ד"ר אמנון פרידברג. צילום: גיל ויזן

אבל כבד: תושב הרצליה ד"ר אמנון פרידברג, מומחה עולמי לחקר חרקים, נפטר מקורונה

פרידברג נפטר פחות מחודש לאחר שחגג 75. "הוא היה איש טבע בכל רמ"ח איבריו. הוא העמיד דורות של תלמידים", מספר לייבעלע פרידמן, שעבד איתו צמוד במשך 25 שנה. בנותיו: "למדנו ממנו ללכת אחרי התשוקה שלנו". בהלוויתו הופיע הזמר דוד ד'אור והרב ישראל מאיר לאו נשא דברים

פורסם בתאריך: 13.10.20 18:02

ביום שבת הלך לעולמו תושב הרצליה ד"ר אמנון פרידברג, מגדולי האנטומולוגים בישראל, מומחה עולמי לזבובאים וחוקר במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב במשך יותר מ-40 שנה. ד"ר פרידברג, שהתגורר כ-30 שנה בהרצליה הצעירה, נפטר פחות מחודש לאחר שחגג יום הולדת 75, לאחר שנדבק בווירוס הקורונה לפני כשבוע. ביום ראשון אחר הצהריים ליוו אותו בני משפחתו ומוקיריו בדרכו האחרונה בהלוויה מרגשת שהתקיימה בבית העלמין החדש בהרצליה ובה הופיע הזמר דוד ד'אור והרב ישראל מאיר לאו נשא דברים. הוא הותיר אחריו את אשתו פנינה, שתי בנותיו ורד וליאת, ושלושה נכדים.

ד"ר פרידברג פרסם יותר מ-150 פרסומים מדעיים – מאמרים, ספרים, פרקים בספרים, קטלוגים ותקצירי הרצאות. תלמידים רבים הכירו אותו כמרצה בקורסים אקדמיים, בהם הקורס "פאוניסטיקה של חרקים", והוא הנחה דורות של סטודנטים לתארים מתקדמים, רבים מהם כיום חוקרות וחוקרים בכירים בעצמם. הוא היה אחראי גם על האוספים האנטומולוגיים של אוניברסיטת תל אביב, שהרבה בזכותו מוכרים כחשובים ברמה בינלאומית. מאות מיני חרקים תוארו על סמך עבודתו של ד"ר פרידברג וישנם 99 מינים ושלושה סוגים של חרקים שחוקרים בחרו לקרוא בשם מדעי על שמו. הוא גם אחראי על לא מעט שמות עבריים של חרקים בהם אנו משתמשים כיום.

"אמנון היה איש טבע בכל רמ"ח איבריו, היה אדם מאוד מדויק ובעל אופקים רחבים", מספר לייבעלע פרידמן, שכונה השולייה שלו ועבד איתו צמוד במשך 25 שנה, "הוא היה חוקר חרקים וההתמחות שלו היתה בזבובים, במשפחה שנקראת פרי זבובים. הוא היה מומחה בקנה מידה עולמי והוא היה אחד מעמודי התווך של מחקר הפרי זבובים בעולם. בארץ הוא הכיר את הפאונה, את החי של הארץ, את החרקים ובמיוחד הזבובים, את בעלי החיים ואת הצמחים בצורה יוצאת מן הכלל, הרבה מעבר לנדרש לתפקידו ומחקרו. הוא נסע בכל הארץ לצורך תפקידו ואין כמעט מקום שהוא לא היה בו. בכל מקום שאליו הוא הגיע הוא בדק את המקום, בחן את החרקים וחיפש את הזבובים שלו. הוא נסע בכל העולם לצורך מחקר וכל מה שהוא אסף נמצא באוסף הלאומי של החרקים במוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, שיש לו חשיבות עולמית.

"אמנון היה תלמיד של פרופ' יהושע קוגלר שהקים את האוספים באוניברסיטה והוא המשיך את מלאכתו של קוגלר ועשה עבודה מפוארת. אמנון היה אספן חרקים כביר. בשנה אחת הוא היה מסוגל לאסוף 20 אלף פרטים של כל מיני דברים שחלקם היו נדירים ומינים חדשים ועשה אבחנה תוך כדי. אמנון גם היה איש נדיב ותמיד היה מוכן לשתף פעולה עם כל אחד ולהתחלק במידע ובחומר, כולל עם אנטומולוגים מארצות אויב. הוא היה איש צנוע ולא היה זקוק לשום פרסים. הוא אמר שהפרס הכי גדול שלו זה לעבוד על זבובים – מה שהוא אהב וידע לעשות. זה בשבילו היה הכי חשוב".

