"תסתכלו לבנות שלנו בעיניים! אנחנו ננצח רק כשכולם יחזרו": בתום השבוע בו הרעידו את מדינת ישראל והחליטו לפרסם את סרטון החטיפה הקשה של בנותיהן, נציגות משפחות התצפיתניות נשאו דברים בעצרת הענק שהתקיימה אמש (מוצ"ש) בכיכר החטופים. בעצרת השתתפו איילת לוי מרעננה, אמה של נעמה לוי, אורלי גלבוע מפתח תקווה, אמה של דניאלה גלבוע, שירה אלבג מהיישוב ירחיב, אמה של לירי אלבג, ודנה שם טוב מהרצליה, אחותו של עומר. בעצרת שודרו דברים מוקלטים של סשה, אחותה של קרינה ארייב. אחד המשפטים שהדהדו בעצרת המצמררת היה של אחד הדוברים: "שום דבר אחר לא חשוב עכשיו, גם לא כל כיכר אחרת". לעצרת הענק הגיעו עשרות תצפיתניות עבר בחולצות צהובות לתמוך במשפחות התצפיתניות ולומר להן "אתן לא לבד!".
דנה שם טוב, אחותו של עומר שם טוב, אמרה: ״אח שלי, עומר שלי, נפש תאומה שלי, כמה שאני מחכה כבר לחבק אותך. אף פעם לא חשבתי שאצטרך לדבר עם עומר בטלפתיה, אבל זו האפשרות היחידה. אז אני מדברת אליו כל יום ומבקשת ממנו להישאר חזק ועם אמונה! תחזירו להורים שלי את הבן שלהם, תחזירו לי ולעמית אחי את אח שלנו. 3 עומרים עדיין בשבי וזה ספירת העומר היחידה שרלוונטית בימים אלו".
איילת לוי, אמה של נעמה לוי, אמרה: "עכשיו זה הזמן שלנו ללמוד ממך, נעמה. למצוא כוחות להישיר מבט למציאות קשה מנשוא. לגלות תושייה שתנחה אותנו אל ההחלטות שצריך לקבל ולאזור את האומץ לקבל אותן. אומץ לשלם מחירים. ונחישות, כמו שלך, ששורדת שם עכשיו בגיהנום, נחישות להחזיר אותך ואותן הביתה עכשיו. אין לנו זמן, אין להן זמן. אנחנו צריכים להיות נעמה. עכשיו. אני פונה למקבלי ההחלטות, לקבינט המלחמה, תהיו נעמה. גלו כמוה, וכמו חברותיה שם בשבי החמאס, אומץ ונחישות והשיבו את בנותינו, עכשיו. הישירו מבט אל עיניהן מלאות האימה. האימה הזו ממשיכה להתקיים, הפיגוע שראינו בסרטון קורה עדיין, הוא לא הסתיים ויותר מכך, הוא הולך ומסלים. נעמה וחברותיה מחכות, כמו במיגונית – גם עכשיו, שמישהו יבוא להציל אותם. ואף אחד לא בא. אף אחד. תהיו נעמה. אל תרפו, אל תנוחו, עד שתביאו אותה ואת כולן וכולם הביתה".
מימין לשמאל איילת לוי, שירה אלבג ואורלי גלבוע בעצרת. קרדיט פאולינה פטימר
אורלי גלבוע, אמה של דניאלה גלבוע, אמרה: "השבוע, מדינה שלמה וכל העולם נחשפו לסרטון שבו רואים את דניאלה וחברותיה ברגעים של פחד ואימה – כמו שאף אמא, בשום מקום לא רוצה לראות את הבת שלה. דמיינו לרגע את הסיוט הכי נורא שלכם ואז דמיינו את עצמכם יושבים חסרי אונים מול מסך ורואים אותו מתגשם. שוב ושוב. ואז, יום נאסף ליום, עונות השנה מתחלפות, חגים ומועדים באים והולכים, אבל השבעה באוקטובר לא עובר כי אתם מבינים באיזה גיהנום הילדה שלכם כלואה, כי אתם מבינים בדיוק בידי מי היא שבויה ואת הסכנה שמרחפת מעליה, שעה אחרי שעה, דקה אחרי דקה. אז אני קוראת מכאן לראש ממשלת ישראל, ולכל מנהיגי העולם, כולל מנהיגי ארצות הברית, מצרים וקטאר: בבקשה, קחו רגע אחד, תסתכלו לבנות שלנו בעיניים ואחר כך תשאלו את עצמכם איך הייתם ישנים בלילה אם זו הייתה הבת או הנכדה שלכם, מה הייתם עושים כדי שכבר אתמול היא תחזור אליכם? עכשיו, אנחנו לא מבקשים, אלא דורשים שממשלת ישראל תביא לפריצת דרך אמיתית במשא ומתן ותעשה באמת הכל, אבל הכל כדי להחזיר אותה, את אחיותיה למוצב ואת כל החטופים והחטופות".
