לפני שלוש שנים, בהיותה רק בת 37, תושבת הרצליה רעות לביא ישי עשתה החלטה קשה וכרתה את השחלות שלה ושדיה לאחר שהתגלתה כנשאית מוטציית הגן BRCA1 שמגדיל מאוד את הסיכון שלה לחלות בסרטן קטלני. סבתה ואמה נפטרו שתיהן מסרטן השחלות. על אף המלצת הרופאים לאחר מות אמה לעשות את הבדיקה לנשאות הגן כדי לדעת אם היא נמצאת בסיכון מוגבר לחלות בסרטן השחלות או השד, רעות בחרה שלא לעשות את הבדיקה בשלב זה. רק בגיל 32, לפני שנישאה, החליטה לעשות את בדיקת נשאות הגן ותוצאתה היתה חיובית. לאחר התלבטויות רבות וחששות פן לא תוכל ללדת עוד ילדים בנוסף לשתי בנותיה, היא החליטה לעבור כריתת שחלות ושדיים. פחות משלוש שנים לאחר הניתוחים והפריה חוץ גופית (IVF) נולדה לה ילדה בריאה. כיום היא מייעצת לנשאיות ומלווה אותן בתהליך הכריתה במטרה להציל את חייהן כשהיא ההוכחה שאפשר ללדת גם בלי שחלות.
"אמי נפטרה מסרטן השחלות כשהיתה בת 48 ואני הייתי רק בת 24", מספרת רעות, "אחרי שהיא נפטרה יצרו איתי קשר מבית החולים שערי צדק שבו היא טופלה והמליצו לי לבצע לבדוק אם אני נשאית מוטציית הגן BRCA1 כמו אמי וסבתי והסבירו שניתן למנוע את המחלה. הייתי אז צעירה מדי, בת 26, לא רציתי לדעת אם אני נשאית כי גם כך לא התכוונתי להוריד את השחלות בשלב זה. בינתיים הייתי במעקב צמוד".
אז מתי החלטת לעשות את הבדיקה לראות אם את נשאית?
"קצת לפני שהתחתנתי, בגיל 32, החלטתי שהגיע הזמן לעשות את הבדיקה כי אם אני נשאית אני צריכה אולי לעשות ילדים יותר מהר כדי להוציא את השחלות כמה שיותר מהר. עשיתי את הבדיקה כדי לבדוק אם אני נשאית ואכן יצאתי חיובית. הגנטיקאית המליצה לי לסיים ללדת עד גיל 40 ולהוציא את השחלות והשדיים. בנוסף היה כתוב שיש לי 80 אחוז סיכוי לחלות בסרטן השד ו-50 אחוז סיכוי לחלות בסרטן השחלות".
מה עשית כשגילית שאת נשאית?
"כל הזמן רצו לי המחשבות על כך שאני נשאית, שאני אלד ואז בגיל 40 כשאסיים אוריד את השחלות. הבאתי שתי בנות לעולם ואחרי לידת השנייה, בגיל 36, הייתי בביקורת שגרתית אצל רופאת הנשים שלי שהיא גניקואונקולוגית שמתמחה בסרטן שחלות ורחם והיא זאת שנתנה לי את סטירת הלחי. היא אמרה לי שאין לי זמן לחכות עד גיל 40 ושאני בסיכון מאוד גבוה ושבכל דור המחלה מקדימה בעשור, כלומר שאני בסיכון גבוה כבר בגיל 36 כי אמא שלי חלתה בגיל 46. מאותו הרגע חוויתי חרדות קשות וכל הזמן חשבתי שאני חולה ונבדקתי כל שבועיים-שלושה. פתאום הבנתי את המשמעות של נשאות והרגשתי שיש לי פצצה מתקתקת בגוף".
מה מנע ממך לעשות את הניתוחים?
"הייתי בדילמה מאוד גדולה כי ידענו שאנחנו רוצים לפחות עוד ילד. הלכתי לרופא פריון כדי לבדוק לגבי פרוצדורה של הפריה חוץ גופית והקפאת עוברים לפני הוצאת השחלות. כשהתייעצתי עם רופא פריון הוא אמר שאני לא צריכה הפריה חוץ גופית ושאני יכולה להיכנס להיריון טבעי ואז להוריד את השחלות. זה מאוד הקשה עלי ובלבל אותי כי הגניקואונקולוגית המליצה אחרת. כל רופא מסתכל מנקודת המבט שלו. כל רופאי הפריון אמרו אותו הדבר ולא רצו להכניס אותי לתהליך הזה. גם קופות החולים לא מעודדות את כריתת השחלות והשדיים כי הן לא מתעסקות ברפואה מניעתית ולא רצו לאשר לי את ההפריה החוץ גופית. לא הסכמתי להיכנס להיריון טבעי כי ידעתי שאני בסיכון אמיתי. משהו מבפנים אמר לי שאני צריכה לעבור את הניתוחים האלה ולעבור הפריה חוץ גופית.
"עברה עלי שנה שלמה של התלבטויות מלווה עם המון פחדים כשהמחלה נושפת לי בעורף. מה שהביא אותי להחלטה היתה שיחה עם חברה שאמרה לי ששנה מהיום אני יכולה להיות אחרי הכל, להוריד את העננה הזאת מעליי ואת החרדות. החלטתי להוריד את השחלות כמה שיותר מהר כדי להיות רגועה ולישון טוב בלילה. יש לי אחריות, יש לי ילדים ואני לא לוקחת סיכון. נכנסנו לתהליך של שימור פריון והקפאנו ביציות ועוברים ובסוף התהליך הוצאתי את השחלות. במרץ לפני שלוש שנים עשיתי את הניתוח של הוצאת השחלות ובנובמבר את הניתוח של כריתת השדיים ובכך הורדתי את הסיכון לחלות בסרטן השחלות והשד לאחוזים בודדים, פחות מכלל האוכלוסייה".
מה קרה מאז?
"פחות משלוש שנים אחרי זה, נולדה בתי השלישית גאיה, שהיא היום בת שבעה חודשים. כמובן שאני עדיין במעקב צמוד. מאז אני מלווה נשים שמתלבטות אם לעשות את הניתוחים המניעתיים וגם מייעצת למי שכותבת שהיא רוצה עוד ילדים והיא מתלבטת. אני מספרת את הסיפור שלי ואני מניחה שזה נותן לנשים כוח".
מה המסר שתרצי להעביר לנשים שנמצאות בדילמות שהיו לך?
"קודם כל שאפשר להיכנס להיריון בלי שחלות. חשוב שכל אחת תלך עם תחושות הבטן שלה לגבי הניתוחים. צריך הרבה כוחות מנטליים ונפשיים לעבור את זה. בעלי, אבא שלי ואחותי, שהיא לא נשאית לשמחתי, מאוד תמכו וחיזקו אותי. הניתוחים הם לא פשוטים אבל שווה לעבור אותם ולהישאר בחיים".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