ד"ר אמנון פרידברג ולייבעלע פרידמן בקניה. צילום: ליאת גידרון-היינמן

פרידמן מוסיף: "הוא עבד הרבה גם על הקמת המוזיאון לטבע, שנפתח לציבור הרחב לפני שנתיים. בשנים האחרונות כשהוא יצא לפנסיה, קיווינו אמנון ואני שיהיה לו יותר זמן ופנאי כי הוא כבר לא היה צריך להדריך תלמידים ולא היה צריך להיות האוצר של אוסף החרקים והוא יכול היה לעבוד רק על נושאים שקרובים ללבו. קיווינו שהוא יעבוד יותר על אוסף הזבובים שהוא אסף מכל מיני מקומות בעולם, ושיוכל לטייל ולהביא עוד זבובים מעניינים לאוסף. אבל החל החל לסבול מדמנציה אז היה לו קשה לעבוד, אבל לא זה מה שהכריע אותו. בשבוע שעבר הוא נדבק בקורונה והועבר למרכז הרפואי שהם בפרדס חנה ואמרו לנו שהתסמינים יחסית קלים – החום לא גבוה והמצב שלו יחסית טוב ויכול להיות שהוא תכף יחלים ויחזור ופתאום בשבת בבוקר המצב שלו החמיר והוא נפטר בצהריים".

פרידמן מספר גם שפרידברג השפיע על תלמידים רבים שלימד. "אנחנו צוות גדול של ממשיכי דרכו – תלמידים שלו וקולגות שלו. כיום אוצרת האוסף הראשית היא תלמידה שלו לשעבר. במידה רבה כולנו תלמידים שלו כי הוא היה מורה דגול. הוא העמיד דורות של תלמידים. במשך שנים הוא לימד קורס על חרקים שהוא ירש מהמורה שלו פרופ' יהושע קוגלר. כל שנה היו בקורס הזה מתריסר עד עשרות תלמידים והם קיבלו את מיטב המידע ונסעו בכל הארץ בשביל להדגים בתי גידול של חרקים ולדגום את החרקים עצמם. אני פוגש היום אנשים עם שיער שיבה שאומרים שהיו תלמידים שלו לפני 40 שנה. גם הרבה אנשים שעובדים היום בחקלאות ואנשי תברואה שונים מתגלים כתלמידים של אמנון לשעבר. הקורס שינה להם את החיים והם חזרו משם אנשים אחרים, חלקם אפילו שינו ממש את כיוון החיים שלהם והחלו לעסוק בזואולוגיה או באנטומולוגיה בצורה זו או אחרת. הוא חגג יום הולדת 75 בראש השנה והוצאנו לכבודו חוברת מיוחדת של עיתון החברה האנטומולוגית הישראלית והמאמרים כולם היו מוקדשים לו, וברובם היו תיאורי מינים לכבודו שנקראו על שמו. במשך כ-30 שנה אמנון היה אוסף חרקים בגבעה ליד ביתו, 'גבעת הפרחים', ומצא שם די הרבה חרקים נדירים. לפני שנה הציבו שם תמונות של חרקים והסברים עליהם, ולוח עם כמה דברים של אמנון על המקום שאימץ. הוא תכנן להוציא מאמר על הפאונה של הגבעה הזו ולצערנו לא הספיק ואולי עכשיו אנחנו נשלים את זה".

ד"ר אמנון פרידברג בגבעת הפרחים

"רצו לשפץ בהרצליה את 'גבעת הפרחים' ברחוב הנשיא ואנחנו מאוד פחדנו שיהרסו את הגבעה כי רצו לעשות שם בטון וכל מיני מתקנים לילדים", מוסיפות בנותיו של של ד"ר פרידברג, ורד וליאת, "הוא דאג לזה שישמרו את הגבעה באופן טבעי כי הוא חקר שם את הגבעה במשך הרבה שנים וגילה שם הרבה מינים של חרקים. תלמידה שלו לקחה פיקוד ודאגה ביחד עם העירייה שיעשו שיפוץ שהוא מינימלי ומאוד טבעי. עשו שם משהו מהמם ויש מין אנדרטה שרשומה עליה פסקה על אבא. יש שם דוגמאות של ארונות החרקים של האוספים שלו באוניברסיטה והם מוטבעים בתוך ספסלי הבטון שמקיפים את השמורה הזו. מאז השמורה הזאת שינתה מאוד את אופיה ואם באים לשם ביומיום היא מפוצצת באנשים כשקודם זו היתה שמורת טבע שפחות עלו אליה לרגל.

