושל ושמעון דריהן

“הקורונה פגעה בכוח האדם שאני צריך להחזיק ויכול להרשות לעצמי להחזיק. אנחנו עובדים עכשיו יותר קשה כי כוח העבודה ירד אז הנטל לא מתחלק בין הרבה שליחים כמו שהיה. מצד שני, גם העבודה ירדה אבל מי שממשיך לעבוד הכפיל את כמות המשלוחים שלו. שעות העבודה שלנו קבועות ולא משתנות – עובדים משעה 10:30 בבוקר עד 22:30 בלילה. לעומת שליחים מזדמנים שעכשיו נכנסו לאיזשהו סופר או לחנות כלשהי שעד עכשיו לא הוציאה משלוחים ועכשיו זו האופציה היחידה שלה למכור, אני עובד על בסיס קבוע עם מגוון של מסעדות קבועות שחלקן נסגרו והבסיס שלי נפגע”.

ההתנהלות בין השליח ללקוח השתנתה?
“ההתנהלות היא אותה ההתנהלות מלבד זה שהשליח צריך עכשיו להשאיר את המשלוח ליד הדלת. אנשים הפנימו שהווירוס הוא סכנה אמיתית וחוששים ממנו ולכן רוב האנשים לא פותחים את הדלת לשליח ולא לוקחים ממנו את המשלוח כדי להימנע ממגע ישיר איתו ואוספים את המשלוח אחרי שהשליח הלך. אנחנו עושים כולנו משלוחים להרבה אנשים שנמצאים בבידוד, אנחנו לובשים כפפות ומסכה ומשתדלים שלא לבוא במגע איתם”.

מה עם טיפים?
“ירדו מאוד. אם אנשים כן נותנים טיפים אז זה בשקית ניילון מחוץ לדלת או על הרצפה ליד הדלת. הרבה לא נותנים. הם מצאו שיטה להתחמק מלתת טיפ ואם פעם הם הרגישו לא נעים, היום הם מרגישים נעים לא לתת ומבקשים שתשאיר את המשלוח מחוץ לדלת ושתלך וכך הם פוטרים את עצמם מהשארת טיפ”.

מה אתה מעריך שיהיה בעתיד הקרוב?
“אנחנו עובדים עד שהממשלה תחליט אחרת. אני מקווה שהמסעדות יתאוששו מהר מהנפילה הזאת. גם אנחנו ספגנו מכה קשה אבל אנחנו מתמודדים. אנחנו חלק מפלח השוק שמצליח להרוויח ולשרוד. אמנם לא להרוויח כמו שאנחנו רגילים, צריכים או אמורים להרוויח אבל להרוויח מספיק כדי לתחזק את העסק”.

* * *

חגי רייך מכפר סבא, בן 40, גרוש עם שני ילדים, בעל עסק פרטי לתיקון מחשבים וניידים, עוסק במקביל בשליחויות בתקופה הזאת. “כאיש מחשבים אני נחשב עובד חיוני”, אומר רייך, “יש לי לקוחות שהמחשב שלהם מקולקל והם לבד בבית עם הילדים אז אני עוזר להם לפעמים אפילו בלי תשלום. במקביל לקחתי עבודת שליחות כי לך תדע מה יהיה בעתיד. אני עובד עם מכולת ‘מאי מרקט’ בפינת הרחובות סוקולוב ו-ויצמן. אם זו שליחות קטנה אני נוסע עם קטנוע ואם קצת יותר משמעותית אני יוצא עם הרכב. אני גר ממש ליד המכולת אז אני יכול להחליף”.

איך העבודה?
“יש הרבה עבודה. בתוך המכולת יש את המנהלת לילך שמשרתת את הלקוחות שבאים. אנשים נכנסים אחד אחד ושומרים על החוקים וההגבלות. בנוסף אליה יש עובד נוסף שאורז. כשאני מגיע – המשלוח מחכה עם השקיות מסודרות, אני מכניס את זה לאוטו נוסע. זה מאוד נוח”.

חגי רייך

איך מגיבים במשפחה לכך שאתה כל היום מסתובב ברחובות?
“אני נורא מרגיע את המשפחה כי אני לא באמת נפגש עם אנשים. אני מניח את המשלוח בדלת של הלקוח – דופק והולך ואז מתקשר מלמטה ואומר להם ששמתי להם את המשלוח ליד הדלת. אני אף פעם לא מכניס להם את זה הביתה כי לרוב לא מדובר ביותר מכמה שקיות, מדובר בהשלמות אנשים עושים. זו לא קנייה בשופרסל עם מלא ארגזים”.

איך זה לנסוע ברחובות העיר בימים אלה?
“זה עצוב לראות את רחובות כפר סבא ריקים, מרגיש כמו שבת מוקדם בבוקר, אבל מצד שני יש את הרוגע הזה שכולם בבתים ושומרים על עצמם. אני בן אדם חיובי ולא אוהב להיכנס לקטע של הדיכאונות. אני יכול בכיף לנסוע לשכונת עלייה ואז מיד לגאולים ואין בכלל תנועה בדרך. מהבחינה הזאת זה בהחלט כיף”.

* * *

פיצה שעורה ברעננה נפתחה לפני שש שנים. מנהל אותה דניאל גימאני ואחיו, גילו, בן 21, עובד בה כשליח מאז שנפתחה.

מה מצב הטיפים מאז התפרצות הנגיף?

גילו: “ירדו הטיפים, זה כבר לא מה שהיה. אנשים כבר לא פותחים את הדלת, אומרים ‘שים את הפיצה ליד הדלת, ותלך’. יש לפעמים אנשים חמודים שתולים טיפים עם שקית על הדלת, או משאירים מטבע על השטיח או מתחת לשטיח. יש גם כאלה שנותנים טיפ באשראי, אבל לא הרבה. רוב הלקוחות מבקשים שאני אשאיר את הפיצה מחוץ לדלת ולא נותנים טיפ”.

יצא לך להביא פיצות לאנשים בבידוד?

“כן. אצלם בכלל לא פותחים אפילו את הדלת. הם אומרים לי להניח את הפיצה מחוץ לדלת, לצלצל, וללכת. שלא יהיה מפגש בינינו”.

גילו גימאני. צילום איריס גימאני

אתה לא חושש להידבק?

“שמע, אנחנו עובדים מאוד נקי בדרך כלל, ובמיוחד עכשיו. עם כפפות, מסכות, כל מה שצריך. גם כשאני פוגש את האנשים, אלה שפותחים לי את הדלת, יש בינינו שני מטר. פעם הייתי נכנס לתוך הבית ושם להם את זה על השולחן, היום אני מושיט להם את הפיצה והולך. אני תופס כמה שיותר מרחק. אני לא חושב על הידבקות. הקורונה לא מפחידה אותי. אני הולך עם מסכה וכפפות יותר בשביל ההרגשה של הלקוחות, לא בשבילי”.

יש עלייה במכירות?

“עכשיו קצת יותר, אבל בהתחלה, לפני שבועיים, אנשים קנו בסופרים אוכל בכמויות והעדיפו להכין אוכל בבית ולא היו לנו כמעט משלוחים. בשבוע האחרון התחילו להזמין די הרבה והתחלתי לפרפר עבודה. אמנם לא כמו לפני הקורונה, אבל חזרה העבודה ברוך השם”.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות בהרצליה?

הורידו את אפליקציית "צומת השרון הרצליה" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "צומת השרון הרצליה" באייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו


תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"צומת השרון הרצליה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר