פחות משבוע נותר עד לבחירות המקומיות, שיתקיימו בשלישי הקרוב, 27.2, לאחר שתי דחיות. בראיון מיוחד רגע לפני ההכרעה, משתף ראש העיר הרצליה מזה עשור, משה פדלון, בתחושות, בתגובות שהוא מקבל מהתושבים ברחוב וגם חושף ממה הוא חושש.
משה פדלון, פעמיים התמודדת וזכית בראשות העירייה כשהיית בסיעה עצמאית. מדוע עכשיו חברת לבני גנץ?
"כבר 10 שנים שאני זוכה להיות ראש עיריית הרצליה, ופעמיים זכיתי לאמון התושבים שלנו. הם בחרו בי בזכות היכולות שלי, הניסיון, ולא פחות חשוב הלב שלי, שתמיד שם את התושבים ואת צדקת הדרך בראש סדר העדיפויות. ההחלטה להקים את סיעת המחנה הממלכתי בהרצליה נובעת מההערכה הרבה שאני חש לבני גנץ ולגדי איזנקוט – שני גיבורים שתמיד שמו את ישראל לפני הכול, בחרו בדרך המחברת והתנגדו לשיסוי ולפילוג. לשמחתי הרבה, גם הם רואים בי שותף לדרך ולתפיסת העולם, והחיבור היה מהיר וטוב. הצבעה לי ולרשימת המחנה הממלכתי הרצליה היא הצבעה בעד מי ששם את טובת העיר לפני כל שיקול אחר, היא למי שרוצה לשמור על עיר ליברלית במעשים, אבל תוך קבלת האחר".
איזו קואליציה אתה מתכוון להקים?
"הוכחתי כבר בעבר שאני יודע לבנות קואליציות ולבצע שיתופי פעולה עם סיעות מהשמאל ומהימין, חילונים ודתיים. השאלה היא איזו עיר אנו רוצים? והתשובה ברורה: הרצליה חייבת להמשיך להיות מגדלור ערכי, עיר שהרצלייניים יתגאו בה. אקים קואליציה מתונה ומאחדת לטובת העיר – ללא גורמים פליליים. מי שיחלוק את סל הערכים שלי ושל המחנה הממלכתי – יוכל להצטרף לקואליציה, ולהשפיע על ניהול העיר. אין לי ספק שמועצת העיר הבאה צריכה להיות מורכבת מאנשים שמכירים את העיר, מכירים את המערכת ובאים לעבוד. המשך ניהול שיגרת החירום והמוכנות לא יכולים לעצור לרגע, פעילות המועצה והעיר לא יכולה לעצור לרגע, וכך גם אני. כשאני פוגש עכשיו הרצליינים ברחובות או במפגשים, יותר ויותר אנשים אומרים לי שהם מחפשים ניסיון במועמדים, ושהם לא מוכנים לוותר על הניסיון, ועל הניהול העירוני, שצברתי בתפקיד".
משה פדלון ובני גנץ, קרדיט: המחנה הממלכתי הרצליה
ממה אתה חושש?
"מהקיצוניות. ראינו מה קרה במדינה בשנה האחרונה, כשגורמים קיצונים החזיקו אותה בידיים וניסו לקרוע את חלקי החברה בישראל, וכמעט הצליחו. אני מקווה כי ביום הבחירות, תושבי הרצליה ייצאו ויצביעו לסיעות ממרכז המפה הפוליטית, כאלו שמציגות מצע, עמדות ודעות, שיודעות להגיד מה התוכנית שלהן, ולא רק לתקוף ולבקר. כאלו שירצו לעבוד ביחד ביום שאחרי, ובעיקר, ידאגו למרקם החיים ולאיכות החיים של כולנו".
אילו תובנות חדשות יש לך בעקבות המלחמה?
"אין דבר כזה להיות מודאג מידי או מוכן מידי. כשבשנים האחרונות יצאתי לסבב התחדשות מאסיבי בבתי הספר ובגני הילדים בעיר התעקשתי שכל מבנה שאנו משפצים יכלול מאות מטרים נוספים של מיגון, ובמוסדות הלימוד החדשים שבנינו – זה כבר היה מובן מאליו לכולם. יש שחשבו שזה בזבוז שטח נדל"ני או מגבלת תכנון מיותרת, אבל ההחלטה הזאת לבדה, והמיגון הנרחב ברחבי העיר, הם שאפשרו לנו לפתוח את מערכת החינוך במהרה ולאפשר שגרת חיים עבור הילדים שלנו. אחרי שהמלחמה התחילה האצנו את התהליכים האלה, ואני יכול להגיד בלב שלם שמוסדות החינוך בעיר ערוכים היום אל מול כל תרחיש. ברמה האישית והאנושית- כשיש לנו משפחות שכולות, משפחות פצועים, אלפי עקורים מבתיהם ומשפחת שם טוב שעדין מחכה לעומר, אני מבין ויודע שהעשייה האנושית למען התושבים היא העשייה החשובה ביותר. כל משפחה היא עולם. אסור להתבלבל בין נחישות ורגישות. אני נחוש בהחלטות שלי לטובת העיר ורגיש מאוד לצרכים של התושבים – זה השילוב המנצח בעיני".