"אבא היה כולו נתון בעבודה והיה עובד סביב השעון גם בשבתות", הן מספרות, "מצד שני, הוא היה מאוד מעורב ומשפיע במשפחה והיינו מאוד קרובות אליו. דעתו היתה הכי חשובה לנו. הוא היה בן אדם שאפשר להתייעץ איתו והוא היה עושה שיקולים מאוד חדים. היינו מתייעצות איתו מבחירת חבר ועד הלימודים באוניברסיטה. לא הלכנו בדרכו אבל שתינו למדנו ממנו ללכת אחרי התשוקה שלנו".

מימין לשמאל: ורד רוזן, ד"ר אמנון פרידברג, ליאת פרידברג ופנינה פרידברג. צילום באדיבות המשפחה

ורד מוסיפה: "אני למדתי אדריכלות ואני עוסקת באמנות ויש לי גלריה בתל אביב וליאת אחותי עוסקת בתחום המוזיקה – זמרת, ראפרית ומפיקה. שתינו למדנו לצלם ממנו. יש לי גלריה בתל אביב של צילומים שלי שבדיעבד פתאום קלטתי שקיבלתי מאבא שלי את האהבה לצילום. הוא תמיד טייל בטבע עם מצלמה והנציח כל דבר וגם אני בעקבותיו המשכתי את זה.

"את רוב זמנו אבא בילה בעבודה ובנסיעות ארוכות לחו"ל, לכל מיני מקומות בעולם. לפני 30 שנה נסענו המון לחו"ל כשזה עוד לא היה מקובל. היינו בקניה ובארצות הברית. הצטרפנו אליו בארה"ב לשנה אחת של שבתון ושנה אחת של שליחות כשהוא עבד וחקר במוזיאון המדע בוושינגטון הבירה סמית'סוניאן. הציעו לו גם עבודה שם והוא בחר לחזור לארץ כי הוא מאוד אהב את ישראל. הוא קרא למינים של זבובים על שמנו ועל שם אמא שלו ואמא שלנו. גם אחרי שפרש הוא המשיך לעבוד ועד לפני שנה הוא עוד נסע לאוניברסיטה והמשיך לעבוד.

"הוא היה חולה בדמנציה בשנים האחרונות אבל הוא היה יכול לחיות עוד הרבה שנים עם המחלה הזאת. הוא היה בבית אבות סיעודי בחודש וחצי האחרונים והמצב שלו מאוד השתפר בעקבות הטיפולים שקיבל שם אבל מצד שני זה גם מה שלקח אותו בסופו של דבר. הוא נדבק מאחד האחים שם. הוא נפטר שבוע אחרי שהוא נדבק וההידרדרות היתה ממש ביומיים האחרונים. הוא היה בן אדם מאוד חיובי ואופטימי והוא לא התלונן אף פעם וגם אם היה לו קושי הוא אמר שהוא לא רוצה להעיק עלינו עם הדברים. הוא לא שיתף, הוא היה מתבדח בעיקר. באמבולנס בדרך למרכז הרפואי המטפל שהיה איתו סיפר שהוא התבדח איתו. הוא היה מאוד צנוע למרות שהוא ממשפחה מכובדת מחיפה והוא היה גבוה, מרשים ומעורר כבוד".


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות בהרצליה?

הורידו את אפליקציית "צומת השרון הרצליה" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "צומת השרון הרצליה" באייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו


אולי יעניין אותך גם

תגובות

9 תגובות
  1. יובל

    עוד אדם רחב אופקים ומשכיל הלך…
    ואנחנו נשארים עם מיקי זוהר ורקב רגב.
    עצוב.

  2. ג׳יקי חיט

    היה חבר ילדות שלי, ברח׳ עקיבא בחיפה; כשהיינו ילדים הוא אסף נחשים וכל מיני זוחלים; תמיד היו כל מיני זוחלים ורמשים במרפסת ביתו, כבר מגיל צעיר; מזה כ- 40 שנה לא פגשתיו ורק קראתי על הצלחותיו האקדמיות; תנחומים לאישתו, בנותיו ונכדיו יהא זכרו ברוך.

🔔

עדכונים חמים מ"צומת השרון הרצליה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר