כל אחד כוכב! | מאחורי פרשת השבוע וזמני כניסת ויציאת שבת בהרצליה

כניסת השבת בהרצליה: 16:27

יציאת השבת בהרצליה: 17:27

כל אחד כוכב! | פרשת ויחי

הפרשה שלנו, "ויחי", מסיימת את ספר האבות והבנים – ספר בראשית. יעקב מברך את בניו, כל אחד כברכתו, ובסוף פסוקי הברכות מסכמת התורה:
"כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם".

רש"י מעיר שלכאורה לשון הפסוק היה צריך להיות "ברך אותו", לשון יחיד, כפי שפתח "איש אשר כברכתו". ומסביר:  "מה תלמוד לומר "ברך אותם"? לפי שנתן ליהודה גבורתו של אריה, ולבנימין חטיפתו של זאב, ולנפתלי קלותו של איל. יכול שלא כללן בכל הברכות? תלמוד לומר ברך אותם" כלומר: שכולם נתברכו גם בברכות שאר שבטי ישראל.

אם כן, מה מיוחד ומדוע ברך יעקב ברכה אישית כל אחד מהשבטים? אלא שלכל אחד יש את היחוד שלו ואת תפקידו המיוחד. ולכל אחד האופי, הכשרונות הבולטים, היכולות והחוזקות שלו. אך עם זאת, כל אחד מהשבטים נתברך גם בשייכות במידה מסויימת בשאר ברכות אחיו.

כאשר יוסף מנחם ומנסה להרגיע את אחיו שאין בכוונתו לנקום בהם, מספר המדרש שכך אמר להם: "עשרה כוכבים בקשו לאבד כוכב אחד ולא יכלו לו".
וממילא כוכב אחד (יוסף), לא יכול לאבד עשרה כוכבים (את שאר האחים). יוסף בעצם אומר לאחיו: כל אחד מכם הוא כוכב המזהיר באורו המיוחד.
אין לי רצון וגם לא יכולת לכבות אפילו אחד מכם. אבל חשוב שנפנים שרק אם נשמור על אחווה ואחדות נוכל להאיר לעולם.

את ההבנה היסודית הזו, סוד היחוד והיחד והיחס בניהם, מגלה לנו יעקב כבר בצאתו לחרן. בבראשית כח, יא כתוב: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא". ובפסוק יח: "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו.."

אבנים או אבן אחת?

"אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כל אותן האבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת: עלי יניח צדיק את ראשו. וכולן נבלעו (התאחדו) לאבן אחת"

המדרש מלמד שהאבנים הן אבני הבניין של עם ישראל, 12 שבטי ישראל. וכל אחת מהן כאבני החושן. רק אם כל האבנים מבינות שלכל אחת תפקיד ויחוד, ולא חושבות שרק "עלי יניח צדיק את ראשו", אז הן ראויות להיות מונחות על לב אהרון הכהן ולהכנס אל הקודש.
– זוהי הברכה איתה מסיים יעקב את ברכותיו לבניו.

לכן יוסף הוא שמקבל בברכתו את התפקיד: "…אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל"
– "להיות רועה אבן ישראל" – להנהיג את אחיו ולמלוך עליהם. והם נקראים "אבן ישראל" בהיותם עיקרן של עם ישראל.

שבת שלום.

* דברי התורה מוקדשים לכבוד בר המצווה של בננו אברהם יוסף נ"י. יהי רצון שיזכה ללכת בדרכי אבות, ולהאיר באורו המיוחד.

צחי וייס, תושב הרצליה, הוא מנכ"ל עמותת "גרעין תורני הרצליה". לתגובות ויצירת קשר: 052-6426832

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה