מתגעגעים ליקיריהם ומצפים לחזרתם: לפני שלושה שבועות פחות יום, החיים שלהם נעצרו מלכת. הם מתנהלים בחוסר וודאות נוראי עם דאגה בלתי נגמרת לבנם או בתם המוחזקים מאותה שבת ארורה בשבי אצל מחבלי החמאס המתועבים והרצחניים. שוחחנו השבוע עם שני הורים שמספרים על כאב עצום בסיטואציה בלתי אפשרית עבור כל הורה.
"אני רוצה לשמוע אמירה יותר ברורה מראשי המדינה, מראש הממשלה שלנו שמילא את פיו מים"
תמיר נמרודי נחטף מבסיסו הסמוך לרצועת עזה. בבית מחכים לו האב אלון המתגורר ביישוב מתן, האם חרות המתגוררת בנירית והאחיות מיקה בת ה-16 ועמית בת ה-14.
תמיר, שבעוד כשבועיים וחצי יהיה בן 19, שירת כמש"ק חינוך בבסיס מת"ק עזה (מפקדת תיאום וקישור), הממוקם בקרבת מחסום ארז בצפון הרצועה. הוא התגייס בחודש דצמבר ולבסיס הגיע לפני כשבעה חודשים.
אביו אלון סיפר השבוע על נסיבות חטיפתו: "מדובר ביחידה שעוזרת לתושבי עזה העובדים ועוברים לישראל. הוא התנדב לעשות את השבת הזאת. בשעה 6:45 הוא יצר קשר בוואצאפ עם אמא שלו וכתב לה שמפגיזים את הבסיס וזה לא נפסק. כעבור 4 דקות הוא אמר שיפנו אותם, היא אמרה לו תשמור על עצמך ופה זה הסתיים. בשעה 7:25 הוא ושני חבריו נשבו ויצאו מהבסיס, שנמצא 200 מטר מהגבול, לכיוון עזה. למעשה הם היו בין החטופים הראשונים. בשעה 16:00 נחשפנו לסרטון של החטיפה וראינו אותו ביחד עם שני חבריו חוצים עם המחבלים השובים את הגבול לרצועה. בשבת בערב הודיעו לנו רשמית שהוא נחטף".
אלון, איך החיים ממשיכים מאותו רגע?
"אין חיים מאז. הרסו לנו את החיים. זו טלטלה עצומה ואיומה, רגשית, נפשית, פיזית עם המון מחשבות, חלומות ובכי. אין שגרה. יש דאגה אין סופית מהבוקר עד הלילה עם מחשבות טורדניות מאוד. המון אנשים מחבקים ועוטפים אותנו. יש מתח עצום לכל שבב מידע עצום שייתן כיוון על מצבו, מה קורה איתו ומה עושים איתו".
מה עושה לך המחשבה על כניסה קרקעית לרצועה?
"עושה לי לא טוב, עושה תחושות לא טובות. צריך לפתור קודם כל את נושא החטופים לפני שמשמידים את החמאס. לאלו שאומרים שצריך להיכנס קרקעית אני אומר דבר אחד, שלא תהיו במצב שלי. לא מייחל את זה לאף אחד".
אתה מרגיש שמקשיבים לזעקה שלכם?
"לא. אם שרים בממשלה אומרים שזה לא בראש סדר עדיפות אז אני לא מרגיש שלא מקשיבים לנו. על הצבא אני יותר סומך, אבל על המדינאים שלנו אני לא סומך בכלל. אני רוצה לשמוע אמירה יותר ברורה מראשי המדינה, מראש הממשלה שלנו שמילא את פיו מים חוץ מהצהרות שאין בהם כלום. אני לא סומך על ראש ממשלה או על כאלו שלא עשו צבא שמוציאים אמירות מתלהמות שיכולות רק לפגוע".
שחרור ארבע חטופות נותן בך אופטימיות?
"ממש לא נותן לי אופטימיות כי החמאס משחק בנו, הוא קובע את המדיניות ולא אנחנו. הוא מחליט מה ואיך ואת מי ולא כך צריכים לעשות. אני מקצין ואומר שאסור לנו לקבל את טפטופי השחרורים ולהודיע שמקבלים רק את כולם. זאת שגיאה טקטית להמשיך כמו עד עכשיו כי אחרת לא נצא מזה שנים".
ספר לנו על תמיר.
"תמיר ילד מבריק וחכם שמאוד קשור לאחיות שלו. הן אהבו לעשות הרבה שטויות ולצחוק איתו. כאשר חזר מהצבא, תמיד חיפש את החיבוקים שלהן. לתמיר יש ידע בהמון תחומים. התפקיד שהוא עושה יועד בכלל לקצין, אבל ברגע שהצבא הבחין בידע שלו וביכולת שלו לעבוד מול קצינים בכירים הוא שובץ ליחידה הזאת. כשהוא קיבל את השיבוץ הבטן התהפכה לי כי תמיר הוא גם חרדתי. במהלך השנים האחרונות היו לו קשיים גדולים ברמה הלימודית, האישית והחברתית. עברנו איתו תהליך ארוך אבל לא ויתרתי כי ידעתי מהן היכולות שלו ודחפתי כמה שאני יכול וכל כך שמחתי לראות את השינוי שעבר. בשבילי, כשהוא סיים קורס מש"קי חינוך זה היה כמו שסיים קורס טייס. הוא התגאה מאוד בשרוך ההדרכה שלו. כולי תקווה שכמו שנכנס על הרגליים לרצועת עזה ככה הוא יחזור ממנה. אנחנו אוהבים אותו ומחכים לו".