רוצים להישאר מעודכנים?
שירה אלבג, אמה של לירי אלבג, אמרה: "ב-7/10 חשבתי לירוש שלי שאת במקום מוגן, הייתי רגועה, הרי אין מקום יותר בטוח מבסיס צה"ל, אבל המציאות הוכיחה אחרת ובזמן שחשבתי שאת מוגנת את כבר היית חטופה בעזה. אני שואלת אתכם, ראש הממשלה וחברי הקבינט, האם אתם באמת עושים הכל בשביל להחזיר את לירי ו-124 החטופים הביתה? האם אחרי 232 ימים לא הגיע הזמן לקחת החלטה אמיצה שלא מונעת משיקולים פוליטיים ולהחזיר אותם הביתה? האם לא הגיע הזמן להחזיר לציבור את האמון שאבד? את התקווה? מדברים איתנו על הניצחון המוחלט, על מיטוט חמאס ועל זה שאסור להפסיק את המלחמה. ונכון, צריך למוטט את החמאס אבל המלחמה עם המרצחים לא תגמר בזמן הקרוב וללירי ושאר החטופים אין זמן, אין להם אוויר לנשימה, אין להם חופש, הם זרוקים שם לבד במנהרות, בחושך. אני קוראת לכם חברי הקבינט המצומצם והמורחב להנחות את דרגי המשא ומתן לצאת למשא ומתן עם מנדט אמיתי, עם פתרונות לפערים על מנת שהתהליך יבשיל לכדי עסקה – עסקה שבסופה 125 חטופות וחטופים חוזרים הביתה, עסקה שבסופה כולם חוזרים לנשום, עסקה שתחזק את חיילי צהל האמיצים שנלחמים בעוז ובגבורה ותוכיח להם שבמדינת ישראל. לא משאירים אף אחד מאחור. אנחנו מדינה חזקה, אנחנו עם חזק אנחנו ננצח רק שכל החטופים בבית".
בתחילת העצרת ריגשה את הנוכחים אביבית יבלונקה, אחותו של חנן יבלונקה ז"ל, שנרצח וגופתו נחטפה לעזה והוחזרה בשבוע שעבר לישראל על ידי חיילי צה"ל הגיבורים. אביבית אמרה: ״אנחנו לפני שעות קשות של הלוויות, חשבנו שסיימנו איתן. גם אנחנו משפחת יבלונקה החלטנו להגיע לפה הערב, השארנו את ההורים בבית. הלוואי ואח שלי היה רואה אתכם עכשיו. הבת של חנן עומדת פה, היא לא רצתה להיות בתוך כל הדבר הזה והיא קיבלה אומץ לבוא לעמוד פה לפני שהיא הולכת לקבור את אבא שלה. פה מאחורה ולצידי כל משפחות החטופים, זו המשפחה שלי. 232 ימים זו המשפחה שלי ותישאר המשפחה שלי. אני מתגעגעת אליך אחי. עשיתי הכל. כל מה שיכולתי כדי להביא אותך חזרה הביתה, אבל לא כך דמיינתי שתחזור. דמיינתי לקבל אותך עם חיבוק כשאתה חוזר. דמיינתי שאני מספרת לך על כל מה שעשינו, כל המשפחה בזמן שהיית בשבי: את הצעדות, ההפגנות, הנסיעות בכל העולם לכל מי שיכול להשפיע ולהחזיר אותך ואת שאר החטופים. בכל שבת הגענו כולנו לעצרת וצעקנו 'תחזירו לנו אותם הביתה עכשיו'. אחי, אני מבטיחה לך שאני אמשיך לזעוק, לתמוך, להילחם ולעשות הכל כדי שכל החטופים יחזרו הביתה בשלום. אתה אמנם חזרת לא כמו שקיוויתי, אך ישנם עדיין 125 חטופים שעדיין שם, וחייבים להוציא אותם מהגיהינום הזה עכשיו! אני רוצה להגיד תודה למטה החטופים שבלעדיו לא יודעת מה היינו עושים. אני רוצה להגיד לכם תודה לכם האזרחים שנותנים לנו את הכוח להמשיך במאבקנו. ואתם, אלו שרוצים שהחטופים יחזרו, אני מזמינה אתכם ללוות את אחי בצעדת תקווה מחר ב17:30 בערב בקריאה לשחרור כל החטופים! כל מי שחושב שהמקום שלו מחר זה להיות עם משפחות החטופים ועם חנן, תגיעו. נלך בשקט ולא נצעק כלום".
תגובות