חנהל'ה קריצמן זל מימין וקרן רונן עם ספרה, צילום באדיבות המשפחה
חנהל'ה קריצמן זל מימין וקרן רונן עם ספרה, צילום באדיבות המשפחה

"לצערי הרב, חנהל'ה לא הספיקה להקריא לילדים את הספר בספריה של בארי"

חמותה נרצחה, גיסה וגיסתה חזרו להתגורר בבארי: הכאב הגדול של קרן רונן הוא שחמותה, חנהל'ה קריצמן, הספרנית המיתולוגית של בארי, לא הספיקה להקריא לילדים את ספרה, שעלילתו מתרחשת בקיבוץ

פורסם בתאריך: 28.4.24 08:48

הספרנית המיתולוגית של קיבוץ בארי שלא תזכה להקריא את ספר הילדים שכתבה כלתה: זהו סיפור על ספר ילדים שמטרתו להעצים ילדים ולתת להם אמונה ביכולותיהם, אבל בתקופה הקשה העוברת עלינו, גם בהקשר הזה טמון עצב רב.

לפני כחודש יצא לאור ספר ילדים "האוצר של מיכל" שכתבה קרן רונן. אבל מאחורי הספר הזה וכתיבתו יש סיפור גדול, עצוב ומרגש. עלילת הסיפור מתרחשת בקיבוץ בארי, שהפך לצערנו לאחד הקיבוצים המוכרים במדינה. קרן רונן, נשואה פלוס שלושה ילדים המתגוררת ביישוב נירית שבשרון, היא מאמנת ילדים ונוער בשיטת NLP ובעלת קליניקה פרטית בישוב. היא נולדה וגדלה בקיבוץ חורשים, אבל בגיל 17 הכירה את בעלה לעתיד מקיבוץ בארי ומאז היא מגדירה את בארי כביתה השני. בשבת השחורה נרצחו רבים מחברי הקיבוץ וביניהם גם חמותה, חנהל'ה קריצמן ז"ל, הספרנית המיתולוגית של קיבוץ בארי.

קרן רונן, צילום פרטי

קרן רונן, צילום פרטי

"זה המקום האהוב על ילדיי", מספת קרן על קיבוץ בארי, "כל קיץ סבתא חנה העבירה קייטנה של שבוע לכל הנכדים בבארי. כמו כן יש בני דודים בגילאים מקבילים והם תמיד אהבו לנסוע אליהם, לבלות שם בפינת החי, בספריית הילדים שהקימה סבתא ובבריכה".

"ה-7 באוקטובר תפס אותנו בבית שלנו בנירית", מספרת קרן. "בעלי והבן הבכור הוקפצו מיד בצו 8. חמי וחמותי היו בממ"ד יחד עם המטפלת המסורה. גיסתי, גיסי ושלושת ילדיהם היו בממ"דים אחרים, הם שוחררו על ידי הצבא בסביבות השעה 12 בלילה. לבית של חמי וחמותי הגיע כוח מילואים בשעה 3:30 בלילה. בזמן החילוץ, בדרך לשער הקיבוץ הם נתקלו במארב מחבלים. חנה נפצעה קשה, פונתה במסוק לסורוקה, אך לצערנו למרות הטיפול המסור היא נפטרה לאחר שבועיים".

חנהל'ה קריצמן ז"ל, צילום באדיבות המשפחה

חנהל'ה קריצמן ז"ל, צילום באדיבות המשפחה

קרן, במעבר חד כמו שאומרים, ספרי לנו על תהליך כתיבת הספר ומנין שאבת את הרעיון?

"כמאמנת לילדים ונוער מטרתי ללמד ילדים להיות מודעים לכוחם ומיוחדותם, לשיים (לתת שם) את יכולותיהם ואת המשאבים הפנימיים העומדים לרשותם, ולהאמין בעצמם. מתוך הבנה שיש לי כלי מעצים, חשבתי איך אני יכולה להגיע לכמה שיותר ילדים, מתוך הכרה שכל ילד שייחשף לכלים אלה – יועצם. הכל התחיל כאשר פיתחתי את תוכנית ״האוצר בתוכי״, תוכנית העצמה רב תחומית לטיפוח מצוינות המבוססת על עקרונות השיטה דרך סיפורים, יצירה, משחקים. משם המשיך הרעיון לכתוב ספר שיאפשר להגיע ליותר ילדים, המבוסס על ההנחה ש״אתה תמיד הרבה יותר ממה שאתה חושב שאתה״. אני יודעת שלאחר קריאת הספר, כל ילד או ילדה יושפעו ממנו, וזוהי זכות ושליחות עבורי".