"אני רוצה להאמין שהמדינה עושה את המקסימום. זה החוזה שלנו עם המדינה"
ענבר הימן, בת 27 מפתח תקוה, יצאה למסיבת הטבע רגע לפני שהיא אמורה לנסוע עם בן זוגה לסיני ולהתחיל שנה רביעית בלימודי תקשורת חזותית בחיפה. בבית מחכים לה ההורים חיים ויפעת והאח עידו, הצעיר ממנה בשלוש שנים. חבריה ציירו גרפיטי ענק בכביש 471.
"התקשורת האחרונה איתה הייתה עם אחיה בשעה 7:30, כאשר היא אמרה לו שיורים טילים והם מסתתרים", שיחזר השבוע אביה חיים, שסיפר: "הצלחנו להגיע לשני בחורים שהיו איתה ברחבת הריקודים ואנחנו יודעים שבהתחלה היא ניסתה להתחבא מתחת לבר, אבל אמרו להם שזה מסוכן ולברוח משם. היא ברחה משם עם עוד שני חברים, אבל שני מחבלים רדפו אחריהם ותפסו אותם. אחד מהם הצמיד לענבר סכין לצוואר ואז הגיע אופנוע עם שני מחבלים שחטפו אותה לעזה".
צפו בסרטון ובקיר הגרפיטי שעשו חבריה של ענבר: (צילום ועריכה: ספיר חזון, צילום רחפן: Monkey Rmg, מוזיקה: יסמין מועלם, חסות על ציוד צביעה: טמבור)
מאוחר יותר נתקלה המשפחה בסרטון בו נראית ענבר. חיים: "הם ניסו להסתיר את הפנים שלה, אבל הצלחנו לזהות שזאת ענבר בעיקר גם בזכות טייץ מיוחד שהיא לבשה. רואים בבירור שהיא נלקחה על ידי ארבעה מחבלים. מהעדות של שני הבחורים אנחנו יודעים שהיא לא נפצעה ונלקחה לעזה כשהיא בריאה ושלמה. אין סרטון או מידע אחר לגביה. שתי חברות שהיו איתה שרדו. אחת עברה ניתוח מציל חיים, אחת נפצעה קל ועוד בחור שהיה איתן נרצח. את ההודעה הרשמית על חטיפתה קיבלנו רק אחרי קצת יותר משבוע".
רוצים להישאר מעודכנים?
כמו כל הורי החטופים, גם חיים דורש שהמדינה תשים את נושא החטופים בראש סדר העדיפות: "אני רוצה להאמין שהמדינה עושה את המקסימום ושמה את השבויים והחטופים בראש סדר העדיפות. זה החוזה שלנו עם המדינה. אחרי האירועים בשבת השחורה צריך להשיב את הביטחון לאזרחים וזאת אחת הדרכים לכך – להחזיר את החטופים ורק אחר כך להילחם בחמאס. אלו לא שני דברים שהולכים במקביל. צריך למצות עד הסוף את המשא ומתן. מניסיון העבר עם חטופים, הזמן לא פועל לטובתנו. כניסה קרקעית תסכן אותם יותר. מטרת העל צריכה להיות להחזיר את החטופים. אני מקווה שזה ייפתר".
ענבר הימן, צילום פרטי
אתה מרגיש שנושא החטופים עומד בראש סדר העדיפות?
"כל עוד אין כניסה קרקעית אני רוצה להאמין שזה הגורם לכך. שרוצים למצות את המו"מ והחטופים אכן בראש סדר העדיפות. זה מה שרואים כרגע בשטח. שרוצים להפעיל מנופים וכלים להחזיר אותם הביתה".
איך מתמודדים עם המצב הבלתי אפשרי שנקלעתם אליו?
"מנסים לשמור על שפיות וחייבים להיות חזקים. לעשות את כל הפעולות כדי לתפקד. כנראה שיש מנגנון, אחרת הייתי צריך להתפרק והנה אני מדבר איתך בטלפון, אז מתברר שאני לא מפורק. עושים את כל הפעולות כדי לנסות להחזיר אותה. מתראיינים הרבה, גם אח שלי, בן הזוג שלה נעם והוריו המקסימים".
יש בך כעס על המדינה או על הצבא?
"זה לא לעכשיו. אני מתאר לעצמי שלכולם יש כעסים אבל כרגע אני לא מתעסק עם זה כי עכשיו הכי חשוב להחזיר את ענבר וכל החטופים הביתה".
ספר לנו על ענבר.
"ענבר לומדת תקשורת חזותית ואמורה להתחיל שנה רביעית. היא ביחד עם נעם בן זוגה כבר שנה וחצי והם הכירו בלימודים. ענבר היא יצירתית ומוכשרת, מלאת אהבה ונתינה, מכילה כל דבר, בחורה מדהימה. מקבלים המון חברות שמספרות עליה רק דברים טובים, היא מלאה בנתינה ואהובה על המון אנשים. אני אפילו לא מצליח לחזור לכל החברות שפונים ורוצות לעטוף אותנו. ענבר חזקה מאוד, אבל זאת סיטואציה קשה ביותר. אנחנו דואגים לה בדברים הכי בסיסיים, אם יש לה מה שצריכה, עם מי נמצאת. זה מצב בלתי אפשרי שאף בן אנוש לא אמור להתמודד עם מצבים כאלו".
