משעול משה. בתחילת השבוע נערך טקס הסרת הלוט על משעול משה, שביל בנווה עמל, המנציח את שמו של משה משרקי ז"ל, פעיל קהילתי מוערך בהרצליה, שנפטר לפני ארבע שנים. השביל, כ-250 מטר אורכו, מחבר בין רחוב כצנלסון לרחוב גיבורי עציון. בטקס, שנערך במדשאת בית הכנסת 'תפארת צעירים' בשכונה, שמשרקי היה אחד ממקימיו ואף שימש כיו"ר בו במשך שנים רבות, נכחו לצד בני משפחה וקרובים גם ראש העירייה, משה פדלון וחברי מועצה.
בתו של משה משרקי ז"ל, כלנית משרקי באסה, סיפרה בנאום מרגש על אביה שהיה איש צנוע, נדיב וחריג בנוף. היא בחרה לפתוח את דבריה בזיכרון שנצרב בה: "אני רוצה להתחיל עם זיכרון ילדות שחרוט עד היום בליבי ומלווה אותי בכל מסלול חיי. לבתינו הגיעו הרבה אנשים מהקהילה, אך אני כילדה לא ידעתי את סיבת הגעתם, תמיד כשהגיעו אבא נכנס איתם לסלון סגר את הדלת ומעולם לא סיפר. באחת הפעמים שאלתי אותו למה כל כך הרבה אנשים באים לפה, ואז הוא ענה לי בעוונה ובלחש שהם צריכים קצת עזרה. ואני ילדה/ספק נערה צעירה עונה לו בתמימות – "אבא אתה תגמור לנו את כל הכסף? מה יישאר לנו?" והא ענה לי – "יה בינתי, חסר לך משהו?".
כלנית משרקי באסה, צילום באדיבות המשפחה
עוד דיברה כלנית על אבא ציוני: "אבא יצר את הכל בעצמו, דבר לא נמסר לו, הוא הרוויח את זה בעבודה קשה בכל ימי חייו. מסע חייו של אבא כאיש אמונה נשזר בשני דברים ערכיים מהותיים – באהבת הארץ ודבקות בעשיית טוב. בגיל 16 זכה לעלות לארץ ישראל עם משפחתו לאחר מסע מטלטל וארוך. קשה היה לו לשמוע את האנשים המקטרגים על הארץ שהוא כל כך אהב וחלם עליה, אפילו ששילם בגופו והפך לנכה צה"ל וסבל קשות עד יום מותו. תמיד אמר שרק אנשים שלא חוו גלות מייסרת יכולים לדבר כך. הוא תמיד אמר שהגענו לארץ ישראל, זכינו במדינה משלנו, מדינה יהודית, עלינו לשמור עליה ולדבוק בעשיית הטוב. הפסוק ו-"אהבת לרעך כמוך" לא היה עבורו רק פסוק שקרא בתורה, אלא פסוק שאנו מצווים לפעול על פיו, הרגיש שזה חוק הקיום של העם היהודי. הוא לקח אחריות ועשה, הן בשליחות ציבורית והן בנתינה. בימינו אנו אולי היו נותנים לזה כותרת – נטל חלק באחריות העיצוב הזהות היהודית, אך אבא לא היה עסוק בכותרות או בתארים, הכל אצלו הגיע מתוך הנפש פנימה ראה בזה זכות גדולה ושליחות, ומה שהוביל אותו בעשייתו זה לא אני הפרטי שלי אלא הדאגה לכל".
היא סיכמה את דבריה במשמעות של השביל: "גם המשעול שאנו חונכים היום על שמו, הוא שביל שפעל למענו לפני שנים רבות מול העירייה כדי שלאנשים מבוגרים תהיה גישה נוחה וקלה לבית כנסת ולאזור. אבא שלי, איש צנוע, אציל נפש, נשמה גבוהה, שמסע חייו היה שזור כולו בדרך של נתינה אין סופית לקהילה הסובבת באמונה סבלנות ומאור פנים. אסיים ברשותכם, בדברי אבא שלי: תאמין בטוב, תעשה טוב, אתה לא תפסיד לעולם, הכל יחזור אליך במנה מכופלת".
למחרת האירוע, סיפרה כלנית, כי הטקס הותיר בה חותם משמעותי: "זה היה אחד הימים המרגשים בחיי. אבא שלי פעל כל חייו למען הקהילה, שהחזירה לו במידה מסוימת, למרות שהוא לא חיפש את זה ולא ביקש דבר בתמורה. הייתה פה מין סגירת מעגל. בימינו, הכל נהיה קיצוני ואגואיסטי, כל אחד דואג לעצמו, ואבא שלי היה בדיוק ההפך, תמיד דאג לאחר, שלא יהיה אדם חלש מסביבו. צריך להכיר ולהוקיר אנשים כמותו. מישהי אמרה לי, שאם הוא היה רואה את הטקס היה מתהפך בקברו".
רוצים להישאר מעודכנים?
עוד תיארה בתו של משרקי את התחושה לצעוד בשביל: "כל אחיי גרים בנווה עמל, ואני גם קרובה. לעבור בשביל הזה מאוד מרגש אותי. שאלו אותי מהעירייה אם אני רוצה הנצחה יותר גדולה, אמרתי שאני רוצה את השביל הצנוע הזה, כי זה מה שאפיין את אבא שלי".
משה משרקי, בן 85 במותו, יליד 1933, נולד בתימן ועלה מצנעא לישראל ב-1949 עם הוריו, חמש אחיותיו ואחיו. הם הגיעו תחילה למעברת עין שמר שליד פרדס חנה ואחרי כשנה, בתחילת שנות ה-50, עברו להרצליה, לנווה עמל. הוא עבד כקבלן ריצוף עד שנפצע במלחמת ההתשה, אך דבר לא עצר אותו למרות הפציעה הקשה. הוא למד להיות טכנאי אלקטרוניקה ופתח את החנות "משרקי מוצרי חשמל", שהפכה ברבות השנים לאחת המפורסמות בהרצליה. החנות פעילה מעל 50 שנה, ומנהל אותה כיום בנו, יחיאל. בנוסף, היה מוכר משה בקהילה גם בזכות העובדה שלפני שישים שנה היה ממקימי בית הכנסת 'תפארת צעירים' בשכונת נווה עמל וכיהן כיושב הראש שלו.
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