מהי עלילת הספר וכמה זמן עבדת על כתיבתו?

"את הספר התחלתי לכתוב לפני כשנה וחצי, לפני שבארי הפך לקיבוץ שלצערנו כל העולם מכיר. העלילה התרחשה באופן טבעי בקיבוץ, נוף ילדותי. עלילת הספר מתרחשת בקיבוץ בארי. אמנם זה לא רשום בצורה מפורשת בספר, אך יש לכך כמה אזכורים בספר, לדוגמא: ה"נוסטלגיה" – המקום בו גיבורת הספר מחפשת מידע, הוא מוזיאון קיבוץ בארי. גם מגרש המשחקים שמתואר בספר הוא מגרש המשחקים של בארי שיש סביבו ספסלים ולצידם עץ גדול. כיתת ״ארז״, הכיתה שמיכל שייכת אליה, היא הכיתה של בעלי בקיבוץ בארי, כולל אזכור בספר למפעל הדפוס של בארי. 4 דמויות עוזרות למיכל במסע. שתי מבוגרות שיושבות בגן המשחקים בתחילת הסיפור, חנה ורותי. חנה זו חמותי שנרצחה ורותי זו אמא שלי שעלתה לארץ וגם היא הקימה קיבוץ. ושני גברים, ציקי שהוא אבא של בעלי ומוצג בספר כצלם, והוא באמת היה הצלם של בארי, וראובן אבי. אלה הדורות שהקימו כאן קיבוצים, שיישבו את גבולות הארץ, וראינו את גבורתם גם בעת הזו".

כיצד השפיע הטבח על הוצאת הספר?

"הספר נכתב לפני שנה וחצי והתלבטתי האם להוציא אותו. אחרי הרצח של חנה, היה לי חשוב להוציא את הספר, כהמשכיות למפעל חייה ובהשראתה. חנה תמיד אמרה שספר הוא החבר הכי טוב של כל ילד או ילדה".

למי מיועד הספר?

"לכל הילדים ובעיקר לילדי בית ספר יסודי. הילדים יוצאים עם מיכל למסע בו היא מגלה את הכוחות והמשאבים שקיימים בה, לומדים איך להירגע כשלחוצים, לומדים את עולם הרגשות ועוד".

אילו תגובות קיבלת על הספר?

"תגובות מרגשות מאוד: מילדים, הורים, מטפלים, סבים וסבתות. אחת המרגשות הייתה מאמא שכתבה לי שהתחילה לספר את הסיפור לפני השינה לבנה בן ה- 6. היא תכננה להקריא לו רק פרק אחד אך הוא סרב לעצור. לאחר שסיימו את הספר באותו ערב, הם שוחחו על התובנות שלו מהסיפור, על החוזקות והמשאבים שלו. תגובות דומות אני מקבלת מהורים וילדים נוספים, ועבורי זו ההוכחה שהספר אכן ממלא את ייעודו – מעצים, מחזק, ובנוסף מנחיל את מורשתה של חנה".

בטח עצוב לך מאוד שחנה לא הספיקה לקרוא את הספר.

"עצוב לי מאוד על מותה ועצוב לי שהיא לא הספיקה להכיר את הספר. חנה הייתה אישה שאהבה ילדים ואהבה ספרים. היא הייתה ספרנית ילדים ומספרת הסיפורים המיתולוגית של בארי ואני בטוחה שהייתה רוצה שכמה שיותר ילדים יקראו את הספר ויאמינו שהם מסוגלים. סיפור לילדים הייתה אהבתה הגדולה, ואכן כל ילדיה, נכדיה וניניה הם אוהבי ספר. לצערי הרב, היא לא הספיקה להקריא לילדים את הסיפור בספריה למרות שזה היה חלום שלי".

האם יש בכוונתך לכתוב ספרים נוספים?

"בהחלט, יש כבר רעיון וטיוטה לספר שני, ומהתגובות החמות שאני מקבלת אני מבינה שכך אני יכולה להגיע להרבה ילדים, לחזק אותם בכך שיאמינו בעצמם, וזו המטרה שלי. בעתיד אולי גם אצור משחק משפחתי ע״פ עקרונות דומים".

כיצד הטבח השפיע על משפחתך?

"חמי מתגורר כיום בדיור מוגן בתל אביב. גיסתי, גיסי ושלושת ילדיהם הגדולים כבר חזרו להתגורר בבארי. ביתם נפגע באופן קל יחסית ואחרי שיפוצים החליטו לחזור לקיבוץ ולעבוד בענפים החיוניים".

תגובות

אין תגובות

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"צומת השרון הרצליה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר