אלה פינוס ישרים בת 33 מהרצליה, היא רצה למרחקים ארוכים. ליתר דיוק, ההתמקצעות שלה היא בריצות למרחקים של חמישה ועשרה קילומטרים. אחת כזו שאין בלקסיקון שלה את המונח בלתי אפשרי. בעלה, מושיקו, שיחגוג שלושים ושלוש בעוד כחודש, רץ גם הוא למרחקים, אף ארוכים יותר, כגון מרתון. הזוג פינוס-ישרים מוכר בקהילת הרצים בישראל ולהם אלפי עוקבים ברשת.
עד לפני כשלוש שנים סיפור חייהם של בני הזוג ההרצליינים נראה שגרתי לחלוטין. שניהם עבדו במשרות מכובדות, אלה מהנדסת חשמל במקצועה ועבדה בחברת הייטק, ומושיקו סמנכ"ל כספים. בין לבין הם לא זנחו לרגע את האימונים והריצות. מושיקו הגיע במרתון טבריה למקום ה-4 המכובד ואלה ניצחה במרוץ הלילה כמה פעמים ובאליפות ישראל ל-5,000 מטר אף הגיעה למקום הרביעי.
באופן טבעי, השניים רצו להרחיב את המשפחה. אלה חשה שהיא לא באה על סיפוקה ממקום העבודה שלה, ועזבה את משרת ההייטק הבטוחה כדי להתמסר לתחום של אימון ריצה ולהתכונן לקראת לידה ואימהות. היא מתארת: "הרגשתי שמשהו לא טוב קורה לי בחיים, הייתי כבויה, עצובה, שנאתי את העבודה ולקום בבוקר אליה, מין משבר גיל 30 כזה".
אלה ומושיקו פינוס ישרים צילום שרה גילה לופה
אבל כאן התחיל מסע אחר בחייהם של בני הזוג. הניסיונות להיכנס להריון לא צלחו, וככאלה שרגילים להצלחות, הם הרגישו שיש פה אתגר מסוג אחר לפניהם, כזה שלא ממש ידעו בשלב הזה איך להתמודד איתו. "אנחנו אנשים מאוד מתוכננים", מספרת אלה, "אוהבים שמה שתכננו גם קורה. פתאום מצאנו את עצמנו בסיטואציה בה הדברים לא בשליטתנו. אחרי שנה בה ניסינו להיכנס להריון לבד ללא הצלחה, עברנו לתהליך הזרעות, אך גם זה לא עזר. בשלב הבא ניסינו הורמונים ומהר מאוד התגלגלנו לטיפולי הפריה, IVF. כאדם שאוהב שליטה אמרתי שאם שיש פה תהליך שיכול לקדם אותי יותר, אז בוא נלך על זה והתחלנו את הטיפולים האלה לפני שנתיים. היו לנו בזמן הזה שמונה החזרות עוברים, שזה למעשה שלב בטיפולי הפריה בו מחדירים לרחם עובר "מוכן" בן 3 או 5 ימים, כלומר עובר שהוכיח את עצמו שמצליח להתפתח. במידה והעובר מצליח להשתרש ברחם – מתקיים הריון. במידה ולא – הטיפול נכשל. במשך כל הזמן הזה עוד חשבתי שאני יכולה להתאמן כרגיל. הסטטיסטיקה אומרת שהתהליך מצליח 1 ל-3, אז בפעם הרביעית כבר התחלנו לדאוג. שנינו אנשים בריאים, אז מה לא עובד פה? ביוני 2020 שעברה נקלטתי, אחרי שנה וחצי של טיפולי הפריה. השמחה הייתה מאוד גדולה, אבל היא ארכה בסך הכל שבוע. יום אחד עמדתי לצאת לאמן ואז התחיל דימום, הלכנו למוקד ומשם היינו צריך להמתין שבוע מייסר של אי ודאות והכל התנפץ לנו בפנים, נגמר לפני שהתחיל. ביולי עשיתי עוד טיפול ושוב נקלטתי וכמובן שעלו החששות שיחזור התסריט מההיריון הקודם, ושוב, דימום אותו סרט, ממש שחזור. הפעם השנייה ריסקה אותי לחתיכות. באיזשהו מקום האימון הציל אותי, כי הייתי חייבת להיות שם בשביל המתאמנים שלי. הייתי בתקופה שראיתי רק שחור, ופשוט רציתי לעצור את הכל".
אלה ומושיקו פינוס ישרים צילום שרה גילה לופה
בשלב הזה הם החליטו לקחת הפסקה קצרה, אך כמובן לא ויתרו. כדי לאגור כוחות, בטרם יחזרו לטיפולים, טסו אלה ומושיקו לחופשה באיי סיישל. ואכן, שבועיים מאוחר יותר, נקלטה אלה להיריון, זאת לאחר לא פחות משמונה ניסיונות של החזרת עוברים. לפני חודשיים נולד בנם הבכור, רנה.
רוצים להישאר מעודכנים?
איך ההרגשה להביא סוף סוף ילד לעולם?
"התחושה היא שזה כל כך לא מובן מאליו, לפעמים מי שזה מצליח לו בקלות לא יודע להעריך את זה מספיק. פשוט להסתכל כל יום ולהתפעל, אוזניים ופה ואף, נושם, צוחק ובוכה, זה פשוט פלא הבריאה".
אלה פינוס ישרים עם רנה צילום שרה גילה לופה
כיצד נראה אורח החיים שלך עכשיו?
"קשוח, אני סוג של זומבי, חודשיים שהם כמו שבוע אחד ארוך שלא נגמר, אבל אין לי את הפריבילגיה להתלונן, אחרי שחיכיתי לזה כ"כ הרבה זמן. לא ניסיתי להשתתף בתחרויות עדיין. רציתי בתאוריה, אבל לא הגעתי למצב של לנסות בכלל בגלל הכאבים. אי אפשר להיות ערה מ-2 לפנות בוקר ולצאת לרוץ בשש, להתאמן חזק ולחשוב שהגוף יחזיק. לי ולמושיקו יש נטייה לקחת את עצמנו לקצה גבול היכולת, אני רצתי עוד ביום הלידה 15 ק"מ בחודש אוגוסט. אנשים ראו אותי עם בטן בחודש תשיעי ונגנבו".
יש כבר מחשבות על הילד הבא?
"לא עכשיו, בכל זאת הייתה לי לידה קשה מאוד, חשבתי שאני אקבל איזה פיצוי על הדרך שעברתי, אבל נכנסתי לניתוח חירום. בכל מקרה לא נחכה יותר מדי".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
